אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן נו

סימן נה

כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה יעקב יוסף נ"י מו"צ בקאוולא

ע"ד השוורים שמובילים במסילת הברזל ועומדים שם דחוקים ומצוי שיפול שם שור ואינו יכול לקום ומוכרים אותו לשחיטה בהתחנה הקרובה. ואיש לא ראה את סיבת נפילתו. ונסתפק אם מותר לשחטו תיכף כי אפשר הפילוהו שאר השוורים בדחיפתם וכמ"ש הח"ס סי' ס"ו שיש לתלות במצוי. או אפשר דרסו עליו ברגליהם אחר נפילתו וריסקו אבריו. וחושש ג"כ שמא מרעידת הוואגאן ניזוק השור ובזה א"צ עשרה טפחים. וחפץ לדעת דעתי בזה:

לכאורה יש להצריך שילך ד"א הילוך יפה. דהא איכא ספיקי טובא לחומרא כי שמא הפילוהו השוורים ובזה א"צ י"ט וכדקיי"ל בסי' נ"ח ס"ט גבי זכרים המנגחים זא"ז ע"ש באחרונים. ואף אם לא הפילוהו. שמא נפל מחמת רעידת הוואגאן. והוי כהפילוהו אחרים. ואף אם נפל מעצמו. שמא אח"כ דניסו עליו השוורים וכדקיי"ל בסי' נ"ח ס"ב בדרסו אדם או רצצתו בהמה. ואף דלא הוי ס"ס ממש. מ"מ הוי רובא לאיסורא. אכן לדינא נראה שאין לחוש שהפילוהו השוורים דכיון שלא הוחזקו השוורים לדחוף בגופם אין לתלות בזה. והלא גבי נזקין בנגיפה דהיינו דחופה בגופו כפירש"י שם בעינן שיוחזק ג"פ למיהוי מועד לכך והא דזכרים המנגחים זא"ז בחולין (דף נ"א) ובסי' נ"ח ס"ט היינו שראו שנגחו זא"ז אבל מן הסתם אין חוששים ואף דאיסור לא דמי לנזקין דהא בממון אין הולכים אחר הרוב ובאיסור הולכים אחר הרוב. וכן מצינו בב"ב (דף צ"ג) ובח"מ סי' ת"ח ס"ב דאף בשור המועד שנמצא שור הרוג בצדו אין אומרים שהמועד הרגו ובאיסור קיי"ל בסי' נ"ז סי"ג דתלינן במצוי וכן גבי נפילה בחולין (דף נ"א) וכמ"ש הח"ס סס"ו. ולפ"ז אם עמד שור מועד אצל שור אחר. ואח"כ נמצא השור השני נפול בצד המועד. יש לתלות שהמועד הפילו וא"צ שיפול מגובה י"ט. והיינו כמ"ש בחיבורי ח"ב סי' פ"ה דאומדנא הוא כרוב ויש אומדנא דהוי כרוב חשוב כנגד מיעוטא דמיעוטא ויש אומדנא דהויא כאנן סהדי. ובנ"ד הויא רק כרוב שהולכין אחריו רק באיסור ולא בממון. מ"מ זה שייך רק בידוע שהוא נגחן. אבל לא בשור תם דהויא כמיעוטא דהא קיי"ל בב"ק (דף ט"ו) סתם שוורים בחזקת שימור קיימי ואף אם כשהעמידו השוורים בעגלה דחפו זא"ז מ"מ י"ל שלא היתה הדחיפה כ"כ בחוזק שיפול עי"ז כיון שעדיין לא הועד לכך. וכמו גבי זכרים המנגחים זא"ז דקיי"ל שאין בהם משום ריסוק אברים משום דאמרינן שאין מנגחים כ"כ בחוזק שיפול עי"ז כיון שעדיין לא הועד לכך. ע' בר"נ בזה. ורק כשראו שהפילו לארץ ע"י הנגיחה אזי חיישינן. יעו"ש בסוגי':

ומ"ש כת"ר לחוש שנפל ע"י רעידת הוואגאן. לדעתי אין לחוש בזה. כי אין הרעידה חזקה כ"כ עד שיפול עי"ז. ובפרט בע"ח שעומד על ד' רגליו. וגם אם נפל ע"י רעידה. נראה דלא מיקרי נפילה ע"י אחר. דהא דאמרינן בהפילו אחר שא"צ י"ט כתבו הפוסקים הטעם מפני שהדחיפה היתה בכח. ורעידת הוואגאן אינו בכח כ"כ ואין כאן דחיפה. ודמי לנופל ע"י שנחלק בהליכתו על הקרח. וקרוב לומר שנפל ע"י שנבעת מהרעידה. אבל לא שהרעידה הפילתו. ובאופן כזה בודאי הוי כנופל מעצמו. והא קיי"ל בב"ק (דף צ"א ע"א) שאם הכה נגד אזנו ונתחרש פטור דלא עשה מעשה בגופו והוי רק כמבעית את חבירו ע"ש. ואף דהכא הוואגאן רועד כולו גם במקום שהשור עומד. אבל הוא אינו נופל מצד שהרעידה מפילתו. רק ע"י שנבעת מהרעידה שאינו רגיל בה ועכ"פ לדעתי אין לחוש לנפילה ע"י דחיפת הרעידה:

ומ"ש כת"ר לחוש שמא דרסוהו השוורים ברגליהם. כבר נתבאר למעלה שאין לנו לחוש כ"ז שלא הוחזקו השוורים לעשות כן. ואף שאפשר שעושים זה ממילא ע"י שהמקום דחוק והשור שוכב תחת רגליהם וכמובן שהשור בשכבו על הארץ תופס מקום יותר רחב מכפי שתפס בעמידתו. וא"כ הו"ל כרגל שהזיקו מצוי. והוי כעין הא דאיתא בב"ק (דף כ"ח) ברגל שדרסה על התינוק. מ"מ אין מצוי שידרסו כ"כ בחזקה עד שירסקו אברי השור. כי ריסוק אברים בשור לא יתהוה רק כשדורס בכוונה. וכ"נ מהא דזכרים המנגחים זא"ז דאף שרגילים לנגח וגם עושים זה בכוונה. מ"מ אמרינן דמסתמא לא היתה הנגיחה חזקה כ"כ עד שיהרסקו האברים. באשר נגיחתם אינה בכוונה להזיק רק טבעם כן להפיל התולעים שבראשיהם וכדאיתא בשבת (דף נ"ד ע"ב). והא דאיתא בחולין (דף נ"ו) וביו"ד סי' נ"ח דבדריסה חיישינן בעוף לריסוק אברים היינו רק בעוף משום דזוטר חיותיה. אבל בבהמה אין לחוש לזה ולהכי נקט שם רק גבי עוף ולא גבי בהמה ואף שכתב הש"ך בסי' נ"ח סק"ג דמ"ש הרמ"א דה"ה בבהמה קאי גם על דרסה ברגלו היינו רק כמבואר ברמ"א שם שהיתה הדריסה באופן שיש לחוש גם בבהמה וכגון שדרסו בכוונה להזיק וכמש"ל. והא דרגל שדרסה ע"ג תינוק י"ל ג"כ משום דתינוק זוטר חיותיה אבל א"צ לזה דשם לא איירי בריסוק אברים. רק כגון שהרגו ע"י שדרס על בטנו וניקבו מעיו וכדומה. ודנקיט תינוק י"ל מפני שאין בו דעת לשמור א"ע מפני השור. אבל בגדול שהוא בן דעת אפשר שפטור השור דהא אין כוונת השור להזיק והו"ל לאדם ליזהר ממנו. והאשכול כתב דלהכי נקט גבי עוף דרסה ורצצתה משום דבעוף לא שכיחא שיפול מן הגג נראה כוונתו משום דגם בבהמה שייך זה היכא שדרסה בכוונה ובתוספתא פ"ג דחולין נקט גבי בהמה רצצתה חבירתה ולא הוזכר דריסה. והיינו כמש"ל דסתם דריסה היינו שלא בכוונה וזה אין מטריף בבהמה ולזה נראה שאין לחוש בזה לריסוק אברים. רק נכון לבדוק אברים הפנימיים דהא אפשר שדרסו השוורים על שור זה שלא בכוונה על בטנו וכדומה וניזוקו אבריו הפנימיים:

ולכאורה י"ל דנהי דבשור תם הוי רק מיעוט שיגוף שור אחר או שידרוס ברגליו בכוונה להזיק. אבל הא קיי"ל ביבמות (דף ס"ז) דתרי מיעוטי מצטרפי להיות פלגא ופלגא. והכא יש עוד חשש דאפשר היתה רעידת הוואגאן בכח עד שהפילה את השור. וא"כ תלתא מיעוטי הוי רובא לאיסורא אבל באמת ז"א דחשש נגיפה ודריסה הוא ספק אחד בשור שלא הוחזק להזיק שוורים ע"י נגיפה או דריסה ברגליו והוי רק כמיעוט אחד כיון שאין דרכו להזיק בשום דבר. וגם דנראה דאף תלתא מיעוטי הוי רק כפלגא ופלגא לגבי רובא. ואכמ"ל בזה דבלא"ה א"ש וכמש"ל:

וע"ד שנסתפק כת"ר אם צריכה פרכוס. הנה בסי' נ"ח ס"ו מבואר דאף היכא דלית בה דין נפולה. מ"מ כיון שאינה יכולה לעמוד הויא כמסוכנת וצריכה פרכוס: ואף שיש שם אחרונים המפקפקים בזה לענין נפלה לפחות מעשרה. מ"מ בנ"ד שלא ראינו איך נפלה ואנו תולים שאפשר מעצמה נפלה ע"י חולי או ע"י ד"א וכדתלינן בחולין (דף נ"א) בשגרונא א"כ ודאי שצריכה פרכוס כי היכי שלא יהיו תרתי דסתרי אהדדי שתולין בחולי ואין מצריכים פרכוס, ובפרט דפרכוס במסוכנת הוי עכ"פ מדברי קבלה כדאיתא בחולין (דף ל"א) וכבר כ' בס' בית יצחק סי' כ"ב שספק דברי קבלה הוי לחומרא וכדמצינו גבי מגילה ע"ש. מסקנא דמילתא שהשוורים שמוצאים אותם בעגלות שבמסה"ב שוכבים על הארץ הם מותרים אף שלא הלכו ורק צריכים פרכוס וגם בדיקה באברים הפנימיים א"ל ניקבו. וגם הריאה צריכה בדיקה כי אפשר שדרסו על צלעות השור ע' סי' נ"ח ס"ג ובלא"ה בודקים את הריאה מכל ריעותא שאפשר להיות בה. ובש"ך סק"ד כתב שאין בקיאים בבדיקה בזה. ונראה דבנ"ד שפיר יש' לסמוך על בדיקתנו. כיון שאין חוששים לדריסה בכוונה רק חוששים לנקיבה וכדומה וכמש"ל ובזה בקיאים:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה