שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק יורה דעה · סימן נט
כבוד ידידי הרה"ג וכו' מו"ה בצלאל נ"י הרב דק' וויזנא.
ע"ד מ"ש הפרמ"ג בהנהגת הוראת או"ה סדר ב' אות ה' שיש שלשים במה שבתוך הקדירה נגד גוף הקדירה. והפרישה בסי' קל"ה כתב שיש ששה פעמים נגד מה שבלוע בדופני הכלי. ובשם הגהות מהרש"ק ביו"ד לפמ"ג סי' צ"ה הביא שיש בו עשרים פעמים נגד הכל. וראייתו דכיון דקיי"ל בסי' ס"ט שיש בכלי ס' נגד קליפתו. אמרינן דקליפה הוי שליש הכלי. ולזה הוי עשרים כנגד כולו. וחפץ מעכ"ת לדעת מנא להו כל השיעורים הללו, ואיך צריך לנהוג למעשה בזה. רק מ"ש הפרישה י"ל שמקורו מהא דב"מ (דף מ') שכלי בולע שתות. ומוכח שיש בכלי ששה פעמים נגד מה שיש בדופניו עכת"ד. ומקוצר הפנאי אשיבנו בקוצר:
הנה בפרמ"ג יש ט"ס שם. והרבה מורים טעו עי"ז לתפוס שיש ל' נגד הכלי. ובאמת הוא נגד החוש כמובן ובפמ"ג שם איתא שהשתמשו איסור בקדירה ע"י עירוי ואח"כ חממו בה מים ונתנו קצת מים לתבשיל. וכתב דכיון דעירוי אוסר רק כדי קליפה. א"כ יש במים שחממו בקדירה ס' נגד הקליפה. ועוד אף חת אירע כזה בקערה שאין במה שבתוכה ס' נגד הקליפה כמש"ש אות ג' ובסי' ס"ט בש"ך סקס"ה. מ"מ הא קיי"ל בסי' צ"ב דבלח בלח לא אמרינן חנ"נ בהפ"מ בשאר איסורים. והכא פליטת הקדירה למים הוי לח בלח. וכשנתערב ברוטב חזר להתירו דעכ"פ שלשים יש במים נגד דופן הקדירה ואין מדמע אלא לפי חשבון ויש ברוטב ס' נגד זה עכ"ד. והוא תמוה שפתח בקליפה של קערה וסיים בדופן קדירה. ועכצ"ל שהוא ט"ס. וצ"ל שיש שלשים בהמים נגד קליפת דופן הקערה. והיינו דאף שאין בקערה ס' נגד הקליפה מ"מ יש בה שלשים אבל ודאי שאין בקדירה שלשים נגד כל הדופן וז"ב. והנה במחצית השקל סי' תנ"א סק"מ כתב ג"כ שיש בתוך הכלי ל' נגד הכלי. ונראה שהבין כן בפמ"ג הנ"ל. וכן ראיתי בכמה אחרונים. ולדעתי ברור שהוא ט"ס בפמ"ג כנ"ל. ובשואל ומשיב מ"ק ח"ג סי' כ"ט הקשו לו על הפמ"ג מהא דב"מ (דף מ') שבולע שתות ונדחק שם בזה. ולדעתי אי מהא לא איריא דשם איירי בחבית שמחזיקים בה יין שהיא סתומה מכל הצדדים. ולזה מחזיק גוף הכלי יותר. וגם עשו אז דופני החבית עבים כדי לשמור את היין:
ומ"ש הפרישה בסי' קל"ה. הנה מהא דב"מ (דף מ') יש לדחות דהתם איירי בצונן ואפשר דקים להו דבכה"ג אינו בולע רק שתות. אבל בבישול בולע הרבה. ואף דקיי"ל כבוש כמבושל. מ"מ י"ל דרק על דבר הכבוש אמרינן דהוי כמבושל. אבל לענין בליעת הכלי אפשר שע"י בישול בולע יותר. וכמו דקיי"ל שע"י האור בולע יותר מכפי שבולע ע"י בישול. וכ"כ הפוסקים ר"ס צ"ג שמשערין בכל הקדירה ולא סגי בששית מדבר שנתבשל בו. וכן איתא בחולין (דף צ"ז ע"ב) לחד לישנא. ואף לאידך לישנא משמע שם דמודה שאין להגביל כמה בלעה הקדירה אם לא ע"י מדידת הדבר שנתבשל בה לדעת כמה חסר. וע' יו"ד סי' צ"ט ס"ד ובאחרונים שם. ועוד דבב"מ שם איתא דבקנקנים ישינים אינו מוציא בליעה משום שכבר בלעו כל מה שאפשר. וגבי בישול קיי"ל דאין חילוק בין ישינים לחדשים כמבואר בפוסקים בסי' צ"ב. וא"ל שהכוונה בב"מ שם שהכלי פולט כנגד מה שבולע. דז"א דמה שפולט הוא רק טעם פגום לאחר מעל"ע. וכבר התעורר בזה הט"ז יו"ד סי' צ"ג בפרמ"ג ובסי' קל"ה בש"ך סק"י ורסק"ה בט"ז ופמ"ג וגם איתא שם בש"ס שיש חילוק מאיזה עפר נעשה הכלי. וגם בודאי יש חילוק בין כלי חרס דאיירי שם לכלי מתכות או נחושת. וגם יש חילוק בין יין לשמן ע"ש. לזה נראה שאין ללמוד מסוגיא דהתם להא דנ"ד. וכ"כ הח"צ סי' ע"ה שיש חילוק בזה בין צונן לבישול. אכן הפמ"א ח"א סי' כ"ג הסכים עם הש"ך סי' קל"ה סקל"ג דכבוש דינו כמבושל בפרט זה. ורק ביין יש חילוק שנקלש טעמו. וע' נו"ב חי"ד סי' כ"ו שכתב דלא אמרינן כבוש כמבושל רק לדברים המבוארים בש"ס ולא לכל דבר. והיינו משום שאינו כמבושל ממש. וע' ט"ז סי' צ"ג סק"ב ור"ס ק"ה ובפמ"ג ושאר אחרונים שם ויש להאריך בזה ואכ"מ. והמורים צריכים לשים לב שיש חילוק לענין בליעת הכלי בין כבוש למבושל. והפרישה דאיירי שם בצונן שפיר כתב דעכ"פ יש ששה פעמים נגד הבלוע. רק שעדיין קשה עליו דהא איתא שם שהכלים שנעשו במקומו של ר' יהודה היו בולעים חומש. וא"כ מנ"ל שהכלים שלנו אינם כאותם של ר"י ואפשר דכיון שהפוסקים פסקו סתם בסי' רצ"ב סי"ג שמוציא שתות ליין ולא כתבו שיש חילוק בין כלי לכלי. לזה מוכיח דהלכה כלישנא קמא שם. ובכ"ז נראה שאין ללמוד מזה לאיסור והיתר בבישול. וגם לענין כבוש כמבושל יש לדון שלא ללמוד מזה וע' באחרונים סי' ק"ה ואכמ"ל בזה. וגם דהא הפרישה כתב רק נגד מה שנבלע בכלי. ואנו נוהגים להצריך נגד כל הכלי כדקיי"ל ר"ס צ"ג וע' פרישה ס"ס ק"ג:
ומ"ש כת"ר בשם מהרש"ק. הנה אין ת"י הגהותיו. ואין אחריות דבריו עלינו. ולמעשה פשוט שתלוי לפי עובי הכלי. וכן מצינו שחילקו האחרונים בין קליפת קדירה לקליפת קערה כנ"ל. ומה שלא נזכר בב"מ (דף מ') חילוק לענין עובי הכלי. י"ל שבימיהם היה ידוע ערך עובי הכלים כפי שהיו נעשים אז. ואצלינו שמשתמשים ע"פ רוב בקדירות של ברזל מדדתי ומצאתי ששיעור גוף הקדירה הוא קרוב לחלק ששית ממה שנמצא בתוך הקדירה. והוא פחות מהא דאיתא בב"מ (דף מ'). דהתם אמרינן שמה שבולע הוי חלק ששית. וא"כ כל עובי הכלי מחזיק יותר. ואין במה שבתוך הכלי ששה פעמים נגד כל הכלי. ואצלינו מחזיק ששה פעמים נגד כל הכלי. ואולי גם קדירות של ברזל אינן שוין בכל המקומות. וכלי נחושת וכלים הצבועים הם דקים משל ברזל. ויש לשערם בערך פחות מעט. וקדירת חרס הנקראים פאליווענע מדדתי וראיתי שהכלי מחזיק ערך שתי שביעיות ממה שנמצא בתוך הכלי. וכלי חרס פשוט לא מדדתי לפי שבעתים הללו אינו מצוי שישתמשו בהם. ואולי גם הפאליווענע אינם שוים בכל המקומות ובכ"ז יש לשער בערך שהזכרנו כי ראיתי שהוא עב יותר מדא. ורחוק שיעשו אותם יותר עב מכפי זה. את זה ראיתי להשיבו בקוצר נמרץ מרוב טרדותי: