אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן מד

סימן מג

ע"ד הבהמה שיצא בליטה גדולה מהכרס בצד הצלעות והיה כיסוי חלב עליו ולא הספיקו לבדקו עד שנאבד והאריך מעכ"ת בדברים של טעם ומטרדותי אשיבנו בקיצר מה שנ"ל בזה:

הנה ידוע מחלוקת הפוסקים לענין ספק טריפה במקום שיש ריעותא אי מוקמינן אחזקת כשרות או לא. ובנ"ד הרי יש ריעותא במקום שאם ניקב טריפה. והרי פסק הרמ"א בסי' נ' להחמיר בספק טריפה ונאבדה בלא בדיקה. אבל באמת ז"א דגם המחמירים שם היינו רק בדבר שהוא טריפות גמור. רק שע"י בדיקה היה אפשר לברר יותר או שיש מקום לתלות שנעשה לאחר שחיטה דעכ"פ יש לפנינו ריעותא המטרפת וגם בזה הסכימו כל הפוסקים דהיכא דשכיח להיתר תלינן בהיתר וכמו דתלינן במורנא אף דניקבה הריאה ודאי טריפה. וכן בספק קניא ספק שונרא. ולא אאריך באשר כבר האריכו האחרונים בזה. אבל זה עיקר לענ"ד. ולזה כשיש ריעותא ואין ידוע אם יש שם דבר המטריף. אזי יש לילך אחר רוב הבהמות הנמצאות כן אם הם טריפות או לא. וכעין הא דחולין (דף נ"ג) גבי רוב הדורסים אין צפורן נשמטת ע"ש. והכא איכא רוב לקולא. דאפשר אין כאן שום נקב והוא רק מכה בעלמא. ואף אי נימא שיש כאן נקב. שמא הלכה כהפוסקים שזה כרס החיצון. ואף אי נימא שהוא כרס הפנימי שמא החלב הוי סתימה וכמנהג ריינוס שאוכלים אותו וכמ"ש הרמ"א סי' ס"ד. וידוע מ"ש הפוסקים דס"ס הוי כמו רוב והכא איתא טובא ספיקי כנ"ל. ואף דבכרס החיצון טריפה ג"כ בטפח מ"מ הוי ספק אם יש כאן טפח נקרע או נתמסמס. וע' חיבורי ח"ב סי' נ"ו שיש פוסקים דס"ל דאזלינן בתר ס"ס אף נגד רוב. ולזאת אין לסתור את הוראת כת"ר אחרי שכבר הורה חכם:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה