שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פא
כבוד הרה"ג וכו' מו"ה אברהם חיים נ"י.
הגיעני מכתבו עם הקונטרסים לבאר שיש איסור לגלח הזקן במספרים אף שלא כעין תער. וחפץ לדעת דעתי בזה. והנה בגוף הדבר נהניתי מאד אשר אסף כת"ר דברי האחרונים המחמירים בזה. וגם דברי המקילים. וגם חפץ לקבץ ולרבות פעלים לתורה מגדולי דורינו לחזק את האיסור בזה. כי כל הרואה בעין בוחנת יראה כי זהו ראשית כל חטאת במדינתנו. וכל הרוצה לפרוק ממנו עול יראת שמים. זהו ראשית דרכו לגלח זקנו במספרים. ואח"כ עבירה גוררת עבירה עד שמטמא נפשו בכל עבירות חמורות. וכדאיתא בסוכה (דף נ"ב) שתחילתו הוא כחוט של בוכיא וסופו כעבותות העגלה. ונ' כוונת משל החוט והעבותות כי הנה איתא ביומא (דף ס"ד) שאם לא היה יצה"ר בעולם לא היה העולם מתקיים וכמ"ש גם את העולם נתן בלבם וכל דיני תוה"ק מיוסדים על צרכי עוה"ז אשר מקושרים בטבע האדם ויצר לבו. ולזה היה רצון ד' לקשר את הנשמה הרוחניית עם הגוף הגשמיי כדי שיזדכך הגוף העכור ע"י קיום תורה ומצות. והשראת השכינה בעוה"ז הוא ג"כ כמו נשמה השוכנת בגוף ומאחדת עולם הרוחניי עם עולם הגשמיי וכמבואר בראשונים. ונמצא שאחד מהסיבות המאחדות את הרוחניות עם הגשמיות באדם הוא היצה"ר שעי"ז ניתנו לאדם תו"מ ומקבל עליהם שכר. ולזה דימו אותו חז"ל לחוט כי כמו שעושים בגד ע"י שמחברים חתיכות שונות זל"ז ע"י חוטי התפירה. כן היצה"ר והתאוה שניתנו באדם גורמים לו שיתחברו הרוחניות והגשמיות שבו. אכן כשהאדם נמשך הרבה אחר תאוות היצר. הרי הוא מתעצם בגשמיות ומתרחק מן הרוחניות ומתקשר בגשמיות בקשר אמיץ כעבותות העגלה. ולזה צריך האדם להזהר שלא ישמע להיצה"ר אף בדבר עבירה קלה. כי עי"ז יומשך להגשמיות לגמרי ולא יוכל קום. והנה שו"ת צ"צ החדש שהביא כת"ר לא ראיתיו ולהאריך בכל הפרטים שהביא כת"ר בשמו לא אוכל באשר אני טרוד גדול. ועלי להשיב איזה תשובות. וגם כי כאשר נדון בזה כבונה וסותר. יתראה לעין כאלו אני מצדד להקל. ולזה אודיעו בקוצר אשר לדעתי הוא איסור גמור במדינתנו שנהגו אבותינו זה מאות שנים שלא לגלח הזקן אף במספרים. ויש בזה משום אל תטוש תורת אמך כדאיתא בפסחים (דף נ' ע"ב) דאף כשקשה להם לנהוג חומרא זו. מ"מ מחויבים לנהוג כמנהג אבותיהם. ובפרט בנ"ד שהוא סייג גדול כמש"ל. והרי בכל דיני התורה מצינו שעשו חז"ל סייג וגדר וכדאיתא ביבמות (דף כ"א) ורק במצוה זו לא מצינו בש"ס סייג וגדר. אכן בזוהר איתא שהחמירו בזה והרי הזוהר גם הוא דברי חז"ל כמו כל הש"ס רק היכא שהזוהר חולק עם הש"ס אזי קיי"ל כהש"ס וכמבואר בפוסקים. אבל היכא שאין הש"ס חולק בודאי עלינו לעשות כמפורש בזוהר. ולפ"ז ה"ז דין גמור שלא לספר הזקן במספרים. ונהי שבמדינות שלא נהגו להחמיר בזה אין להרהר אחריהם. אבל במדינתינו שמנהגינו מעולם להחמיר בזה. ה"ז מנהג מחמת סייג וגדר. ומוטל על כולנו לקיימו וגם יפה כתב כת"ר בשם צ"צ החדש שיש בזה איסור לא ילבש וגו' דהא רוב המספרים זקנם כוונתם ליפות א"ע. ולזה אני מסכים עם כת"ר שהוא איסור גמור לספר הזקן במספרים אף שלא כעין תער. וכל העובר ע"ז הרי הוא פורץ גדר ופורש מדרכי ציבור ומראה על עצמו שמתחיל לסור מדרך ד' בגלוי וכבר אמרו חז"ל במד"ר פ' שמיני שמי שאינו רוצה לישא עול תורה ומצות כבד עליו אף דבר קטן ממצות התורה: