אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן עג

סימן עב

ע"ד שאונא עליונ' של ימין וכן האמצעות גדולות מכפי ההרגל והארוכה. ועבה לא נמצאת כלל רק שיוצא מאמצע חיתוך האומא כעין אונא קטנה והיא כמו נחלק מן האומא והיא צמקה רק שהרוח נכנס בה ובאומא יש כעין חריץ עד שורש הערוגה באופן שי"ל שזוהי הארוכה ועבה והמקצת שיוצא מן האומא הוא שייך לזה אבל היא קטנה הרבה מהאמצעית ואומדן הדעת הוא שאף אם לא היה נצמק קצה האונא הזאת היתה ג"כ קטנה מן האמצעית והחיתוך שבין אונא של שמאל לאומא השמאלית הוא קצת למטה מכפי החיתוך שבן אמצעית לאומא ימנית. ורק אם נאמר שעד מקום החריץ הוא הארו"ע אזי יהי' החיתוך שוה. אכן אף אם נאמר שאין זה הארו"ע מ"מ לא תהא אומא של ימין גדולה משל שמאל והורדא עומדת כנגד בין האומא ובין המקום שכנגד החריץ כנ"ל והסמפונות הם כמו סגול וכמבואר באחרונים כי המקום שעד החריץ יש לו סמפון בפ"ע ואבאר מה שנלע"ד בזה כי היה הפ"מ:

הנה לכאורה יש להטריף דהא הוי חליף שהאמצעית גדולה מארו"ע ואף אי נימא שבמקום החריץ שבאומא הוא הארו"ע וכדקיי"ל בסי' ל"ה ס"ח שחושבים החריץ לאונא בפ"ע במקום שעפ"ז יוכלו להכשירו ואף אי נימא ג"כ כדעת האחרונים שכתבו דבצמקה האונא ואילו לא היתה צמקה היתה גדולה כדרכה יש להכשיר. מ"מ הא בנ"ד נראה לעין שאף אם לא נצמקה וגם נצרף כל החריץ מ"מ היתה האמצעית גדולה ממנה. וא"ל דהבליטה מהאומא הוי רק נחלק מהאומא והאמצעית היא הארו"ע וקצת מאונא עליונה שיש שם חריץ נאמר שזהו האמצעית דאז לא הוי חליף. מ"מ יש להטריף משום דלפ"ז שינתה הורדא את מקומה דהא כתבו האחרונים שמקומה הוא בין ארו"ע לאומא והסמפונות משלשתן הוא כמו סגול ובנ"ד לפ"ז תהי' הורדא רק נגד האומא. ושינתה מקומה מנהגינו להטריף כדקיי"ל בסי' ל"ה. וגם דלפ"ז לא יהא מכוון נגד החיתוך שבין אונא לאומא בשמאל וכמש"ל:

אכן אחר ההתבוננות נראה שיש לדון להקל דהנה בשינתה הורדא מקומה יש הרבה מקילים ע' רש"ל ופר"ח ושאר אחרונים ובדיני חליף יש ג"כ מחלוקת הפוסקים והמהרש"ל והב"ח ופר"ח מכשירים בחליף זה שהאמצעית גדולה מן הארו"ע. וא"כ יש בנ"ד ס"ס לקולא שמא הלכה כהמקילים בחליף כזה ואף אם הלכה כהמחמירים מ"מ שמא האמצעית היא הארו"ע והפיצול שבעליונה היא האמצעית והפיצול שיוצא על האומא הוא נחלק מהאומא. ואף שלפ"ז עומדת הורדא בשינוי מקום שמא הלכה כהסוברים ששינתה מקומה כשרה. וכן דעת רוב הפוסקים כי לא נזכר דין זה בש"ס וראשונים. וגם יש לצרף מ"ש מהר"מ והובא בתב"ש סי' ל"ה סכ"ו שאם ניכר שמה שחסר בארו"ע נמצא יתר באומא יש לצרפם יחד וה"ה בנ"ד אם נתפוס שהאומא מתחלת נגד החיתוך שבין אונא שמאלית לאומא שמאלית אזי תהי' הארו"ע גדולה מן האמצעית אם לא היה מקצתה צמוקה. ואף שהב"א כתב שם בסע"ט ובסקצ"ו שם שצריך שיהא ניכר חריץ שם. לענ"ד א"א לומר כן בכוונת מהר"מ דהא זה פשוט שכשיש חריץ דנים זה לאונא בפ"ע היכא שדרוש לנו זה לצרף להקל. וגם בתב"ש שם כתב בפשיטות דין זה ולא הזכיר שצריך סדק. ועיקר הטעם הוא משום דבלא"ה חליף גידול הוי חומרא בעלמא וכמש"ל ולזה מקילים ע"י צירוף עוד איזה צד להקל. וא"ל דכיון שהמנהג להחמיר בחליף גידול ובשינתה מקומה בוורדא אין שייך לעשות מזה ס"ס דזה הוי כודאי איסור. דז"א דהא כתבו הט"ז והש"ך ר"ס ל"ה וכל, האחרונים שיש להקל בהפ"מ בחליף גידול ואף בשינתה הורדא מקומה כתבו הרבה פוסקים להקל ובפמ"ג בש"ך סקט"ו כתב שרוב הפוסקים מכשירים. ואף שכתב המהרש"ל הובא בט"ז סק"ב וש"ך סקכ"ב שאם יש עוד ריעותא כל דהו יש להטריף בחילופים הללו ובנ"ד יש צימוק במקצת הארו"ע אי נימא שזהו הארו"ע בצירוף מה שיש באומא עד החריץ. מ"מ ז"א דהא הרבה פוסקים כתבו דצימוק במקצת אינה ריעותא. ועוד דהא בנ"ד הוי ספק חליף דהא י"ל שהאונא שבמקום האמצעית היא הארו"ע כמש"ל. ואף דא"כ יש עוד ריעותא דצמקה וששינתה הורדא מקומה. ז"א דאין שייך לצרף ריעותא שבאומא לריעותא שבורדא. ובלשון המהרש"ל משמע דאף שאין הריעותא במקום אחד יש להחמיר אבל בפמ"ג במשבצות ובש"ד מבואר שמצריך שיהיו במקום אחד. ועוי"ל בנ"ד דנהי שהרוחב עד החריץ שבאומא הוא פחות מרוחב האמצעית. מ"מ כיון שעובי האונא הוא ככל עובי האומא. וי"ל שאם נשער ערך הבשר שנמצא בארו"ע זו יהי בה יותר מכפי שיש באמצעית שאינה עבה כמו האומא. וכבר כתבו קצת אחרונים שבצירוף העובי עם הרוחב היא גדולה מאמצעית לא מיקרי חליף. ועכ"פ נראה להכשיר בנ"ד:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה