אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן מב

סימן מא

ע"ד סירכא מהריאה לשומן הלב והסירכא היתה עבה וכאשר החל הבודק להפריד חלק ממנה ולקלפו מעל הריאה התרחבה הסירכא כאלו היה נכנס רוח לתוכה ונעשה בהסירכא נפוחות הנקרא בלעזלאך הרבה וכשנפחו הריאה לא היה ניכר שנכנס רוח מהריאה לתוך הסירכא והסירכא נשארה נפוחה קצת כנ"ל במצב אחד והבודק קלף כל הסירכא מהריאה בקליפה הנהוגה. והריאה נשארה שלימה כראוי ולא בצבץ שם:

הנה לכאורה אין מקום להכשיר בזה כיון שנכנס רוח בסירכא כי אם אין נקב בהריאה באיזה דרך נכנס הרוח בהסירכא וכ"כ האחרונים שאם עלתה סירכא בנפיחה טריפה אף אם הסירו הסירכא ולא בצבץ שם וכן מסתבר דהא כתבו הפוסקים כי אין אנו בקיאים בבדיקת הבצבוץ ומה שאנו סומכים על בדיקתינו כשמעבירים סירכא היינו משום שהבדיקה שם הויא רק לחומרא כי כיון שעברה הסירכה אנו תופסים שזה היה רק כעין קרום דריינוס וליחות בעלמא ורק להחמיר אנו בודקים בפושרין או רוק שאם יבצבץ אנו מטריפים כי זה מוכיח שהסירכא קלטה קרום הריאה כשהעבירוה ועי' חיבורי חלק א' סימן נ'. אם כן בנידון דידן דחזינן שנכנס רוח בהסירכא הרי לפנינו שיש נקב בריאה לתוך הסירכא ומה שאין מבצבץ היינו מפני שאין אנו בקיאים בבדיקה. והרי זה דומה כאלו ראו פעם אחד שבצבץ במקום הסירכא. ואח"כ בדקו הרבה פעמים ולא בצבץ דודאי טריפה. וכמדומה שכ"כ הדעת קדושים סי' ל"ט. וכעין זה איתא בנדה (דס"א) בג' נשים שנמצא במקומם דם ובדקו שלשתן ונמצאו טהורות כולן טמאות. ואיתא שם בש"ס דאף לרבנן דס"ל שם גבי טומאה שנאבדה שבודקים עד שמגיעים לקרקע בתולה. דשאני התם דאימור עורב נטלה אבל הכא האי דם מהיכא קאתי. ומכ"ש בנ"ד דקיי"ל שאין אנו בקיאים בבדיקה וגם כי יש כמה סיבות שימנעו מלראות הבצבוץ כגון שאינו נפוח כראוי או שנעשה קרע סמוך למקום זה ועי"ז אין . שולט שם הרוח כראוי:

אבל באמת נראה דהא דנ"ד לא מיקרי עולה בנפיחה דהא בשעה שנפחו הריאה לא ראו שנכנס הרוח מהריאה לתוך הסירכא. ורק בעת שהתחילו לקלוף חלק מהסירכא נתנפחה קצת. ונראה שזה נעשה מעצמו באשר הסירכא הוא קרום ספוגי שנעשה מליחות. לזה כשפתחו את קצתה נכנס הרוח דרך שם לתוכה ונעשתה נפיחות, ואף כי טבע הסירכות הנפוחות אשר אם יפתחוה במקום אחד יצא הרוח ויפול הנפוח כידוע. הנה זה הוי רק כשהנפח הוא קרום אחד חלול. אבל בנ"ד נראה שהסירכא היתה ספוגית ומליאה בתוכה קרומים דקים. וכידוע שנמצא לפעמים קרומים ספוגיים כאלה. ולזה לא יצא הרוח מהפתח לפי שהקרומים הפנימים סותמים קצת בפני הרוח והרוח נכנס לשם רק בדרך עקלתון באיזה צד שהיה פתוח שם ונשאר הרוח בחדרים הפנימים של הקרומים דקים שבתוך הסירכא. ולזה נעשו נפוחות הרבה הנקרא בלעזליך וכידוע שכן מצוי בקרום ספוגי וכעין זה איתא בפ"י דמקואות שכלי שפיו שוקע לתוכו אין המים נכנסים לתוך החלל שיש בין דופן הכלי לפיו. אף שהאויר יש לו מקום לצאת דרך פי הכלי. וכמו שהמים נכנסים לתוך גוף הכלי עי"ז שהאויר יוצא למעלה מ"מ הכא שאין להאוור דרך ישרה לצאת מעכב את המים וכמו כשכופה כלי פיה על המים שהאויר אינו מניח את המים ליכנס לתוך הכלי כדאיתא במקואות שם. וכן מוכח משיטת הפוסקים שהובא ביו"ד סי' ל"ו שאם נקבו קרומי הריאה זה שלא כנגד זה כשרה לפי שאין הרוח יוצא מהריאה כשאין לו דרך ישרה לצאת. ואף המטריפים שם היינו דנהי ששוהה הרוח לצאת כשאין לו דרך ישרה. מ"מ כיון שהריאה מרחפת תמיד. סוף סוף יצא הרוח דרך הנקבים אף שהם זה שלא כנגד זה אבל בנ"ד שאין כאן ריחוף וכח דוחה את הרוח לזה אין יוצא הרוח. ומ"מ נכנס דרך שם וכידוע שטבע האויר לדחוק וליכנס בדרך עקלתון. וכן בארתי בע"ה בחיבורי ח"ב סי' י"ט שלפעמים עולה סירכה בנפיחה ע"י נקב שרחוק מהסירכא ולזה נלע"ד שיש להכשיר בנ"ד במקום הפ"מ. ורק צריך לעיין היטב אם אין הרוח נכנס להסירכא מרחוק מהריאה כשנופחים אותה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה