שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק יורה דעה · סימן מב
ע"ד שהיה ראש אונא הארו"ע כפול למעלה על גבה ודבוק שם בסירכא. והפרידו הסירכא בקליפה הנהוגה. ונתפשט הקמט ונשאר שלם. ושם נמצא מגבה סירכא ממקום למקום ותחתיה היה קמט והיה נראה כאלו הסירכא מקמטת את הריאה וכחלל תחת הסירכא. וראשי הסירכא עמדו חוץ לקמט. והסירכא הוסרה כראוי בקליפה. ורק במקום אחד נקלפה הסירכא לתוך הקמט ונעשה שם קרע בקרום הריאה. והקמט נשאר שם. ויש ספק אם נתפשט מקצתו. ובאונא עליונה על החוד עמדה סירכא לשומן. וכשהסירו הסירכא היה ניכר שיש שם קצה אחד שלא נכנס הרוח לשם ואפשר שזה נשאר שורש מהסירכא. ושם עלה נפח מקרומי הריאה עד החוד. ורק באותו הקצה לא נכנס הרוח כנ"ל. וכשניסו לקלוף את השורש הזה נקלף מעל החוד לצידו ונשאר הנפת. אך ניכר שעומד ונופל בכל עת. וידוע שזה אות שיש בו נקב. לזה אינו יכול לכלוא את הרוח בקרבו. ומטרדותי ארשום בקוצר הנלע"ד בזה:
ע"ד הכפל שבאונא עליונה שנסרך שם. הנה כיון שנקלף ונשאר שלם כבר כתב הנו"ב מ"ק סי' י"ב שהוא כשר. ואף שיש לדון דהא החשש בסירכא שמקמטת הריאה הוא בשביל דהוי כאטום שמעכב את הריאה מלהניף על הלב כראוי ולזה היקל הנו"ב דכיון שעבר במיעוך הרי אינה סירכא. והיה סופה להתפרק גם בחיי הבהמה ולא היתה מעכבת על נפיחת הריאה וזה רק במיעוך קל. אכן בקליפה הנהוגה נהי דמהני לענין סירכא שלא כסדרן משום דהוי כקרום דריינוס כמבואר באחרונים וזה הוי בירור שאינה יוצאת מגוף הריאה. אבל בנ"ד הרי עכ"פ מעכבת מלהניף על הלב כראוי. ואף דאנו מכשירים בקליפה אף לשיטת התו' שטעם טריפות סירכא הוא משום שסופה להתפרק היינו משום דכיון דחזינן שאין הסירכא מגוף הריאה רק קרום נוסף. אין חוששים שתתפרק. כי דרך קרומים כאלה להתבטל בהמשך הזמן כיון שאינם יוצאים מתוך קרום הריאה ותלינן שתתבטל הסירכא קודם שתתפרק. אבל בנ"ד הרי כל עוד שלא נתבטלה מעכבת רחיפת הריאה. ולשיטת הר"א שהובא בד"מ שהטעם בסירכא המקמטת משום שתתפרק הסירכא. י"ל דשרי בקליפה כמו שאנו מכשירים בזה בסירכא רכא שלא כסדרן לדעת התו'. אבל לשיטת הד"מ ודעימיה שהטעם משום עיכוב הרחיפה קשה. אכן כבר כתב הלב"ש ס"ק קכ"ו דכיון דחזינן שהוא רק קרום בעלמא ולא סירכא וסופה להתפרק בלי נקב. הוי כמו אטום ע"י מוגלא דכשרה משום דאמרינן שסופה שתסור המוגלא והדרא בריא. וה"ה הכא סופה להתפרק והדרא בריא ועוי"ל דדוקא כשמקמיט בשר הריאה שייך לומר שהסירכא מעכבת את הרוח להתפשט כראוי. וכן שע"י רחיפת הריאה תנתק הסירכא. אבל בנ"ד שנכפל למעלה ומונח קצה האונא למעלה כראוי ולא מקומט. י"ל שהרוח מתפשט שם כראוי ואין כאן עיכוב כלל. וכמו שאין חוששים בכל סירכא כסדרן שתעכב רחיפת הריאה או שתנתק. והיינו משום דשתי האונות מתרחבות יחד בעת הרחיפה והסירכא נשארת במקומה. וה"ה בנ"ד מתפשט הרוח בשוה לקצה האונא ולמקום שדבוק בו ואף שהרוח מגיע מקודם לחלק התחתון ואח"כ לקצה האונא בכ"ז נראה דבחיי הבהמה מתנפחת כל הריאה בב"א. כי הלא נשימות הבע"ח תכופות מאוד כידוע. ורק כשנופחים הריאה אחר שחיטה שאין בה חיות מתפשט הרוח מעט מעט. וגם יש לדון עפמ"ש הד"ק סי' ל"ט סקנ"ד שאם נקמטו חלקי האונא בלי חלון כשר וע' חיבורי ח"ב סי' קל"ה בזה: