שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן נד
ע"ד שהיתה סירכא מאונא עליונה לשומן הלב ותחת הסירכא היה כעין בליטה קטנה אדומה ואין ידוע אם הוא בשר בלוי בולט. או שהוא דבר אדום שתחת קרום הריאה. והסירכא עברה מעל הבליטה הזאת. וכשהעבירו את הבליטה הנ"ל בצבן במקומה:
הנה אם הוא בשר בלוי. אף אי נימא דב"ב לא הוי ריעותא ע' חיבורי ח"ב סי' כ"א וקל"ו. מ"מהרי צריך לקלוף הב"ב ולראות אם תחתיו שלם ויפה. ע"ש בחיבורי ח"א סי' מ"ז. ובנ"ד לא הי' שלם ויפה. וגם דהלא אין כאן בדיקה להסירכא אם מבצבץ כיון שהבשר בלוי מפסיק. ואם אינו בשר בלוי הרי יש כאן תר"ל סירכא על מראה אדום שכתבו הנוב"י סי' י' וב"א סי' ל"ח סכ"ו ובתר"ל סעיף ס' דהוי תר"ל. וא"כ בנ"ד הוי עריפה ממ"נ. אבל באמת נראה שיש להקל בזה בהפ"מ. כי אם הוא דבר אדום תחת קרום הריאה. כיון שאין המראה שולט בשני קרומי הריאה לא מיקרי ריעותא. דהא עיקר פסול מראה הוא כששולט בקרומי הריאה כמבואר בסי' ל"ח. וכ"כ הב"א בתר"ל שם דבכה"ג לא הוי ריעותא. ואף דבנ"ד א"א להפריש הקרום ונברר זה. מ"ח הוי רק ספק תר"ל, ועוד דמראה אדומה בריאה לא הוי לקותא רק כשאין שם מוגלא וכדומה. וכדייק"ל בסי' ל"ח ס"ג דמראה פסולה אם באה מחמת מוגלא או דם נצרר שתחת הקרום יש להכשיר. וה"ה גבי מראה אדום לא הוי לקותא וריעותא. ואי נימא שהוא בשר בלוי אדום ג"כ יש להכשיר. דנהי שצריך לקלפו ולראות שהוא שלם ויפה. מ"מ אם נקלף ונקרע תחתיו אין להטריף וכמ"ד כמה אחרונים וע' חיבורי ח"א סי' מ"ז ומה שהסירכא היתה למעלה אין זה ריעותא דכבר כתבתי בחיבורי ח"ב סי' כ"ח דבכה"ג לא חיקרי סירכא כיון שאין הסירכא מגוף הריאה: