שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן טו
וע"ד חבית שמחזיקים בה מים כל השנה ועומדת בבית במקום שמרקדים שם קמח כל השנה. אם מותר להשתמש בה בפסח כשישרה אותה במים יומים קודם פסח. והביא כת"ר דברי הח"א כלל קכ"ד דבחביות העשויים מנסרים מדובקים אין מועיל הגעלה לפי שנכנס בין הנסרים. והנה זה מפורש במג"א סי' תנ"א סקל"ט. אבל לדעתי בנ"ד יש מקום להקל. דשם איירי כשנשתמשו בחביות בקביעות בחמץ. אבל בנ"ד דהוי רק חשש שנדבק אבק הקמח בחביות דהא כשהיה מים בחביות וירד שם אבק לא נדבק בהנסרים רק נתבטל בתוך המים. ואף אם נזדמן שלא היתה מליאה מים בעת שרקדו הקמח. ונדבק האבק בכותל החביות. מ"מ אפשר שע"י המים שהיה אח"כ בחביות הוסר האבק קודם שנכנס לבין הנסרים. וגם דעכ"פ אף אם נשאר משהו שם הוי רק חשש נ"ט ממשהו ונטל"פ במים. כי זה בודאי אין לחוש שיצא החמץ בעין לתוך המים. וגם דהא ינקרו בין הנסרים כפי האפשר. והאבק שנדבק על החביות מבחוץ אין לחוש שנכנס לבין הנסרים. כיון שאין שם דבר שידחקנו לשם ועוד נראה דאף אם נשאר משהו בין הנסרים הוי רק חמץ נוקשה ומשהו. ולזה אין לחוש. וכ"כ בספר ארחות חיים סי' תנ"א בשם הדע"ק. ועוד דבנ"ד בודאי לא יתקבץ האבק שנדחק לכזית. ולא עדיפא מבצק שבסדקי עריבה בפסחים (דף מ"ה) ובש"ע סי' תמ"ב. ואם לא רקדו שם קמח תוך ל' יום יש להקל בפשיטות כדקיי"ל בסי' תמ"ז ס"ה ע"ש בט"ז והביאו גם כת"ר. ולזה לדעתי ראוי להורות שינקרו היטב בסדקים שבין הנסרים וגם יגררו היטב משני הצדדים ואח"כ יגעילו. ובאופן זה טוב שיגעילו בתוך יורה רותחת כדי שיוגעל גם צד החיצון. כי ע"י גלגול מים רותחין עם אבנים לא יוגעל מבחוץ כראוי: