אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן קד

סימן קג

וע"ד מה שנוהגים שבבית שיש בו חולה אין שוחטים שום בע"ח ואין נותנים משם שום דבר ואומרים הטעם כדי שלא להכעיס את האדונים וכוונתם בזה לשדים ורוחות ויש שמקשטים את החולה ומתקשטות בעצמן ומרקדות ויש שמקטרים שם לעשות עשן כדי לגרש עי"ז הרוחות רעות ויש שממחקים שמות שאינם נמחקים לרפואה. נראה פשוט שצריך לבטל מנהגים הללו בחזקת היד ולפרסם שיש בזה חשש ע"ז ר"ל וכמ"ש גם כת"ר. ואף שי"ל שהטעם שאין שוחטין כדי שלא לעורר מדה"ד וכמ"ש חז"ל כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים ולזה מרחמים על הבע"ח. ומה שמתקשטים ומרקדים י"ל שהנהיגו זה להשריש מדת הבטחון שבודאי ירפאהו הקב"ה וכמאמר חז"ל אפילו בשעת הסכנה אל ישנה אדם מן הרבנות. אבל כיון שאומרים בפירוש הטעם שלא להכעיס את השדים ורוחות חלילה להניח מנהגם. וכן מה שמקטרים יש בזה חשש ע"ז וכ"ש מחיקת השמות. וכן מה שבולעים לב עוף בלא מליחה ודאי שאסור ואף שאם היה זה רפואה בדוקה היה מקום להתיר בחולה שיש בו סכנה אבל הלא לא נתבררה רפואה זו וחלילה לנו מכאלה ויש בזה ג"כ חשש ע"ז לתת מקום להסט"א ח"ו וכדאיתא בשבת (דף ס"ז) כל שאין בו משום רפואה יש בו משום דרכי האמורי. ובכ"ז לא אבדו בזה חזקת כשרות שהעיר בזה כ"ת דהא הם שוגגים בזה:

ומה שנוהגים לילך לרפת בקר לאכול שם מיני מתיקה ועוד עושים שם איזה ענינים כדי שיתברכו הבהמות בודאי אסור לעשות כן וכעין דאיתא בשבת (דף ס"ג ע"ב) המגיס בפני האפרוחים יש בו משום דרכי האמורי. ומה שקוראים לפורים שנה חדשה והולכים באמצע הלילה לשאוב מים כדי שתתברך השנה ואז אוכלים ושותים וכל יום פורים תלוי סל עם לחם מקושט במיני מתיקה ואין אוכלים ממנו ובבוקר אין באים לבית עד שיבוא איזה איש לברך את הבית ומברכים זא"ז בשנה חדשה. לע"ד זהו מינות גמורה דכיון שקבעה לנו תורה שראשית השנה הוא בר"ה איך נקרא לפורים ר"ה ורק לענין פירות איתא בר"ה (דף ט"ז) שיש להתפלל על כל דבר בעת עיקר גדילתו. אכן להחזיק שפורים היא ראש השנה היא מינות גמורה ובפרט שאיבת המים חלילה לשום בר ישראל לעשות כאלה והוא דרכי הגוים ר"ל. ומה שנוהגים לברך על אכילת מצה בכל ימי הפסח ובט"ו באייר בזמן אכילת פסח שני בודאי צריך לבטל המנהג כי הוא ברכה לבטלה. ואף שכתבו בשם הגר"א ז"ל שמצוה לאכול מצה כל ימי הפסח מ"מ אינה מצוה גמורה לברך עליה וכבר הביא בשדי חמד מערכת חו"מ סי' ד' אות י' מנהג זה וכתב שיש לבטלו. ומה שאוכלים בש"ק פ' בשלח חטים מבושלים ומברכים על אכילת חטה ודאי הוי ברכה לבטלה ואפשר נוסד מנהג זה זכר למן שפרשתו כתובה בפ' בשלח אבל בכ"ז צריך לבטל זה כיון שמברכים עי"ז ברכה לבטלה ואם ישאירום על מנהגם לא יפסיקו מלברך וכה"ג מצינו בש"ס בכ"מ שביטלו מנהג כשראו שבאים עי"ז לידי מכשול. ומה שמקדשים בשבת ויו"ט ומברכים ברכת קידוש ביום כמו בלילה ג"כ צריך לבטל דהא מפורש בש"ס בפסחים (דף ק"ו ע"א) דקידושא רבא ביום הוי רק בפה"ג והוא ברכה לבטלה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה