אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן עב

סימן עא

כבוד הרב הגאבד"ק קאלנא נ"י.

ע"ד אשר בעירם נהגו שלא לקנות עגלים רק כשראה ישראל את העגל אחר שנולד ולהמתין ח' ימים ועתה הא"י מקפידים שלא להראות העגל שנולד להישראל. ורק אומרים לו שנולד אצלו עגל לבן או שחור וכדומה. וביום השמיני קונהו הישראל. וכשמוצא שהעגל מראיתו כפי שהגיד הנכרי אזי סומכין עליו. וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי אם יש לסמוך ע"ז ובאשר ביקש להשיבנו תיכף לזאת אשיב בקוצר:

לכאורה י"ל דקלקלתו תקנתו דכיון שאין הא"י מראה העגל לישראל תוך ח'. א"כ כשמוכרהו לישראל מוכח מזה שכבר הוא בן ח"י כי קודם לזה לא היה מראהו לישראל ואולי רק תיכף ללידתו אינו מראהו. אבל איזה ימים אח"כ מראהו אף שאינו בן ח"י. והנה הסימנים דשחור ולבן לאו כלום הוא וכדאיכא ביבמות (דף ק"כ) וב"מ (דף כ"ז) דחיורי וסומקי אינו סי' אך בלא"ה י"ל שנאמינו משום דהוי עביד לאגלויי דהרי יכול הישראל לומר לו שלח ואחוי אך בנ"ד שהא"י אין רוצה להראותו לא שייך זה. ועוד דאף אם אינו נמנע מלהראותו מ"מ נראה דכיון דאיתא בבכורו' (ד' ל"ז) דכל היכא דמצי לאשתמוטי אינו נאמן וה"ה הכא מצי לאשתמוטי כשידרוש הישראל להראותו לו יאמר שאין לו פנאי או שיאמר כיון שאינך מאמין לי איני רוצה להראותך ולמכור לך וראיתי בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"א סי' רי"ב שהביא בשם שו"ת ר"ח כהן שהורה להקל בזה משום דעבידא לאגלויי והסכים השו"מ עמו שם ולענ"ד כמש"ל. ובדעת תורה סי' ט"ו פקפק ג"כ בדין זה אבל מטעם אחר ודבריו אין מוכרחים שם ע"ש אכן מש"ל נראה נכון ורק כשאומר זה במסל"ת ולא בכוונה כדי למכור יש להקל וכמ"ש בשו"מ ודע"ת שם:

ועדיין י"ל דמהני אף בלבן ושחור דרק לענין אבידה ועיגונא דאיתתא שצריך סימנים כדי שנאמר עי"ז דודאי הם של איש זה ואף דודאי אפשר שיהי עוד חפץ עם סימנים אלו מ"מ הוא מיעוט דלא שכיח וברוב כזה אזלינן בתריה אף בממון ובפרט באבידה שאין איש מוחזק בה ע' בפוסקים בזה. ולזה חיורי וסומקי לא מהני כי זה מצוי הרבה ואינו הוכחה שהוא של זה. אכן בנ"ד שא"צ היכר שהוא זה רק הא בלא"ה י"ל דהוי מילתא דעבידא לאגלויי ולא משקר. אך בארנו דלא מהימן מפני שיכול להשתמט. אבל כשאומר שהוא לבן או שחור שוב אינו יכול להשתמט כי הלא כשיבוא לקנותו יראה שאינו כן ויתפס שקרן. ואף שמצויים עגלים לבנים או שחורים. מ"מ אין מצוי שיהי' בבהמה זו כן. ואף שיש לחוש שהא"י ראה שהשור שממנו נתעברה היה מראיתו או שנסתכלה בשעת עיבורה בדבר לבן או שחור וכעין הא דאיתא בע"ז (דף כ"ד ע"א) שהיו מעבירים לפניה כוס אדום כדי שתלד ולד אדום. בכ"ז הוא דבר רחוק שיסמוך הנכרי ע"ז. וגם דהא אפשר שבכ"ז ישתנה מראהו וכעין דאיתא שם שזה עשו רק בפרה המוחזקת לכך ללדת ולדות אדומות ע"ש. אך ז"א די"ל שיש לו שתי פרות ואחת ילדה ולד לבן ולזה אומר לו כן ואח"כ תלד פרתו השנית ולד לבן ויתן לו את הולד השני שעדיין אינו בן ח'. ואף אם הישראל יודע שאין לו פרה אחרת. מ"מ י"ל שאצל חבירו נולד ולד לבן וסומך ע"ז שאם תלד פרתו ולד שחור יקח אצל חבירו העגל וימכרנו לו ועוי"ל דגם בזה י"ל דאפשר לאשתמוטי כי אם תלד ולד יוכל לומר להישראל שכבר מכרו לאחר. ובכ"ז נראה שיש מקום להקל בכה"ג כיון שיש מקילים אף כשלא אמר מראה הולד וכמש"ל וגם דהוי איסור דרבנן. ואצלינו המנהג לסמוך על סימני קרנים ושינים וכמובא באחרונים:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה