אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן נה

סימן נד

כבוד ידידי הרה"ג וכו' מו"ה ישראל בנציון הר דק' ווישקאווא

ע"ד אחד שמת בנו ביום החמישי למילתו ועדיין לא נתרפאה המילה. ובאשר דר בעיר קטנה ואין שם רופא לזאת אין ידוע סיבת מותו. ואח"כ נולדה לי בת. מתה לג' חדשים ואח"כ נולד לו בן ומת בשמונה ימים למילתו. ואח"כ נולדה לו בת ומתה לשתי שנים. ואח"כ נולדה עוד בת וב"ה היא בריאה כראוי ואח"כ נולד לו בן ופסק גדול אחד שלא למילי עד שיגדל ויתחזק כחו. וכשהיה בן שתי שנים שאל להרה"ק מגור שליט"א וצוה למילו והילד ב"ה בריא. ואח"כ נולדה לו בת והיא ג"כ בריאה. ועתה נולד לו בן וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי אם יכולים למולו בזמנו. והנה אנכי כעת קצת חולה ל"ע. אך באשר הדבר נחוץ לשעה אשיב בקוצר מה שנלע"ד בזה:

הנה מעכ"ת לא ביאר אם הילד השני נתרפאה מילתי קודם שמת או לא. ונראה פשטות הדבר שנתרפאה מדלא הזכיר שלא נתרפאה כמו שהזכיר בילד הראשון. ואף אם אין ידוע לנו יש לתפוס שנתרפאה כדרך רוב הילדים שמתרפאים ביום השמיני. ולפ"ז אין כאן חשש מתו בניו מחמת מילה כיון שהשני לא מת מחמת מילה ואף דבכל חולה אף שחלצתו חמה מ"מ אסור למולו עד שיעברו ז' ימים. מ"מ בל"ד לא שייך זה דכיון שנתרפא מן המילה שוב הוי כבריא גמיר. וכ"נ ביבמות (דף ע"ו ע"ב) דאיתא שם נשתיירו בי ציצין המעכבים את המילה חוזרים ומלים אותו נתרפא מטבילין איתו מיד משמע דבנשתיירו ציצין חוזרין ומלין אותו אף קידם שנתרפא מדלא קתני נתרפא חוזרין ומלין אותו. ועוד נראה ראי' ממ"ש הרמ"א ביו"ד סי' רס"ד ס"א תמזק שהוצרכו למולו תוך ח' מפני הסכנה ונשארו ציצין המערבים את המילה או שמל ולא פרע יגמור ישראל את המילה לשמיני או לאחר שיתרפא. והנה לא נתבאר ממה נתרפא אם מחוליו שבשבילו היצרכו למולו תוך ח' או ממילתו. ופשטות הלשון משמע דקאי על החולי. דאם הכוונה להמילה הו"ל לפרושי בהדיא. וגם דהא בשמיני אסור ג"כ למולו רק כשיתרפא. אבל אי קאי על החולי א"ש דמשום דנקיט שמלוהו כדי לרפאותו א"כ הרי נרפא ע"י המילה ומותר למולו בח'. ואף שלא עברי ח' ימים משנרפא צ"ל דבאבר אחד א"ל להמתין אף כשהיה מסוכן. ואף דקיי"ל בסי' רס"ה דבכאב עינים גדול צריך להמתין ז"י. צ"ל דשאני עינים דתליין באובנתא דלבא כדאיתא ביומא (דפ"ד). אך בכ"ז אפשר לפרש דקאי אחר שיתרפא על המילה והיינו משום דחולי הקודם פשוט ליה שנתרפא ע"י המילה שעשו לו לרפואה ודנקט שימולו לשמיני הכוונה אם נתרפא מקודם. יעכ"פ שמענו מדברי הרמ"א שמותר למולו שנית אף שלא עברו ז"י אחר שנתרפא ממילתו. ובאמת דברי הרמ"א תמוהים דרנה מקור דין זה הוא מהרשב"א שהובא בב"י שם. ושם ליתא הא שימולו לשמיני רק שימולו אחר שיתרפא. ועכ"פ מוכח מזה דסגי כשיתרפא וא"צ להמתין אח"כ עוד ז"י.

ובאמת בנ"ד א"צ לזה דאף אי ניחא שצריך להמתין ז"י. מ"מ אם מת אז לא שייך לומר דמיקרי מת מחמת מילה. כיון שכבר נרפא ממילתו. ובנ"ד גם על הראשון יש ספק שאפשר נחלה בחילי אחר קודם שנתרפאה מילתו ואין לנו להוציאו מרוב ילדים שאין המילה מזקת להם. ובפרט דחזינן שגם בנות שנולדו לאיש זה מתו בקטנותן. א"כ מוחזק שבניו של זה מתים בקטנותן ואין זה מהמת מילה. וכן מוכח בש"ם שבת (דף קל"ד) דאיתא שם שמתו שני בנים מחמת מילה ואת השלישי הביאה לפני ר"נ זראה שהוא אדום וא"ל שתמתין עד שיבלע בו דמו וחיה. משמע שלא אמרה לו ששנים הראשוניס היו ג"כ אדומים דכל כה"ג הו"ל לפרושי ועכצ"ל שהיא לא שמה לבה לזה ורק ר"נ כשראה שהשלישי אדום תלה שגם הראשונים היו אדומים ולזה צוה למולו וכ"כ התו' בחולין (דף מ"ז ע"ב) ד"ה שלישי דר"נ ס"ל כרבי. וי"ל דשאני התם שהיה רגלים לדבר שהרי נמצא השלישי אדום. אבל לפ"ז גם בנ"ד הוי רגלים לדבר שלא מיתו מחמת מילה דהרי גם הבנות מתו בקטנותן וכמש"ל] אולם בתו' חולין (דף ד' ע"ב) ר"ה שמתו מפורש שאם מתו מחמת מילה ולא השגיחו אם נבלע דמם. תלינן שמתו בשביל בשביל שעדיין לא נבלע דמם ע"ש. ועכצ"ל שהוכיחו זה מהא דר"נ שהזכרנו. והמהרש"א בחולין (דף מ"ז ע"ב) כתב דאיירי שהראשון והשני היו אדומים אבל בתו' (דף ה') מוכח שפירשו שאין ידוע זה. ובשו"ת נו"ב מ"ת ח"ד סי' קס"ה בהגהת בן המחבר כתב ג"כ כמש"ל דלא כהמהרש"א ולא הביא שם דברי התוס' שהזכרנו שמפורש כן וכ"כ בספר ידות נדרים סי' רס"ד:

והנה ביבמות (דף ס"ה) איתא שאם שהתה י' שנים ולא ילדה וכן לשני וגירשה ונתנו לה כתובה ונישאת לשלישי ולא ילדה א"צ להחזיר הכתובה כי יכולה לטעון השתא היא דכחשי וכן קיי"ל באה"ע סי' קנ"ד סי"ז. ורק אם עדיין לא נתנו לה הכתובה כתב הרא"ש שם שאינה יכולה לתבוע. כי אינה יכולה לטעון ברי דהשתא היא דכחשא. הרי דאף שהוחזקה שאינה יולדת. בכ"ז אפשר לתלות ששני פעמים הראשונים היו מקריים. וא"כ ה"ה גבי מתו אחרי מילתם כל זמן שלא נתברר שמתו מחמת מילה יש לנו לתלות שהראשונים לא מתו מחמת מילה רק מסיבה אחרת או שהיו אדומים או ירוקים וכמ"ש התו' חולין (דף ד') וכמש"ל. ואף דבפקו"נ אין הולכים אחר הרוב והכא חזינן דלא עדיפא מרוב דהא כשלא נתנו הכתובה אינה יכולה לגבותה והיינו משום דבממון אין הולכים אחר הרוב. נראה לומר דפקו"נ מיקרי היכא שהסכנה ידועה רק שיש ספק אם נמצא ישראל בסכנה זו ובזה אמרינן דחיישינן למיעוטא. אבל לחוש שעל צד הרחוק אפשר שיהא סכנה זה לא מיקרי פקו"נ. דא"כ יהא אסור לילך בדרך שמא ימצאנו רוצח ויהרגנו. ולא נרחץ בנהר שמא יש שם נחש על קרקע הנהר. ויש למצוא חששות כאלה על כל מדרך כף רגל. ולזה כל שאין לפנינו סכנה ידועה אין לחוש לסכנה. ומה שמתו הילדים הא אמרינן בכתובות (דף פ"ד) מיתה שכיחא. ועוד דאם נאמר שהילדים מתו מסיבת איזה חולי שהיה בהם. אזי אנו מוציאים מהרוב רק את הילדים. ואם נאמר שהוחזקו האב והאם שמולידים ילדים דרפי דמם והמילה מזקת להם. הרי אנו מוציאים מהרוב את הילדים וגם את אבותם. אבל גבי שהתה י"ש ולא ילדה אם נתלה זו בסיבת איזה חולשה בבעלה צריכים להוציא מהרוב את שני האנשים ואם נתלה הדבר בה הרי אנו מוציאים מהרוב רק את האשה. ולזה נראה שיש לתלות שמתו מחמת חולה. ובפרט זה יש להאריך אבל מטרדותי אני מוכרח לקצר:

ועוד דהא דקיי"ל גבי מילה דבתרי זמני הוח"ז הוא רק מחמת ספק כמ"ש הרי"ף והרא"ש פ' הבע"י דפליגי בזה רבי ורשב"ג והוי ספק נפשות. וא"כ הוי ס"ס דשמא לא מתו מחמת מילה. ואף אם מת הראשון מחמת מילה שמא השני לא מת מחמת מילה. ואף אם מתו שניהם מחמת מילה. שמא הלכה כרשב"ג דבג"פ הוי חזקה. ואף אי נימא דאין שייך לומר ס"ס בשני ילדים הראשונים כי לענ"ד שניהם הוא ספק אחד. מ"מ עדיין יש ס"ס וכמש"ל. וגם הא יש רוב ילדים שאינם מתים מחמת מילה ולזה לענ"ד צריך למול את התינוק רק שישגיחו אם הוא בריא בכל גופו. ואולי יש בו איזה אדמימות או ירקות. וכן ישגיחו אח"כ על המילה להשתדל לרפאותה כראוי. וזכות מצות מילה תגן עליו בע"ה. וליתר בטחון ישאלו גם כעת את הרה"ק הנ"ל ובזכותו יקוים אי"ה. ועוי"ל דהא הילד השלישי נימול בהיותו בן שתי שנים ולא מת מחמת מילה וא"כ אף אם אתחזק י"ל דהדר מחזקתו. אך י"ל דכיון שלא נימול לשמונה לא מיקרי חזרה מחזקתו ועוד דהא גבי ווסתות ושור המועד לא מיקרי עקירה מחזקה רק בשלשה פעמים. וה"ה הכא. אכן ביבמות (דף ס"ה) גבי שהתה י' שנים ולא ילדה מבואר דבחד זימנא עקרה חזקתה ע"ש. ולכאורה מסתבר לדמות לענין זה מילה לנישואין ואקצר באשר כי בלא"ה נלע"ד שמותר למולו וכמש"ל:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה