שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קג
ומה שנוהגים שם שהנשים בימי נדותן אין עושות שום מלאכה ואין נוגעות באוכלים ומשקים ואינן מתקשטות ואף הבתולות נוהגות כן וכשפוסקות מלראות רוחצות בשאובין מקילים אף בדברים האסורים ע"פ דין בימי ליבונה. והנה מה שאין מתקשטת יש לזה מקום דהא אמרינן בשבת (דף ס"ד ע"ב) שזקנים הראשונים היו אומרים כן ולמדו זה ע"ש וכן קיי"ל ביו"ד סי' קצ"ה ס"ט שבקושי התירו להתקשט וא"כ המחמירים בזה הוא מנהג טוב. ולכאורה קשה דהא ר"ע פליג שם על זקנים הראשונים ולמה אמרו בקושי התירו אבל ז"א דהא ר"ע קאמר שם הטעם משום שלא תתגנה על בעלה. ואם הוא חולק עליהם כביסא מקרא דמייתי שם א"כ ל"ל טעם דתתגנה. וה צ"ל דגם לדעת זקנים הראשונים הוי רק מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ולזה הוצרך ר"ע לטעם דתתגנה ומשמע דבלא טעם זה היה ראוי לאסור. מדקאמר ר"ע אלא מה ת"ל והדוה בנדתה הכוונה דעיקר פסוק זה אתא לאשמועינן דין טבילה בנדה. ובזה מודים גם זקנים הראשונים רק שהם הסמיכו ע"ז גם האיסור להתקשט ור"ע חולק עליהם בזה ובירושלמי סוף גיטין איתא דפליגי אם מותר לגרש אשתו כשהיא מותרת לו ולפז"ק למה השמיט בטוש"ע סיפא דיבוא לגרשה וגוף הסברא קשה דאף שלא יבוא לגרשה בכ"ז מצינו בכ"מ בש"ס שחששו שלא תתגנה על בעלה. ודרכיה דרכי נועם. שוב ראיתי שבמל"מ בהגה"ה בפ"י מה"ג הכ"א הרגיש בזה וכתב שם לישב זה. ועכ"פ בנ"ד יש מקור למנהגם. אך לפ"ז הם טועים במה שאין מתקשטות רק עד שתפסוק בטהרה דהא הטעם הוא כדי שלא תבוא לידי קירוב עם בעלה וזה שייך עד שתטבול ובאמת בספרא פ' מצורע ובירושלמי סוף גיטין הגירסא בדברי זקנים הראשונים שלא תתקשט עד שתבוא במים ורק בש"ס שבת (דף ס"ד) הושמטו תיבות עד שתבוא במים. ולזה נלע"ד שיש לבטל מנהג זה כי עי"ז יבואו לידי מכשול שיסברו שכשפוסקות מלראות שוב אינן נדות. ואף דאיתא בש"ס לענין ימי ליבונה שהקילו קצת וכ"ה בשו"ע סי' קצ"ה לענין אכילה בקערה מ"מ בנ"ד שמחמירות עליהן הרבה ובימי ליבונה מקילים יהי מקום לטעות וכמ"ש כ"ת שבאמת מקילים בימי ליבונה יותר מדאי ובפרט דלענין התקשטות אין מחמירים כדעת זקנים הראשונים וא"כ אין יסוד למנהגם. וגם די"ל דכיון שחששו חז"ל שלא תתגנה על בעלה א"כ אסור לה לעשות כן וכעין הא דאיתא בקדושין (דף מ"א ע"א) ע"ש ואף שיש לחלק מ"מ העיקר הוא כנ"ל וע' כתובות (דף ס"ה ע"ב) שתלבש בגדים אחרים בימי נדתה שלא תתגנה ובש"ע סי' קצ"ה ס"ח כתב טעם אחר וע' ס"ט שם סקט"ז מ"ש בזה ואכמ"ל. וע' שבת (דף ק"מ ע"ב) מה שצוה ר"ח לבנותיו כדי שלא תתגנה ע"ש בפירש"י ולא הובא לדינא ויש לישב ואקצר. ומה שאין עושות מלאכה בודאי אינו מנהג וכן מה שאין נוגעות באוכלים אין לו שום יסוד והוא מנהג בורות וע' בברכי יוסף ס"ס קצ"ה שהביא מנהג שלא לעשות צרכי הבית ואפשר הנהיגו כן משום הא דאיתא בפסחים (דף קי"א) שאשה נדה שורה עליה רוח רעה אבל אין לנו לחדש מה שלא נזכר בדברי חז"ל ויש בזה חשש מינות ר"ל להאמין בדברים שלא נזכרו בתורה וראוי לבטל המנהגים הגרועים הללו: