שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק יורה דעה · סימן עג
ע"ד שרוצים לקבור המתים בארון שלם. ולעשות נקבים בשולי הארון של צד הקרקע. הנה מנהג זה מובא באחרונים בסי' שס"ב. אבל במדינותינו נהגו להניח המת על הקרקע כמבואר בשו"ע שם, ויש לזה יסוד ע"פ קבלה כמבואר בספרים. ומקרא מלא הוא ואל עפר תשוב. ובפרט בעתים הללו שהאנשים הרוצים שיקברו בארונות הוא כדי לחקות את מעשה זולתם. וזה אסור משום ובחוקותיהם. וכמו שאמרו חז"ל על מצבה שהיתה אהובה בימי האבות. ואח"כ כשהחזיקו בה עכו"ם נצטוו שלא להקים מצבה. וכן איתא במס' שמחות ובטור סי' שס"ב שבתחילה היו קוברים במהמורות כדי שיכלה הבשר כמ"ש הרמב"ן בת"ה הובא בב"י סי' שס"ג. ואח"כ היו נותנים העצמות בארון. ומבואר בירושלמי שילהי כלאים שצוה רבי שיהא ארונו נקוב לארץ ופי' הרמב"ן הובא בטור סי' שס"ב שלא הי' שולים לארון כדי שיהא מוטל על הקרקע. ונראה משום שהיו נוהגין לקבור מתחילה במהמורות ואח"כ בארון. והיו מטלטלין עצמות המת: לזה צוה שיעשו לו מתחילה ארון בלי שולים ולא יטלטלו אח"כ עצמותיו. וכן אנו נוהגין. ובתו' ברכות (דף י"ט ע"ב) וב"ב (דף ק' ע"ב) מבואר שארונותיהם היו פתוחים מצד אחד וזה היה קודם רבי. דראב"צ קאמר לה בברכות שם שהיה הולך לקראת מלכי ישראל. וצ"ל דהיינו בארונות שנתנו בהם העצמות אחר שנתעכל הבשר כנ"ל. וכן יש להוכיח שהיו קוברים בלא ארון מהא דתנן בנזיר (דף ס"ד) המוצא מת מושכב כדרכו אם יש שם ג' ה"ז שכונת קברות. ובאחד אמרינן שבמקרה נקבר שם ולא בקביעות. ואי נימא שדרכם היה לקבור רק בארון. א"כ אף בג' מוכח שנקברו במקרה. כיון שלא נתנו להם ארונות והא ודאי איירי שם בלי ארון מדקאמר מושכב פרט ליושב. ובארון אין דרכו להיות יושב. ונראה שבימי האמוראים לא היה לעכו"ם קביעות איך לקבור מתיהם. רק לפעמים קברו בארון ולפעמים בלא ארון. דהנה בנזיר (דף ס"ה) איתא שאם נמצא מת שנקבר מיושב או ראשו בין ברכיו או מרגלותיו של זה בצד ראשו של זה חיישינן שמא עכו"ם הוא. הרי שדרכם היה לקבור בלא ארון וכמש"ל דבהכי איירי התם. ובב"מ (דף קי"ד) איתא שאליהו עמד בביה"ק של עכו"ם אף שהיה כהן. וכתבו התוס' שם שעיקר הטעם הוא מפני שרוב ארונות יש בהם פותח טפח. הרי שקברום בארונות שהיו פתוחים מצד אחד כמ"ש התוספות בברכות (דף י"ט). רק שבקצתם לא היה חלל טפח כי העפר היה סמוך לגוף המת. ובחיבורי ח"ג סי' פ"ד בארתי שגם בש"ס מוכרח לפרש דאיירי בארון. ולפ"ז צ"ל שלא היה להם מנהג קבוע בזה. ואין להקשות דא"כ הו"ל לחוש שמא בביה"ק ההוא קבורים בלא ארונות. ז"א די"ל שאליהו ידע שקבורים שם בארונות. וגם מ"ש התוס' רוב ארונות יש בהם פו"ט. נקטו לשון הש"ס בברכות (דף י"ט) אבל הכא לא הוצרכו זה. די"ל שאליהו ידע שבמקום זה היה בארונות פו"ט [ובזה לא שייך סברא דלא בשמים היא ויש להאריך בזה ואכ"מ]. אבל אצלינו פשוט שאסור לקבור בארון משום ובחוקותיהם. ובפרט שמנהג זה מיוסד עוד מימי חז"ל וע"פ הזוהר. וחלילה לשנות ממנהג אבותינו מעולם והלואי שלא נבוש מאבותינו לעוה"ב. ולא שנתחכם לשנות מנהגם. ודי לנו אשר בעוה"ר משתדלים לחקות את העכו"ם בארחות חיינו. ולמה עוד נשתדל בזה גם בנוגע לאחר מיתה אשר אז בטלו כל התאות והכל הבל. ע' נוב"ק סי' פ"ט וח"ס סי' של"ח. וכל הנוהג כמנהג ישראל תהי נפשו צרורה בצרור החיים. וד' יזכנו לראות בקיום מ"ש שיבולע המות לנצח בבי"א: