אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן עה

סימן עד

כבוד ידידי הרה"ג וכו' מו"ה מאיר נ"י הרב ד"ק ליוטאמירסק.

ע"ד שנמצא בס"ת בתיבת לד' שנדבק ראש היוד לגגו של ההא ונראה שנעשה זה ע"י רוק שניתז על האותיות וראשי הגגות ניכרים רק באמצע מחוברים בקו שחור ומן הקו הזה עד סוף עובי הגגות היה מראה הדיבוק דיהה ונוטה לאדמימות וכעין אות שקפץ ממנו הדיו. ותינוק דלא חכים ולא טיפש קורא את השם כהוגן. והאריך כת"ר בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה:

הנה דין זה מפורש באו"ח סי' ל"ב סס"ח וביו"ד סי' רע"ו סי"א שאם נדבקו אותיות השם מותר לגרור הדבק שבין האותיות. ורק מעכ"ת חשש למ"ש הנו"ב מ"ת סי' קס"ט שאם נעשה הדיבוק אחר שנכתב השם אסור לגרור. לפי שיש פוסקים דס"ל דבכה"ג כשר וא"צ גרירה וא"כ אינו מוחק ע"מ לתקן. הנה לכאורה דברי הנוב"י שם תמוהים דהא נשאל שנעשה נקב אצל היוד וצריך לגרור מגוף האות. ולזה כתב שם דכיון שי"א שכשר בלא גרירה לזה אסור לגרור מאות שנתקדש. אבל בנדבקו האותיות אחר הכתיבה הרי הקו שבין האותיות לא נתקדש לזה יוכלו למחקו ואף דין נטפלים אין לו דדין נטפלים הוא רק כשהוא תיבה אחת עם השם. אבל לא כשהוא מיותר לגמרי וגורם עוד קצת קלקול וכ"כ האחרונים דלא הוי כנטפל וכ"כ השלט"ג בפ' שבועת העדות להדיא שמותר למחוק מה שנדבק אחר הכתיבה. ומצאתי בספר גידולי הקדש סי' רע"ו שתמה על הנו"ב בזה והביא חבל אחרונים דס"ל שמותר לגרור רק לא הרגיש במש"ל שאין זה דומה לעיקר דינו של הנו"ב:

והנראה בישוב דברי הנו"ב שם דאיירי שהיה בין האותיות הפסק משהו וכשנדבקו א"א להכיר את המקום שנדבק אח"כ. ולזה כתב שאסור למחוק לפי שא"א שלא יגע בגוף האות וכיון שי"א שא"צ גרירה בכה"ג א"כ לא הוי מוחק ע"מ לתקן. ואף שי"ל דהוי ס"ס דשמא הלכה כהסוברים שפסול אף כשנדבק אח"כ ואף אי נימא שכשר מ"מ שמא הוא מוחק רק מה שנוסף אח"כ ולא מגוף האות מ"מ ז"א דהיכא שהיה ההפסק רק משהו א"א לצמצם ולכוון למחוק רק מה שנוסף. ועוד נ' דהכא הוי רובא לאיסורא דשמא הוא מוחק קצת מאות הראשונה ואף אם אינו מהראשונה שמא הוא מהשנית ורק י"ל שמא הוא רק הנוסף בין האותיות וזהו רק צד אחד נגד שני צדדים וכה"ג כתבו התו' בעירובין (ד' ה' ע"ב) ד"ה ספק מסוגיא דחולין (ד' כ"ח) ובכורות (ד' י"ז) ועכ"פ היכא שניכר מה שנדבק אח"כ ויכול לגרור ממנו באופן שלא יגע בגוף האותיות בודאי מודה הנו"ב שמותר לעשות כן בלי פקפוק ומיושבים דברי הנו"ב מהשגות הגה"ק. וכן מוכח מהפוסקים בסי' ל"ב ויו"ד סי' רע"ו שכתבו הטעם משום דהוי מוחק ע"מ לתקן ולא אמרו בפשיטות שאינו מוחק רק מה שנוסף אח"כ ואין בו קדושה. ועכ"פ דאיירי כשנעשה זה בתחילת כתיבה והאותיות קרובות זל"ז ומוכח כהנו"ב דמוקים לה בהכי רק יש לדון בדברי הנו"ב דזה שלא יפסול הס"ת מספק הוי ג"כ תיקון ובאשר אין בזה נ"מ לנ"ד אקצר. עכ"פ בנ"ד מותר לגרור רק יזהרו שלא יגעו בגוף האותיות ומה שיגררו צריך גניזה כי בהכרח יגרור משהו מן הקלף שיש בו קדושה. וגם כי בנ"ד נתפשט הדיו מן אותיות השם ע"י רוק. וא"כ היה על הדיו קדושת השם ולזה טעון גניזה. וכן קיי"ל בשבת (ד' צ' ע"א) שמקק ספרים ומטפחותיהם טעונים גניזה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה