אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן מג

סימן מב

ע"ד שהיתה האומא דבוקה לחצר הכבד. וכשהפרידום ראו שם בחריץ שניכר בין חלקי הריאה שיש שם קרום ספוגי הנקרא שאם. וכשהסירו קרום זה מתוך החריץ נעשתה גומא עמוקה בין חלקי הריאה כעין כיס ואפשר להכניס בה שלש אצבעות ברוחב ובעומק וכשנתנו שם מים לא בצבץ. לכאורה יש להחמיר בזה דהא קצת פוסקים כתבו דגומא הוי ריעותא. וא"כ בנ"ד שהיה דבוק לחצר הכבד הוי תר"ל. ועוד דהא הוי חסרון בהריאה. ויש בזה יותר משיעור רביעית דהא רביעית הויא רק שתי אצבעות כדאיתא בפסחים (דף ק"ט). ובזה כתבו רוב הפוסקים ביו"ד סי' ל"ו ס"ח דטריפה בחסרון מבפנים. והכא יש לדונו כחסרון מבפנים כיון שמבחוץ היה שלם רק שהיה כעין קרום ספוגי. ואף בפחות מכשיעור הא הוי ריעותא עכ"פ והוי עם הדיבוק תר"ל. וגם הרי כתב הנוב"ת סי' כ"ג דסירכא על מקום שנתרוקן טריפה בלא"ה. ואף אי נימא דזה הוי כחסרון מבחוץ ג"כ טריפה בשיעור גדול כזה. אך נראה דחלקי הריאה שנפרדו אף שאין מבצבץ שם דינו כפנים הריאה. אבל באמת ז"א דכיון שהיה שם קרום ספוגי. לא מיקרי זה חסרון. כי כן מצוי שבין חלקי הריאה יש קרום דק. רק הכא היה ספוגי יותר מדאי. ולא מיקרי גומא דהא היתה הריאה שלימה כראוי. ובכל מקום חלקי הריאה אם יפרידום יהי שם גומא כידוע. רק דהכא לפי שהיה הקרום ספוגי היה בנקל יותר להפריד. ועוד דאף לאחר ההפרדה לא מיקרי זה חסרון. כי באשר שנתפצלה במקום חלקי הריאה נתרחב החלל ונראה כחסרון. וזה דומה לריאה שנתפצלה במקום חלקי הריאה שאז יש הפרש גדול בין הפיצול לגוף הריאה. וכמו בין שתי אונות. וזה לא מיקרי חסרון ולא גומא ואין כאן ריעותא כלל. וע' חיבורי ח"א סי' מ"ד שאם נתפצלו חלקי הריאה אין חשש בזה. ובנ"ד לא הוצרכו כלל להסיר הקרום מהחריץ. כי מה לנו שהקרום ספוגי כיון שהוא שלם ואינו מבצבץ. וכן מצוי בין חיתוכי האונית או בין פיצול לריאה שיש שם קרום ספוגי. ואין בזה חשש. וגם אפשר דבנ"ד היה מתפצל במקום זה בהמשך הזמן. ולזה יש להכשיר בנ"ד בלי שום פקפוק:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה