שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פב
כבוד הרה"ג וכו' מ"ה יוסף נ"י הרב דק' לוצינישט.
ע"ד מחבת שטיגנו בה בשר ובו ביום בשלו בה חלב אם די להגעילה או צריך ללבנה. והאריך בדברים נכונים ותמה על ש"ע של הרב בעל התניא זצ"ל שכתב בסי' תנ"א סס"ג להתיר בהגעלה משום דהתירא בלע:
הנה צריך להבין הא דאיתא בע"ז (דף ע"ו ע"א) דבבלע התירא סגי בהגעלה ובבלע איסורא בעי ליבון. וכבר תמה ע"ז הפמ"ג בסי' תנ"א במ"ז ס"ק ט"ו. ואפשר לומר דהנה טעם כעיקר דבב"ח לכ"ע הוי דאורייתא משום דגלי קרא שבשר וחלב שבלעו זה מזה אסורים. ובשאר איסורים הוי דרבנן לדעת רוב הפוסקים. והנה כשנבלע דבר של היתר הרי אין ממש בהטעם דהא מדינא טעם אינו כעיקר. ואף מדרבנן לא הוי כממש כי רבנן לא תקנו איסור טכ"ע רק באיסור ולא בהיתר. וגם דהא קיי"ל בפסחים (דף מ"ד) דאף קדרה בת יומא א"א דלא פגמה פורתא. ובארתי בחיבורי ח"ב סי' מ"ט שמתחלת לפגום תיכף אחר הבליעה ע"ש. ונהי דלא הוי טעם סרוח. מ"מ עכ"פ לא הוי כממשות הבשר שיהא אסור מה"ת לבשל בו חלב. והוי רק מדרבנן שאסרו באיסור שנותן טעם. אבל בהיתר לא מצינו שגזרו חז"ל לאסור את הטעם היכא דנ"מ לענין דינא. ולזה אף שאם נשתמשו באור נבלע ונתקשה הטעם בכלי עד שא"א שיצא כולו מן הכלי ע"י הגעלה. מ"מ אין קפידא בזה שנשאר מעט טעם שכבר התחיל לפגום. והוי ככלי שמשתמשים בשפע שמותר להשתמש דלא הוי כמבטל איסור כיון שעיקרו היתר. אבל היכא שבלע איסור ויגעילנו כדי להתיר להשתמש בו הוי כמבטל איסור לכתחילה שמניח טעם איסור בכלי שרוצה להשתמש בו. ודמי למאי דקיי"ל אם בא לנפות מנפה את כולו וע' חיבורי ח"ב סי' מ"א בזה. דהא על הטעם שבכלי חל שם איסור. דרבנן גזרו על טעם איסור שיהא כעיקר:
ולזה אף בב"ח היכא שנבלע מקודם טעם בשר בכלי הרי מדאורייתא הטעם אינו כממשות הבשר וכנ"ל וממילא כשמבשל אח"כ חלב בכלי אין הטעם נאסר דהא בב"ח חידוש הוא כדאיתא בפסחים שם ואין לנו בו אלא חידושו דטעם הוי כעיקר היכא שנתערבו הטעמים מבשר וחלב בבת אחת. אבל לא כשנבלע מקודם בכלי טעם בשר ואח"כ טעם חלב ובלא"ה יש לחלק בין טעם הנבלע באוכל לטעם הנבלע בכלי ע' חיבורי ח"ב סי' מ"ט ואכמ"ל] ולזה נהי דמ"מ אסרו חז"ל בזה כמו שאסרו טכ"ע בשאר איסורים אבל עכ"פ סגי בהגעלה כדין התירא בלע. ועוד נראה דלא מצינו בבב"ח דהוי טעם כעיקר רק מה שנבלע ע"י בישול. אבל מה שנבלע ע"י האור ומתקשה ומתאחד עם הכלי י"ל דלא הוי טכ"ע ואין לך בו אלא חידושו כי טעם שמתאחד עם חלקי הכלי נפגם בנקל ע"י הכלי דהוי כעפר. ולזה דאף בב"ח א"צ ליבון כיון שעיקרו התירא בלע ונהי דרבנן אסרו הכלי שנבלע בו חלב ובשר. אבל מ"מ סגי בהגעלה. ורק כשנבלע בב"ח ביחד אזי אסור, כ"נ ליישב דברי התניא. וכ"נ מלשונו שם שכוונתו כמש"ל. ולכתחילה צריך להורות כמ"ש האו"ה הביאו מעכ"ת שצריך ליבון וכמ"ש כמה אחרונים וע' חיבורי ח"ב סימן מ"ג מ"ד בזה. ואם טיגנו בכלי שומן אווז דהוי רק בשר עוף בחלב דרבנן אפשר אין לערער על המקיל בהגעלה: