שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עא
וע"ד מ"ש בחיבורי ח"ד סי' ס"ז לדון בכתם שנאבד והאשה אמרה שלא הכירה אם היה אדום או לא והקשה כבודו דהא הוי ספק חסרון ידיעה דמחמרינן אף בדרבנן. הנה לא הזכרתי זה באשר פשוט וידוע לכל בעלי הוראה דסברא דספק חסרון ידיעה שייך רק בחכם הדן בזה למעשה אבל לא בע"ה ונשים שאין להם שום ידיעה בזה וכמ"ש הלבש"ר הביאו גם כבודו בדבריו. ומה שפקפק כבודו בזה אינו כלום כי העיקר כדבריו וכן בבינת אדם שהבאתי בחיבורי שם לא הזכיר סברא דחסרון ידיעה והיינו ג"כ מטעם הנ"ל, ואלת"ה יהיו רוב השאלות כשנאבדו לחומרא מצד שאצל השואל היה חסרון ידיעה והסברא נראה כי הטעם דחסרון ידיעה הוי לחומרא משום דמיקרי אפשר לברר כי יכול להעמיק יותר בלימודו וידע את זה לזה ראוי שיחמיר בזה. ולזה כתבו הפוסקים דחסרון ידיעה לכל העולם הוי ספק גמור כי אצל מי ילמוד והוי א"א לברר. אבל בנשים וע"ה שאין ההוראה מסורה להם לדין מצד ספק רק הולכים לשאול אצל חכם ואירע שנאבד קודם ששאלו לחכם לא חל שם ספק חסרון ידיעה ע"ז כי הלוא היו מוכנים לשאול אצל חכם ובעלי הוראות מצויים בכל מקום והוי זה כאלו כבר נתברר ע"י חכם ויש ספק בדבר וכצ"ל גבי ספק פגימה שכתב הפמ"ג בדיני ס"ס דאיירי בנאבד וקשה דהא מ"מ הוי חסרון ידיעה וצ"ל דאיירי שהיה ספק זה מתברר בנקל על ידי בקי או חכם העיר רק שנאבד מקודם. ויש להביא הרבה ראיות לזה אך אין הפנאי מסכים וגם כי הוא פשוט לענ"ד:
והנה הש"כ כתב בסי' ק"צ סקס"א שבכתם אחר כיבוס תבדוק אם הוא מקדיר. ואם אין האשה בקיאה לבדוק יש להחמיר בספק חסרון ידיעה. ואם נאבד הכתם יש להקל וכמו גבי נשפך בסי' צ"ח. וצ"ל כוונתו שהאשה אינה בקיאה וכן שאר נשים אינן בקיאות בבדיקת כתם זה. וגם החכם אינו בקי בזה וכמובן שבזה אם מקדיר או מגליד הנשים בקיאות יותר מאנשים. ומ"ש שבנאבד יש להקל צ"ל דקאי על האשה הבקיאה או דעכ"פ אינה יודעת בעצמה אם היתה בקיאה לבדיקת כתם זה. ולזה לא מיקרי ספק ידיעה כיון שרובן של נשים בקיאות בזה. אבל אם יודעת שאינה בקיאה ולא שארי נשים בבדיקת כתם זה. אזי הוי ספק ידיעה ואין תועלת במה שנאבד ולא מיקרי ספק חסרון ידיעה לכל העולם דמ"מ נמצאות נשים או אנשים שבקיאים להכיר זה. והלבש"ר כתב שהחכם הוא בקי להכיר אם מקדיר. ולע"ד ז"א דא"כ למה כתב הש"ך שבאינה בקיאה יש להחמיר. והלבש"ר מפרש שם דנאבד קאי על שאינה בקיאה. אבל לענד"נ כמש"ל. ונראה שזה תלוי במי שההוראה מסורה לו כי מי שאין ההוראה מסורה לו אין שייך לקרוא חסרון ידיעה מה שהוא אינו יודע וכשנאבד קודם שבאו לפני בעל הוראה לא מיקרי זה ספק חסי"ד כי המורה הרי יודע בלי ספק ודמי כאלו נאבד הכתם קודם שראוהו רק חוששין שמא היה אדום. וכן בהא דספק פגימה ג"כ איירי בכה"ג. אכן בדבר שאין החכם יודע בזה יותר משאר בנ"א וכמש"ל דבמקדיר ומגליד בקיאי הנשים טפי י"ל דמיקרי תיכף סחי"ד:
כ"ז כתבתי לפי הסברא דנאבד בחסי"ד הוי לחומרא. אבל לענד"נ עיקר דהוי לקולא. דהא עיקר טעם דחי"ד הוי לחומרא הוא משום שאפשר לברר ע"י הבקי יותר. וע' ישועות יעקב סי' נ"ג סק"ד שהטעם משום שאפשר לברר וא"כ לא הוי ספק כלל אבל כשנאבד הרי א"א עוד לברר את הספק וא"כ יש להקל בספיקא דרבנן, ואף שכבר נקרא עליו שם איסור. מ"מ כיון שהאיסור הוא מטעם חשש שיבורר שהוא ודאי איסור. א"כ כשנאבד שוב אין חשש בזה. ואף שיש לחוש שימצאו האבידה. מ"מ זה לא מיקרי חסי"ד מה שאין יודעים היכן הוא. ואף דאפשר שאחד בסוף העולם מצאו ויודע היכן הוא. מ"מ לא מיקרי זה אפשר לברר. ובודאי צריך מקודם לחפש כל האפשר אולי ימצאוהו ובפרט אם הוא דבר שאין בו סימן דמיאש מינה כי ע"פ רוב לא ימצאוהו. ועוד נראה דספק חסי"ד שייך רק בדבר שתלוי בו גוף הדין כמו אם הכתם אדום או ירוק וכן אם היא פגימה או לא כי זה מיקרי חסרון חכמה. אבל כשהספק הוא איה נמצא דבר זה לבדקו לא מיקרי זה סחי"ד. וכן מוכח בש"ס ופוסקים שכתבו דנאבד הוי ספק גמור. וע' פסחים (דף ט') וע"ז (דף מ"ג). והרי כל ספק אין אנו יודעים איך הוא הדבר. ולפ"ז א"ש דברי הש"ך ס' ק"צ כפשוטם דבכל גוונא אם נאבד יש להקל. ובפמ"ג סי' נ"ג בש"ד סקט"ו נסתפק בנאבד. והעיקר כמש"ל. וכמ"ש הפרמ"ג גבי פגימה. רק אם כבר הורה חכם לאסור מחמת שהוא סחי"ד ואח"כ נאבד י"ל שאסור דכיון שכבר נקרא עליו שם איסור אין אבידתו מתירתו:
וע"ד מ"ש בחיבורי ח"ד סיק"ג בענין אי מהני נתינה במקצת גבי קידושין והעיר כ"ת שכבר דיבר בזה בשו"ת ב"א סי' מ"ח. הנה כשכתבתי תשובה הנ"ל לא היה אצלי ספר שו"ת ב"א ואח"כ זכיתי לקנותו וגם בלעדי זה אינני בקי בכל האחרונים והלואי יזכני ד' שלא יעלמו ממני דברי הראשונים ולחפש באחרונים אין לי פנאי:
וע"ד מ"ש הש"ך בדיני ס"ס דספיקא דרבנן במקום שיש חזקת איסור הוי לחומרא. והקשה כבודו מנדה (דף ס"א ע"ב) דאיתא שם שאם ארג חוט פשתן בבגד צמר ונתקו ואין ידוע אם ניתק כולו מותר ללבשו דהוי סד"ר דמה"ת בעינן שוע טוי ונוז והא שם הוחזק הבגד בכלאים דרבנן. לדעתי לק"מ דשם הרי איתרע החזקה דהרי נתק את החוט רק שספק אם ניתק כולו וכ"כ המל"מ פ"ד מה' בכורות ופ"א מה' מקואות שאם התחיל לעסוק בהסרת האיסור כ"ע מודו דשרי: