אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ד חלק יורה דעה › סימן לה

שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק יורה דעה · סימן לה

סימן לד

ע"ד שהוסיפו בעיר אחת על שכר השחיטה שיהיה זה לשכירות הרב והשו"ב חתם כתב בח"ח ובשד"א בלשון זה הנני מקבל עלי בח"ח ובשד"א שמכל גסה שאשחט פה או בהסביבות השייכים לפה הנני מחוייב לתת להרב דפה וכו' וחלילה לי להעלים ממנו אפילו פרוטה אחת וכו'. ועתה שוחט השו"ב בעירו עבור עיירות וכפרים אחרים שאין שייכים לשם ואיני נותן להרב מזה באשר טוען כי א"צ לתת רק מהשייכים לעירו. והרב טוען דכיון שמפורש בכתב מכל מה שישחוט פה. א"כ תלוי הדבר במקום השחיטה. ולא עבור מי הוא שוחט. ורק כשישחט במק"א פטור מלתת להרב. והאריך כת"ר בזה משום ספק ח' אי הוי לחומרא וחפץ לדעת דעתי בזה:

לדעתי אין לדון בזה מצד לשון הכתב רק לפי הענין כדאיתא בנדרים (דף נ"ה ע"ב) שאם היה טעון פשתן והזיע ואמר קונם פשתן עולה עלי. מותר ללבוש ואסור לטעון ואם היה לבוש ואמר קונם צמר עולה עלי אסור ללבוש ומותר לטעון. וכן (בדף ס"ג) שם גבי בת אחותו וגבי טפת צונן וכן קיי"ל ביו"ד סי' רי"ח. ולזה בנ"ד תלוי אם עשו ההוספה גם על מה שנשחט מעיירות אחרות. א"כ ג"ז נכלל בהאו"ש שקיבל עליו. ואם לא עשו ההוספה עליהם. ודאי שאין זה נכלל בזה. ואף דקיי"ל בסי' רי"ח ס"א שבנודר לחבירו בעינן אומדנא דמוכח. הנה אין לנו אומדנא דמוכח גדול מזה דודאי לא נתחייב השו"ב לתת להרב משלו רק שיתן לו את ההוספה שעשו. ואף שכתב הט"ז שם סק"ג והמהרי"ט סי' ז' שאין לילך בתר כוונתו היכא שהוא לגמרי נגד לשון הנודר וכן הוכחתי בע"ה באורך בחיבורי ח"ב סי' ס"ח. נראה דהכא אינו לגמרי נגד לשונו. כי אפשר לפרש לשונו שכל מה שישחוט פה. היינו מה ששייך להאנשים דפה. וכמ"ש המהרי"ט שם ובחיבורי שם שכל שאפשר להכניס בלשונו. שפיר אזלינן בתר כוונתו וגם אם אין לפרש באופן זה י"ל דהוי נדר בטעות וכהא דנדרים (דף כ"ה ע"ב) במדיר אנשים ונמצא אביו בתוכם וכן בנמצאו שבתות ויו"ט דבטל הנדר. וכתב הר"ן שם שאף שהדירם סתם מ"מ אמרינן דודאי לא היה מדיר את אביו. וכן קיי"ל בסי' רל"ב ס"ז. ומכ"ש בנ"ד דודאי לא נתרצה השו"ב לתת משלו. רק שנתן הכתב שלא יעלים מהרב את ההוספה שעשו עבורו. וכן מוכח לשון סוף הכתב שחלילה לו להעלים מהרב אף פ"א ואי נימא שקיבל עליו לתת משלו. אין שייך בזה העלמה. דהעלמה מיקרי רק משל חבירו. וכמו גבי אבידה דכתיב לא תתעלם. וכ"ה בלשון בנ"א קורים לגניבה בחשבון בלשון העלמה:

ורק יש לספק אם נעשתה ההוספה גם על של עיירות אחרות או לא. ולכאורה י"ל שאין שייכות ההוספה עליהם כיון שאינם מחוייבים בשכירות הרב שבעיר זו. וגם דבידם לשחוט בכ"מ שירצו. משא"כ בני העיר שמחוייבים לשחוט אצל השו"ב שקבלו עליהם וכמ"ש בחיבורי ח"ב סי' ב' ג' ובח"ג סי' ל"ה אף שי"ל שנתחייבו רק לשחוט אצל השו"ב מה שישחטו בעירם ואכמ"ל בזה] ויש מקום לומר שעשו ההוספה גם על עיירות אחרות הבאים לשחוט בעירם. כי אולי ידוע שטוב יותר לפניהם לשחוט בעירם וכידוע שיש מקומות כאלה ולא אאריך בזה כי צריך לדעת תוכן הדבר וטענת האנשים הנוגעים לזה:

ובגוף כתב זה יש לדון במ"ש בו שמקבל עליו באו"ש שמכל גסה שישחוט וכו' הנני מחוייב לתת וכו'. משמעות הלשון שאינו נשבע על להבא. רק הוא נשבע לשעבר שהוא מחוייב מכבר לתת להרב. והוי זה רק כאודיתא בשבועה ואין כאן שבועה על להבא ואין לנו לדון בזה מצד שבועה רק מצד חיוב ממין. ואף כי לשון הנני יש לפרש גם על להבא כדאשכחן בכמה פסוקים. מ"מ לשון מחוייב משמע לשעבר. וגם בלשון הנני יש לדון אי שייך על זה לשון שבועה. ועכ"פ בזה נראה דהוי רק כהודאה כנ"ל וזה נ"מ רבתא לדינא ואקצר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה