שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מו
ע"ד אונא השמאלית שהיתה סמוכה לדופן במיצר החזה ולא יכלו להפריד מן הדופן עד שחתכו הדופן בקרדום וסכין חד והסירכא עברה במיעוך קל. רק נמצא בריאה חתך ארוך והשו"ב אומר ברי שהחתך נעשה ע"י הסכין. וגם יש ספק אם היתה הסירכא גם על מקום החתך או לא. וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי בזה:
הנה לא ביאר כת"ר אם היתה הסירכא להחזה או לדופן למטה מהחזה ואם היתה סרוכה לבשר או לעצם וכ"ז צריך לדעת. וממ"ש כת"ר דעפ"י דינא דגמרא כשרה משמע שהיתה סרוכה לבשר הדופן. ובזה ודאי יש להכשיר דהוי רק ספק מנהג שנהגו להחמיר בסירכא לדופן. וכמ"ש הב"ח בג"א דהוי רק מנהג לאסור. ואף לפמ"ש התב"ש סקע"ב הטעם שאין אנו בקיאים מהו סביך. איכא ספיקי טובא דאפשר לא היה כאן סירכא כלל. ואף אם היתה סירכא שמא היא מן הדופן ולא מן הריאה ואף שהיא מהריאה שמא היא רק כקרום דריינוס והיתה עוברת ע"י מיעוך הקל. ואף אם לא היתה עוברת שמא הוי זה סביך וכשרה בלא"ה וכמ"ש בחיבורי ח"ב סי' כ' שיש לצרף זה לס"ס ובפרט שרוב הסירכא עברה במיעוך הקל וע' חיבורי ח"ג סי' מ' שכתבתי להקל בכה"ג. ואם היתה הסירכא לחזה. נראה ג"כ שיש לצדד להקל כיון שיש ספק אם הגיעה הסירכא למקום החתך וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' נ"א ע"ש. וגם כי אם היתה שם סירכא היה ניכר שהיה תלוי קצת קרום מהסירכא כמובן. ובאשר אני עוסק בפה ברפואות לא אוכל להאריך. ועכ"פ יפה הכשיר כת"ר. אך צריך לשום לב מדוע לא נזהר השו"ב בהוצאת הריאה יאה כי הלא ידוע שאפשר לחתוך את הריאה ע"י סכין חד והו"ל כעושה ספק לכתחילה: