אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן מז

סימן מו

ע"ד מי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר ואין לו שום מאכל לאכלו לקנח בזה את פיו שצידד מעכ"ת דסגי בניקור שינים והביא שכ"כ בקיצור ש"ע וחפץ לדעת דעתי בזה.

הנה ברש"י ותוס' חולין (דף ק"ד ע"ב) מפורש הטעם שצריך קינוח לפי שנדבק בחניכים וכ"כ הפוסקים ביו"ד סי' פ"ט וחניכים היינו כמ"ש בשו"ע שם שהוא החיך סמוך למעלה מבית הבליעה וכן מרגיש כל אדם שכשאוכלים איזה דבר מתדבק קצת בחיך ע"י הלעיסה שם וניקר שינים הוא דבר בפ"ע כי בזה הכל לפי עמידת השינים בפה האדם. ואף דבבשר כתב הרמב"ם ספ"ט מהמ"א ועוד פוסקים שלזה אסרו גבינה אחר בשר לפי שנשאר בשר בין השינים. אפשר דבשר שאני שטבעו להתפרד לחוטים דקים בשעת הלעיסה ונכנסים החיטים לתוך השינים משא"כ גבינה. ומי שמרגיש בעצמו לפי מצב שיניו שהגבינה נכנסת לבין שיניו ודאי שצריך ניקור השינים דקינוח לא מהני לנקות השינים וכמובן כי ע"י מה שיאכל עוד דבר לא יצא מבין שיניו מה שנכנס שם מקודם. וכן מפורש ברמב"ם ספ"ט מהמ"א שבשר שבין השינים אינו יוצא בקינוח ע"ש. ונראה שזהו סברת המחמירים בגבינה קשה להמתין ש"ש כמ"ש בשו"ע שם לפי שזה נכנס בין השינים בכל אדם כמו בשר לפי שצריך לעיסה קשה. ולזה כתב שם הש"ך שצריך אח"כ לנקר השינים אף להמקילים ע"ש עכ"פ ודאי דלא מהני ניקור שינים לחוד. [וקצת אחרונים כתבו דרק בגבינה צריך קינוח והדחה אבל לא בחלב וחמאה וכן במרק של בשר. ולא ראו שברמב"ם מפורש דאף אחר חלב בעינן קנוח והדחה. ובודאי ה"ה אחר חמאה כי השמנונית שיש בהם נשאר על החנוכים]:

ובש"ס (דף ק"ה ע"א) איתא א"ל ראב"י לר"ח בשר שבין השינים מהו קרי עליה ר"ח הבשר עודנו בין שניהם ופירש"י דמיבעי ליה אי חשוב בשר ופשוט דמיקרי בשר. וכ"כ המפרשים דמיבע"ל אי הוי כמעוכל. וקשה לי טובא דהא מסקינן (בדף ק"ג ע"ב) שבשר שבין שינים אינו מצטרף לכזית. אלמא דלא מיקרי אכילה כלל. והיכי ס"ד דלא מיקרי בשר. וא"ל דשם אזיל למסקנא שנקרא בשר. דז"א דהא איתא שם שאף אם בלע אם הקיאו תיכף וחזר ואכלו חייב. אלמא שתיכף אחר הבליעה לא מיקרי עדיין מעוכל ושם בשר עליו שהיה חייב עליו. וקצת פוסקים פירשו דראב"י בעי על הבשר שנשאר בשיניו לאחר שש שעות. ולפ"ז מיושבת קושייתינו דבדף ק"ג איירי תיכף לאכילתו אבל הוא דחוק כי עיקר חסר. וגם דמאי פשיט ליה ר"ח מקרא דהא בקרא כתוב טרם יכרת. ומשמע שלא לעסו עדיין. וזה קשה בלא"ה דמנ"ל דקרא איירי בבשר שנשאר בין השינים. דהא קרא איירי בבשר שלקחו לאוכלו ומחזיק בו בשיניו ועוד לא הספיק לחתכו בשינים. ונראה דר"ח פשיט מדלא קאמר הבשר עודנו בפיהם. לזה דריש שבא ללמדנו שהבשר שנשאר בין השינים נקרא בשר ועכצ"ל דאיירי כששהה כבר כמה שעות. דבלא שהה פשוט דהוי בשר גמור כדאיתא בדף ק"ג שאף מה שכבר בלע הוי בשר גמור. ועכצ"ל שהכתוב בא ללמדנו דבכל גוונא מיקרי בשר. וע' יש"ש שם בזה וע' שו"ת ג"וו כלל א' סי' י"ז מ"ש בזה. וע' פירש"י בפ' בהעלותך שפירש ב' פירושים בזה ולפי' ראשון משמע שמפרש דקאי על בשר שבין שינים. אכן לשון הפסוק בתהלים (דף ע"ח) עוד אכלם בפיהם וגו' משמע כפי' השני וכמש"ל ואכמ"ל בזה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה