אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ד חלק יורה דעה › סימן נד

שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק יורה דעה · סימן נד

סימן נג

ע"ד שכתבתי בחיבורי ח"ב סימן מ"ו ליישב הא דאיתא בחולין (דף י"א) מנה"מ הא דאמור רבנן זיל בתר רובא. והקשה כבודו דלפ"ז תקשה הא דאיתא שם (דף י' ע"ב) מנה"מ דאמור רבנן אוקי מילתא אחזקיה. דהא חזקה הוי דאורייתא. הנה רש"י פירש שם במקומות הרבה סמכו על החזקה לאסור ולהתיר כי ההיא דלעיל. וכבר נתקשה בזה הראש יוסף אהיכא קאי שהוזכר לעיל. וכתב שם דא"ל דקאי אהא דבהמה בחזקת איסור עומדת. דאכתי ליכא חזקה להתיר. ותירץ דקאי על שוחט בסכין ונאבד בלא בדיקה שסומכים על חזקת הסכין שהי' בדוק. וכן בשיבר עצמות ונמצאת פגומה. והוא דוחק. דבאמת א"צ שם לחזקה כיון שלא נמצא ריעותא לפנינו. ורק כשישנו לפנינו צריך לבדקו. ונראה דקאי אהא דאיתא שם לר"ח דתלינן במפרקת ולא בעור. והיינו משום חזקת הסכין. ומכ"ש ללישנא דהתם דמטריף ר"ח רק בתרייתא ע"ש. והיינו להתיר. ור"ה אסר שם משום חזקת איסור של הבהמה. ולכאורה קשה ל"ל לרש"י להאריך בזה. דהלא הש"ס מלא מדיני חזקה. ונראה כוונתו דבאמת נהי דילפינן שם מקרא דנגעים חזקת הגוף. מ"מ מנ"ל לדון שארי חזקות כמו חזקת איסור וחזקת היתר וכדומה. וכן חזקה בדבר שמשתמש בו שאפשר שישתנה ע"י השימוש. וכמו בסכין שאפשר שיפגם בעור או בתחילת שחיטת הסימנים. ועי' כתובות (דף ע"ה ע"ב) ובתוס' שם דחזקת הגוף עדיפא משאר חזקות. וצ"ל דחכמים למדו זה מחזקת הגוף דנגעים. וא"כ הוי זה רק מדברי סופרים שדימו מילתא למילתא. וכידוע שאף דאורייתא קרי הרמב"ם דברי סופרים כשנלמד רק ע"י דרשות חז"ל. ויש חזקות שהם באמת רק מדרבנן. ולזה קאמר מנה"מ דאמור רבנן. ולזה דקדק רש"י לפרש לאסור ולהתיר כי ההיא דלעיל. לישב דלהכי אמר בלשון אמור רבנן וכנ"ל. ומיושב בזה לשון הש"ס אוקי מילתא אחזקיה. ולא אמר זיל בתר חזקה. וכדאמר (בדף י"א) זיל בתר רובא. אבל הכוונה כנ"ל דקאי על חזקת איסור והיתר ולא על חזקת הגוף. ואפשר דלהכי ציין רש"י (בדף י' ע"ב) הא דאמור רבנן. לפי שבא לישב לשון זה וכנ"ל:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה