אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן נב

סימן נא

כבוד הרה"ג וכו' מו"ה דובער נ"י אבד"ק קיטייגאראד.

ע"ד שנסתפק אם יצאו מקצת מעים של בהמה או עוף לחוץ ומתה אי אמרינן מיתה עושה ניפול והוי המקצת שיצא אבר מן החי. או לא. והביא ראי' מהא דאיתא במנחות דף ע') לגירסת התו' שם בשם רגמ"ה במקצת מעי של עוף בפנים ומקצת בחוץ ואכל מה שבפנים מטמאה בבית הבליעה. ואם אכל מה שבחוץ אינה מטמאה. ולא נתבאר הטעם. ועכצ"ל שהטעם הוא משום דמיתה עושה ניפול וכפירש"י שם לגירסתו דגריס ביצי העוף ע"ש. והעיר מזה למ"ש בחיבורי ח"ד סי' ל"ד לענין ב"מ שיצאו והוחזרו או אבר שיצא לחוץ:

הנה יפה העיר כת"ר מהא דמנחות. אבל באמת ז"א דהא מפורש בחולין (דף ע"ג) דרק באבר מדולדל אמרינן מיתה עושה ניפול. והיינו כשאינו יכול לחיות עוד. אבל כשיכול לחיות אין שייך זה וכמ"ש הרמב"ם ובטוש"ע יו"ד סי' ס"ב. וכדאיתא בחולין (דף צ"ג) בביעי דחשילתא. וא"כ כיון דאנן מכשרינן אם יצאו המעים והוחזרו. מוכח שיכול לחיות ואינו אבר מדולדל. ואם יצאו המעים ונפסקו באופן שאינם יכולים לחזור לפנים ולחיות בודאי דינם כאבר מדולדל. ולגירסת התו' צ"ל דלהכי טהור כשאכלם בחוץ משום שמאוסים ולא מיקרי אוכל וכמ"ש התו' שם. ורק בפנים שאוכלם בעודם מחוברים לבשר העוף אינם מאוסים כ"כ. וכ"נ מדלא הזכירו התו' גבי מעים סברא דמיתה עושה ניפול. ואף אם נפרש הטעם משום שעושה ניפול. עכצ"ל דאיירי שנפסקו באופן שאין יכולים לחזור ולחיות והוי כאבר מדולדל וכמש"ל. והנה הרמב"ם פ"ג מה' שאה"ס הביא הא דמנחות (ד"ע) באופן אחר ותמה שם הראב"ד דזה הוי דלא כגירסת רש"י ולא כגירסת רגמ"ה שהובא בתו'. ולפמ"ש י"ל דלהכי פירש באופן אחר כי לדעת רגמ"ה דחוק מאוד למה בחוץ אינו מטמא וכמש"ל:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה