אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן מח

סימן מז

ע"ד אשר בעירם היו שלשה שו"ב. ועתה קמה אגודה אחת ולקחו שו"ב רביעי. וג' השו"ב הקודמים אין מתחברים עמו באשר בא במחלוקת. וגם איזה רבנים אסרו שחיטתו. ולזה הוא שוחט ובודק לבדו. ועתה קרה שבדק בהמה והכשירה והלך לו. ואח"כ בא אחד מהשו"ב הקודמים לו וראה שיש סירכא אדומה על הטרפש וא"ל איש אחד שעסק השו"ב הרבה בהמסס עד שהכשירה. ולקח השו"ב אח ההמסס וראה שקלף הסירכא ובדק כנגדה. אך נשאר קצת מהסירכא ושם יש כעין מעי דק יוצא מההמסס. ובדק מבפנים ומצא שהמעי הזה נקוב לפנים. והביאו זה לפני כת"ר והיה שם גם הרב מיאמפלא והשו"ב מדרעשקעפאליא והסכימו שניהם שהוא נקב מחיים ושהוא טריפה. ואח"כ הראו להמו"צ השני חותנו של השו"ב הרביעי והטריף ג"כ אך כשנודע לו שהוא מבדיקה של חתנו שאלו השיב אשר בדק כל ההמסס. והנקב חושד את השו"ב שעשה במתכוון ומשך את עור ההמסס שיהא נראה כמעי דק והכשיר הבשר והביא ראי' ממ"ש במקדש מעט סי' ל"ה סקנ"ג שאם בדק ומצא שלם ואח"כ נמצא נקב תלינן שנעשה אח"כ במשמוש יד הטבח כיון שכבר יצא בהיתר וכת"ר והרב דיאמפלי והשו"ב הנ"ל אומרים שניכר לעין שזהו מחיים ולא נעשה אח"כ וחפץ כת"ר לדעת דעתי בזה ומשפט הכלים שבשלו בהם בשר זה:

מאוד ייצר לי על פירוד הלבבות המרקד בעוה"ר בכמה עיירות בין אחב"י וכל כת לוקחים להם מורה בפ"ע ושו"ב בפ"ע וממילא זה אוסר וזה מתיר ונכשלים עי"ז בכמה איסורים כי הנצחון יגרום שיטעו בדין וגם כי יתרבה עי"ז שקרים ורכילות ובזיון ת"ח וש"ש מתחלל ודין גרמא דעציראה בגלותינו המר. וכגון בקהלתם אם צריכים או חפצים לשני מורים. היו יכולים לעשות שישבו ביחד ויהיו נוחים זל"ז בהלכה ואף אם הם לבדם בכ"ז יהיו שניהם בעד כל העיר ולא לכל כתה וכתה. והיה בזה כבוד התורה וגם פרנסתם היתה בכבוד. וכן השו"ב ישחטו ביחד. כי ידוע הקלקול הגדול שיש אם יהיו שני כתות בין השו"ב. כי כ"א חפץ למצוא חן בעיני הקצבים ששוחטים אצלו. וההכרח לקצר כי רחוק שיועילו שם דברי. אך באשר הציקתני רוחי דברתי עד כה. והנה בנ"ד לפמ"ש כת"ר איך היה הענין בודאי הוי טריפה. דמ"ש האחרונים להכשיר כשיצא בהיתר. היינו היכא שאפשר לומר שנעשה אח"כ. אבל לפמ"ש כת"ר שהיה יוצא כעין מעי דק וכת"ר והרב דיאמפלא והשו"ב הנ"ל אמרו שזה בודאי היה מחיים בודאי נאמנים ע"ז באומדן דעתם. ואף שהמורה השני אומר שלפי דעתו אפשר שיעשו מעי כזה גם לאחר שחיטה כשימשכו העור. וא"כ כיון שהשו"ב שבדק בהמה זו אומר ברי שלא היה זה בהמסס זה עכצ"ל שנעשה אח"כ וא"כ יש כאן שני עדים להיתר ותרי כמאה. ז"א דהא איתא ביומא (דף פ"ג) דבאומדנא אזלינן בתר רוב דיעות ול"א תרי כמאה. ובנ"ד הוי אומדנא אם אפשר לעשות מעי כזה לאחר שחיטה. ואף שהשו"ב שבדק בהמה זו אומר ברי שלא היה זה מחיים וא"כ הוי עד גמור מ"מ אינו רק ע"א דהמורה אינו אומר בתורת עדות רק אומר באומדנא שאפשר לעשות מעי כזה ע"י משיכת העור ואמירתו בטילה לגבי תלתא דאמרי אומדנא שא"א לעשות כזה אח"ש. וגם דהא בלא"ה קיי"ל דתרי ותרי אסור עכ"פ מדרבנן וכמ"ש הפר"ח ביו"ד סי' כ"ט סק"א וכ"כ הרשד"ם סי' נ"ג וכ"כ האחרונים ביו"ד סי' ל"ט לענין תרי ותרי בסירכא. ובפרט דבנ"ד הוי הברי של הבודק גרוע כי ודאי אפשר שיהי נקב דק ולא ימצאנו בבדיקתו. ובפרט כי לפי דברי השו"ב השני לא עברה עדיין הסירכא במקום זה והסירכא סתמה הנקב. ולזה לא מצא הנקב באשר לא הרגיש במעי שהיה מבחוץ. אך בודאי אומר הבודק שהסיר כל הסירכא. ויש לדון עוד מצד שהבודק רוצה להחזיק דבריו וגם דהבודק יש לתלות בטעות קצת. אבל את השו"ב השני צריכים אנו לחשדו למטריף במזיד. אך א"צ לזה דבלא"ה נלע"ד שהבשר טריפה מטעם שהזכרנו ומה שהביא ראי' מהמקדש מעט. לא דמי כלל דודאי לפי דבריו שבדק היטב ושאפשר לעשות מעי כזה לאח"ש. ודאי שיש לתלות שנעשה אח"ש. אבל הכא שהשו"ב השני אומר שלא הוסרה שם עדיין הסירכא ושלא נעשה אח"ש. וגם כי כת"ר והרב מיאמפלא והשו"ב הלז אומרים שא"א שיעשו כזה אח"ש א"כ ודאי שהבודק לא בדק יפה והנקב היה מחיים:

ואף שעדיין י"ל דאף שאומדנא שלהם שהמעי הוא מחיים מ"מ אפשר שהיה המעי סתום והשו"ב עשה הנקב כדי להוציא לעז על הבודק וכמו שאומר הבודק וא"כ אינם מעידים על הטריפות. מ"מ נראה שז"א כי אין מצוי שיהי מעי כזה בהמסס. והמעי הוא הוכחה שנעשה מחמת מכה. וגם דהוי זה הוכחה שהבודק לא בדק כראוי כאן. דהא לא ראה את המעי. וא"כ י"ל שלא ראה את הנקב ג"כ ולזה אין לנו לחשוד את השו"ב השני שעשה הנקב במזיד:

ולזה נלע"ד שהבשר טריפה. ואותם שאכלו הבשר צריכים להכשיר כליהם כדין. ואף שאינן ב"י מ"מ הרי נשתמשו בהם בכל יום ונעשה נבילה ונתחדש איסור וכידוע דבכה"ג אסור היכא דבלע איסורא. ועוד דנראה דהויא טריפה דאורייתא כמש"ל ולא מצד ספק וא"כ אף באינם ב"י אסור:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה