שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק יורה דעה · סימן עח
הנה בא לידי ספר פסקי הלכות מהגאב"ד דקארלין נ"י וראיתי בסופו שהחמיר במקוה שנעשית ע"י קרח באשר הראב"ד והאשכול מחמירים. ולענ"ד העיקר שהראב"ד מתיר וכמ"ש הח"ס. וגם האשכול י"ל שמתיר בנ"ד וכמ"ש בחיבורי ח"ג סימן ס"ז ס"ח. ובפרט שכל הפוסקים מתירים. ואיך נאסור בשביל דעת יחיד. ובודאי במקום שאפשר לעשות מקוה כראוי לא יעשו מקרח. אבל במקום שא"א באופן אחר. אין להחמיר בשביל דעת יחיד. ואף התשב"ץ שכתב בסי' י"ז להחמיר במקוה לצאת ידי כל דיעות הפוסקים. לא כתב זה רק ליתרון הכשר. אבל לא לפסול בשביל זה. ובפרט שאפשר לומר דכ"ע מכשירים בזה וכנ"ל. וגם מ"ש שם עצה לעשות עוד מקוה בצידה שיבואו המים מהקרח לתוך מקוה השנית ותהא כמקוה שהמשיכו כולה דכשירה לדעת קצת פוסקים. לענ"ד הוא קשה דהא כתב הב"י סי' ר"א בשם הסמ"ג שהמחמירים בשלג שנפשר הוא מטעם דהוי כהמשכה. וכן מסתבר דאלת"ה מה פסול יש במה שבאו המים משלג שלא היה ראוי למקוה. וא"כ מה יועיל לנו בעשיית המקוה השנית. הא גם בראשונה הוי שאובה שהמשיכו כולה מהקרח. ולענ"ד העיקר שהמקוה כשירה ובפרט בכרכים גדולים אין להחמיר כלל בזה וכידוע ששם קשה לעשות מקוה כראוי: