שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עו
כבוד ידידי הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה שמרי' נ"י הרב דק' הינטשטעשט.
ע"ד מ"ש בחיבורי ח"ב סי' צ"ט דמקום קרוב הוי עשר פרסה אף שאפשר לבוא ע"י מסה"ב הרבה יותר מי"פ ביום אחד. והקשה כת"ר דהא קיי"ל בסוכה (דף מ"ד) שאסור לילך בע"ש יותר מג' פרסה כדי שיוכל להכין לשבת. ובכ"ז כתב הפמ"ג באו"ח סי' רמ"ט בא"א סק"י שכיון דשרי ללכת ג"פ שזהו עד שליש היום ממילא יוכל ללכת בעגלה עד שליש היום אף ששה פרסה אם יוכל הרי שהקילו בהולך בעגלה אף שמפורש בש"ס שיעור ג"פ. ומכ"ש באבל שבש"ס לא הוזכר שיעור י"פ רק בבה"ג. לדעתי אינה ראי' כלל דשם איתא בש"ס שלא יהלך בע"ש יותר מג' פרסה. ושפיר מפרשינן דאיירי בהולך ברגליו וממילא מוכח דבעגלה שרי יותר מזה. והב"ח כתב שם דבעגלה י"ל שמותר אף יותר משליש היום. אבל גבי אבלות אי נימא שכשאפשר ללכת בעגלה יותר מי' פרסה מיקרי מקום קרוב. א"כ תמוה למה נקטו כלל שיעור י"פ דאטו בימי הבה"ג ושאר פוסקים לא היו עגלות וסוסים וכמ"ש בחיבורי שם שהיה בימיהם גמלא פרחא. ודברי האחרונים שם צ"ע דלדעתם הו"ל להש"ס למימר שלא ילך עד שליש היום ואכמ"ל בזה. ומ"ש כת"ר לדקדק מהא דאיתא בפסחים (ד' צ"ד) דמסברא הו"א שאם יכול לבוא בסוסים לא מיקרי דרך רחוקה ולזה אצטריך שם למילף מדכתיב בדרך לא היה דאף זה מיקרי רחוקה. וא"כ גם גבי אבלות נימא שאם יכול לבוא בסוסים מיקרי מקום קרוב. ז"א דאדרבה נילף מזה לעלמא דאף שיכול לבוא בסוסים מיקרי דרך רחוקה ובלא"ה לא דמי הסברות להדדי: