שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק יורה דעה · סימן לב
כבוד הרה"ג וכו' מו"ה מרדכי נ"י הרב דק' פעסטשאנקא.
ע"ד אשר אשה אחת קנתה חתיכת טרפש הכבד וניקרה אותו ומלחתו ובישלה אותו. ואחר הבישול מצאה מחט שחורה בלא חלודה טמונה בבשר הטרפש. ובמקולין היו שתי בהמות שחוטות אחת גדולה ואחת קטנה. ואין ידוע מאיזה בהמה היה הטרפש הזה. וכבר נמכר הרבה בשר מהבהמות ההן וגם נתבשל והורה מעכ"ת להכשיר הבשר הנמכר. ולאסור הבשר שנמצא עדיין במקולין. והאריך בדברים נכונים. וחפץ לדעת דעתי בזה באשר יצאו עוררים על הוראתו:
הנה באשר אני נוסע היום מביתי על איזה ימים אשיב בקוצר כי כבר הוזכרה הלכה זו בשו"ת צ"צ סי' ק"ז וכן שאר אחרונים בסימן מ"א האריכו בזה ע"ש בתב"ש ופר"ח וכרו"פ ופמ"ג הללו מתירין והללו אוסרים. ועיקר טעם האוסרים הוא בשביל שרוב הנבלעים הם דרך הושט. ולזה אין להתיר נגד הרוב אף דאיכא ס"ס. והנה כבר בארתי בע"ה בחיבורי ח"ב סי' נ"ו שהרבה פוסקים ס"ל דאמרינן ס"ס אף במקום רוב. ועוד דיש לדון בנ"ד דהא קי"ל בקדושין (דף ע"ג) ובברכות (דף נ"ג) דתרי מיעוטי מצטרפו נגד הרוב להיות כפלגא ופלגא. ובנ"ד ג"כ יש מיעוט הנבלעים דרך הקנה. ומיעוט שבאה מחוץ דרך הצלעות לתוך הכבד, ומיעוט שנתחבה אחר שחיטה. וכ"ז מצטרף נגד הרוב והוי פלגא ופלגא ואוקמא אחזקת כשרות. וגם דשמא האסור הוא שור הקטן ובטל בגדול לדעת הרבה פוסקים. ולזה יפה הורה כתר"ה בזה להתיר בשר הנמכר. ורק החמיר בבשר הנמצא במקולין לחוש לדעת המחמירים בכגון זה: