אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן נ

סימן מט

כבוד הרה"ג וכו' מו"ה נחום נ"י הרב דק' טשערקאס.

היום הגיעני מכתבו ע"ד שו"ב שהיו לו שני בנים וחתנו בעל בתו. ואחד מבניו מת בחייו והניח בן קטן. ומעכ"ת גמר ביניהם שיתנו להקטן א' רו"כ וע"ה קאפ' לשבוע עד שיגדיל וילמוד מלאכת שו"ב. ועתה גדל הקטן הלז ולא למד מלאכת שו"ב וגם אינו ראוי לכך. ורצו דודיו לתת לו סך מסויים בעד זכות חזקתו ולא רצה ומכר לאחר בעד ת' רו"כ והני גיסי לא מיתדר להו עם שותפם החדש וטוענים שגורם להם הפסד. ורוצים לסלקו ולהשיב לו הכסף שנתן אחר ניכוי מה שגרם להם הפסד עד כה והאריך מעכ"ת בדברי חכמה. והנה באשר הימים האלה ימי חשבון וגם כי רבו טרדותי אשיבנו בקצרה:

הנה הרשד"מ חי"ד סי' פ"ה והע"מ הובא במג"א סי' נ"ג כתבו דהא דקיי"ל שיש דין ירושה במינויים שבישראל היינו רק בדבר שבשררה. אבל לא במינויים הבאים מכח התורה והחזיק בשיטה זו הח"ס חא"ח סי' י"ב י"ג. ולפ"ז י"ל דבשו"ב שאין בזה שררות רק שבא מכח התורה שצריך לידע דיני שו"ב ויהי ירא שמים אין בו כלל דין ירושה. אכן בחיבורי חלק רביעי סי' פ"ב הארכתי בע"ה להוכיח דכל מינוי יש בו דין ירושה. ועדיין יש לדון דבשו"ב לא מיקרי מינוי כלל דזה הוי רק אומנות בעלמא רק שלאומנות זו צריך לדעת הדינים הדרושים לזה. וכמו סופר סת"מ או העושה בתי תפילין או ציצית דודאי לא שייך בזה מינוי ודיני חזקה אף שצריך לאומנתו לדעת הדינים השייכים לזה. אך י"ל דשאני כל הני שלא נהגו כלל שימנו הרבים סופר מיוחד להם וא"כ אין זה מינוי כלל. אבל שו"ב נהגו שיהא שו"ב מיוחדים לכל העיר. ונתנו להם הזכות שלא יוכל שו"ב אחר לשחוט שם זולת השו"ב הקבועים א"כ הוי זה מינוי. והטעם בזה נראה לפי שלעסק שו"ב צריך ישוב הדעת ומתינות רבה. ואם לא יהי' מיוחד לזה ויצטרך לעסוק בעסקים שונים. תהי דעתו מבולבלת ולא יוכל להרגיש בפגימה דקה. ומכ"ש בהסרת הסירכות ובדיקות הריאה חפש מחופש. וכמ"ש רבינו יונה בשעה"ת שצריך למנות אנשים מיוחדים לזה. ובזמן הש"ס נראה שלא היו אנשים מיוחדים לשו"ב. רק כל מי שהיה אומן בשחיטה היה שוחט ורק כשנתמעטו הלבבות הוצרכו למנות אנשים מיוחדים. וגם יש לדון מצד חזקת המצוה. כדקיי"ל בח"מ ס"ס קמ"ט שמי שהחזיק במצוה אסור לסלקו. וה"נ יש כאן מצות שחיטה וגם כיסוי בעופות. אך בזה אין דין ירושה. וע' חיבורי ח"ג סי' א' מ"ש בזה באורך בס"ד. אבל מצד מינוי יש בו דין ירושה. וכן נהגו לפסוק דין ירושה בשו"ב:

אכן כ"ז שייך כשיורשו ראוי לכך וכדאיתא בכתובות (דף ק"ג) שצריך שיהא ממלא מקום אביו ביראת חטא עכ"פ לענין נשיאות. וכבר בארתי בחיבורי שם דבעינן שיהא עכ"פ גדול בתורה כדי שיוכל להנהיג הנשיאות. רק שא"צ שיהא ממלא מקום אביו בחכמה לגמרי. ובשו"ב נראה דאף אם הוא ירא שמים מ"מ צריך שיהא אומן בהעמדת הסכין והרגשה פגימה דקה ובבדיקת הריאה. כי אם אינו אומן כראוי מה תועלת במה שהוא ירא שמים:

ועוד נראה דכמו גבי מלוכה יורש רק בן הבכור וכמפורש בכתובות ובהוריות (דף י"ב). דודאי אין שייך לומר שימלוכו כל הבנים ביחד. וכדקיי"ל דבר אחד לדור. כן בשארי מינויים אין יורש רק אחד. ועוד דעי"ז יהי ריעותא להציבור. כי כשיהי שו"ב אחד תהי ההכנסה די לסיפוקו. ויכול למלא תפקיד השחיטה בישוב הדעת כראוי. אבל אם יעסקו כל בני השו"ב בעסק שו"ב. אזי לא תספיק להם ההכנסה ותהי מחשבתם טרודה בדאגת הפרנסה. וגם כי סוף סוף יכבידו על העיר שיתנו להם פרנסתם. ואף שבאמת ראוי לכל עיר שיהא להם שני שו"ב כדי שישגיחו זע"ז וטובים השנים. וכמבואר כן באחרונים אכן כ"ז בעיר שיש בהכנסת השחיטה די סיפוק לשנים. אבל בעיר שאין להם סיפוק לשנים. בודאי יותר טוב שיהי אחד ויהיה לו פרנסתו כפי צרכו. משיקחו שנים ושניהם יהיו טרודים בדאגת הפרנסה. ומכ"ש בנ"ד שכבר יש שם שנים בודאי אין ראוי לקחת עוד שלישי. ולזה לדעתי אף אם היה נכד השו"ב אומן במלאכת השו"ב. ג"כ לא היה ראוי להקימו לשו"ב שלישי. ורק אם נכד השו"ב הוא בן בנו הבכור. י"ל שהירושה בזה שייכת לו. אבל בנ"ד שאינו יודע מלאכת השו"ב בודאי שאין לו שום זכות בזה. ואם ידוע מנהגם שנוהגים דין ירושה לכל הבנים שלו. יש לדון דאדעתא דהכי נתקבל מתחילה. ונתחייבו אנשי העיר לקבל את כל בניו לשו"ב כפי המנהג. ואקצר דבנ"ד שאינו ראוי לכך פשוט שאין לו זכות בזה:

ולבד זה נראה פשוט שאף אם היה יורש גמור והיה יודע אומנות שו"ב. בכ"ז אינו יכול למכור זכותו לאחר כי אנשי העיר לא נשתעבדו לאביו. רק שיהי לבנו זכות להשאר ממלא מקומו כדין כל מינוי הציבור. אבל לא שיעמיד להם איש אחר שאינם חפצים בו. וגם גבי מלך נראה שאינו רשאי להעמיד אחר במקומו מבלי רשות הציבור. אך שם יש לדון מצד דכיון שכל ישראל חייבים לשמוע בקול המלך. י"ל שחייבים ג"כ לשמוע לו בדבר זה שמצוה אותם לנהוג כבוד מלכים באיש הזה שהוא מעמידו במקומו ויש לדחות זה. ואקצר באשר בנ"ד פשוט שאין שייך זה. ולזה בנ"ד נראה ברור שאין רשות לנכד השו"ב למכור זכותו לאחר שלא מדעת הציבור ושלא מדעת השו"ב הקבועים שם. אכן יש מקום לדון מצד שנראה מלשון השאלה שהקונה חזקתו התחיל כבר במלאכתו לשחוט ולפ"ז י"ל שלא יוכלו להורידו ממינויו כיון שכבר זכה בה. אך ז"א דהא השו"ב הקבועים צווחו ע"ז ולא רצו בו והסכימו לסמוך על מעכ"ת שיפשר ביניהם. ונכד השו"ב מכר זכות החזקה לאיש זה בלי רצונם ובלי הסכם אנשי העיר. וגם אם היו מסכימים אנשי העיר ע"ז. לא היה להם רשות לקבל עוד שו"ב לקפח פרנסת שו"ב הקבועים. וכמ"ש מעכ"ת שגם לשנים אין שם פרנסה בריווח. וע' בחיבורי ח"א סי' ל"ה דהיכא שגלוי לכל שאין נכון לעשות כן. יכול אף המיעוט לעכב. ובנ"ד בלא"ה יכולים השו"ב לעכב כנ"ל. ועוד נראה דאף אם היו גם השו"ב מסכימים ע"ז מוטל על ב"ד לעכב ע"ז. כי ע"י שלא יהי להשו"ב די פרנסתם יצטרכו לעסוק בעסקים אחרים. ועי"ז לא תהי דעתם צלולה לעסוק בעסק שו"ב כראוי. והרי בשביל זה נהגו בישראל למנות אנשים מיוחדים לעסוק בעסק שו"ב וכמש"ל בשם רבינו יונה ויש עוד לדון שיוכלו לסלקו מצד דינא דבר מצרא וכדקיי"ל בח"מ סי' קע"ה סנ"ב וע"ש באחרונים. אך באשר א"צ בנ"ד לזה וגם כי יש לפקפק בפרט זה. לזאת אקצר:

היוצא לנו אשר יפה כתב מעכ"ת שיכולים בנו וחתנו של השו"ב הקודם לסלק את האיש שקנה זכות שו"ב מנכד של השו"ב. ובפרט שרוצים להשיב לו כספו שנתן ע"ז רק לנכות מה שהפסיד להם. והסך שינכו לו. יוכל לתבוע בד"ת מנכד השו"ב שישיבם לו אם יתברר בד"ת שלא היה חייב בהפסד הזה שבעבורו מנכים לו:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה