אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ד חלק אורח חיים › סימן כ

שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אורח חיים · סימן כ

סימן יט

כבוד הרה"ג וכו' מו"ה זכרי' יוסף נ"י הרב בעיר סאנט לואיז יע"א באמעריקא.

ע"ד המכונה שעושים בה מצות לפסח בכח עלעקטרי וזה מעשה המכונות. האחת יורה שנותנים בה הקמח והמים ומתגלגל בתוכה כעין כף יד ונתהווה עיסה כמו חוטים דקים. משם מוציאים החוטים ונותנים למכונה. שני' שהוא קערה גדולה בעיגולה כשלשה אמות. ולמעלה מתגלגל על פניו ובתוכה אופן אחד בעל שינים עגול מחזיק בעיגול ערך י"ח אצבעות. הקערה מסתבבת והאופן מתגלגל ובשיניו פוגע בהחוטים הנתונים בהקערה מסביב עם צידו הפונה אל העיסה דוחק ומדבק החוטים ונעשה פירורים גדולים מעיסה. פגישת האופן בהעיסה בכל פעם מחזיק ערך ארבעה אצבעות ויתר העיסה שבסביבות הקערה אינו נדחק אז מהאופן. אמנם שטח כזה מתחלף זה יוצא מתחת מכבש האופן ואחר נכנס ונדחק מהאופן ונמצא העסק הוי בשטח מתחלף זה אחר זה. ובעת שנדחק שטח מהעיסה של ארבעה אצבעות אז שטח עיסה משמנה וששים אצבעות מונח בלא עסק. אח"ז נותנים את הפירורים למכונה שלישית שגם שם אופן מתגלגל על העיסה דוחקו ומדבק הפירורים אחת אל אחת ונעשה עיסה מרודדת ארוכה כמה וכמה אמות. וזה האופן עושה ג"כ עסק בשטחי העיסה מחזיק ערך ג' אצבעות מתחלפים תחת מכבש האופן זה יוצא וזה נכנס. משם מוציאים העיסה הארוכה בעודה עבה ונותנים אותה למכונה רביעית שגם שם אופן מתגלגל דוחק ומרדד את העיסה ונעשה דקה. ומתארכת שם יותר ויותר. השטח מהעיסה הנדחק בכל פעם תחת אותו האופן מחזיק ג"כ ערך ג' אצבעות. ומעט מעט מתחלף אל תחת האופן. ובגוף אותה המכונה מתגלגל עוד אופן אחד דק ובו מחטים שמנקרים את העיסה במקום שנפגש האופן בשטח אצבע אחד. וכשטח זה מתחלף תחת האופן זה יוצא וזה נכנס ובהעיסה שאינו תחת מכבש האופן אין נעשה שום עסק. וזה נמשך חצי שעה מנתינת המים עד הנתינה לתנור. והאריך מעכ"ת לבאר שאסור לשהות יותר משיעור מיל. וחפץ לדעת דעתי בזה:

הנה בעשיית מצות במכונה כבר דברו הרבה גדולי הדור שלפנינו ורובם אסרו מפני שא"א לנקות את הכלים מהעיסה הנדבקת בהם בעת העשייה. והנה מעכ"ת לא הזכיר מזה. נראה מזה שהמכונה אשר בעירו אפשר לנקותה כראוי בכל משך שיעור מיל. ואם א"א לנקותה בודאי שאסור לעשות בה מצות לפסח כי הלא העיסה הנדבקת מתחמצת בהמשך הזמן ומתדבקת להמצות ונעשים כשאור ויכולה לחמץ את כל המצות. וגם דעכ"פ הרי הוא חמץ בעין על המצות ואינו מתבטל. כי נראה שאפשר להכיר על המצה את הפירורים הנדבקים על המצה ע"י הניקור במחטי המכונה או ע"י רידוד המכונה. ומה שנדבק בעת הלישה יש לדון דבטל בתוך העיסה. ולא מיקרי מבטל איסור כיון שעדיין אינו שעת איסור. וגם כי אין כוונתו לבטל וע' חיבורי ח"ג סי' י"ט בזה. אכן יש חשש שהפירורים הללו יגרמו חימוץ לכל העיסה כמו שאור שמחמיץ. ואף שכלי המכונה עוסקים תדיר במהירות בעשיית המצות. ומבואר בפוסקים שהעסק גורם שלא יתחמץ וגם יש לדון שעסק המכונה הוא עסק גדול ומבטל גם השהיות כמ"ש התה"ד סי' קכ"ג. מ"מ קשה לדון כן כי הלא הניקור כתבו שהוא עסק קטן וגם כי אפשר שהעסק בכלי המכונה אינו עסק להחמץ הדבוק בהם ועוד כי בודאי יש עת אשר המכונה אין עובדת. ואז בודאי יחמיצו הפירורים הדבוקים בכלי המכונה. אבל אחרי שלא דן מעכ"ת בזה. נראה שאפשר לנקות כלי המכונה בכל עת הצורך. ועוד דנו איזה מגדולי הדור שלפנינו להחמיר במכונה דהוי כמצה העשויה ע"י עכו"ם וחש"ו ואסור לצאת בהם י"ח בפסח. ולא אאריך בזה באשר בזה העיקר לענ"ד כדברי המתירין דהא למכונה צריך ג"כ עסק בנ"א והם השומרים שתהא עשיית המצות לשמה. דהא בתורה אין כתוב גוף עשיית המצות רק שמירת המצות כדאיתא בפסחים (דף ל"ח). ובפרט לפמ"ש מעכ"ת שאם יעשו אצלם המצות ע"י פועלים יהיו הרבה מהם מחללי שבתות בפרהסיא. וזה גרוע יותר מלעשות ע"י מכונה. כי הם חשודים על כל דבר כדקיי"ל ביו"ד סי' קי"ט. וגם דדמו לעכו"ם בכל דבר ועי' חיבורי ח"ב סי' ט'. [ואולי י"ל דבמדינת אמעריקא הוי כשוגגים שסוברים שאין איסור כ"כ בזה ע"י שרואים שהרבה מישראל עושים כן. וגם יש כת המתקנים העושים שבתם חול במזיד ולזה יש מקום לטעות לעמי הארץ]:

אכן מה ששוהה העיסה חצי שעה בודאי חשש גדול הוא דהנה מה ששוהה במכונה השנית שמהחוטים נעשה שם פירורים גדולים. בודאי הוי שהייה. כי אין שייך לומר שהעסק במקצתו יועיל לכולו. כי הלא החוטים הם נפרדים עדיין ואין שייך עדיין זה לזה. ובמכונה השלישית שמתדבקים שם הפירורים ג"כ הוי שהייה גמורה. כי הפירורים הם נפרדים ואין מועיל העסק באיזה פירורים לשארי הפירורים. ובמכונה הרביעית שמרדד העיסה לעשותה דקה וגם מנקר את העיסה במחטים. הנה כתב המג"א סי' תנ"ט סק"ד שהעסק במקצת אין מועיל לכל העיסה. והוא מוכרח בסברא. ומ"ש הפמ"ג במשבצות מהא דקמח שירד עליו דלף. יפה כתב כת"ר מהפר"ח ס"ס ת"ס שכל הקמח שנבלע בו המים טרוד עי"ז דעבד טיף טיף. ורק יש לדון עפמ"ש התה"ד סי' קכ"ג והובא בפוסקים שעסק לישה ורידוד מבטל השהיות הקודמות שלא יצטרפו, וא"כ הרידוד שנעשה בכל פירור ופירור מבטל השהייה הקודמת וזה בודאי שלא שהה שיעור מיל בפעם אחת כיון שבמכונה ראשונה לא היה שום שהייה. והשהיות הם רק בג' מכונות. וא"כ הרידוד שבכל מכונה מדה השהייה הקודמת לה שלא תצטרף:

אכן כ"ז כשהעיסה היא כשיעור חלה. אבל ביותר משיעור חלה הרי דעת הרבה פוסקים שאין העסק מועיל לה והובא במג"א סי' תנ"ו סק"ו. ואף המקילים שם היינו רק כשעוסקים בבצק כל העת. אבל שהעסק יבטל את השהיות זה לא מצינו ולכאורה יש לדחות דהא ראיית המקילים הוא מלה"פ כמ"ש הרא"ש. ובלה"פ מצינו שהיו שוהים בלי עסק דהא איתא במנחות (דף ע"ו) שהיו עושים בחטים של מנחות ג' מאות שיפה וה' מאות בעיטה. והרי היו לותתים החיטים ללה"פ דהא היה של ציבור וכדאיתא בפסחים (דף ל"ו) שבציבור היו לותתים, וא"כ הרי עסק זה ועסק טחינה וריקוד ועריכה וגם שהיו נילושות אחת אחת כדאיתא במנחות (דף צ"ד) היה נמשך ודאי יותר משיעור מיל. והרי א"א שלא ישהה קצת. דשיפה ובעיטה א"א שיהיו בכל החטים בפעם אחת. כי בעיטה אינו רק כפי רוחב היד ולא יותר. וכן טחינה וריקוד אינה בכל הקמח בב"א. וכן בלישה היו נילושות אחת אחת כנ"ל. אך נראה דבלה"פ לא היו לותתים. דרק בעומר איתא בפסחים שם שהיו לותתים. והטעם נראה משום דעומר יש בקצירתו מצוה ונקצר משל ציבור לשם עומר וכדאיתא במנחות (דף ס"ג ודף פ"ד) ועי' ב"מ (דף קי"ח) ושטמ"ק שם שהיה נקצר באופן שהיה במחובר של ציבור. והיינו משום שהקצירה היתה מצוה המוטלת על הציבור. משא"כ בלה"פ שאין בקצירה מצוה. י"ל שקנו הסולת מיחיד ואותו יחיד עשה בהם שיפה ובעיטה. ולזה לא היו לותתים אותם. ואף כשקנו הציבור חטים בכ"ז לא היו לותתים משום לא פלוג. והא דאיתא במנחות (דף פ"ה) שלמנחות היה חורש חצי השדה וזורע חצי י"ל, ג"כ דאיירי גם ביחיד אם רוצה להכין תבואתו שתהא כשירה למנחות ובב"מ (דף קי"ח) איתא בש"ס גם שתי הלחם. וזה צ"ע דהא בשתי הלחם ליכא מצות קצירה וא"כ אפשר שיקנו הציבור חטים מיחיד וכמו שארי מנחות של ציבור ומנחת נסכים שקונים מיחידים כמפורש בפ"ד דשקלים. וצ"ל דאגב שיטפא נקטא. וגם י"ל דהיכא שהוא של יחיד וקונים ממנו בכסף ודאי שמקנה להציבור קנין גמור. ורק גבי שומרי ספיחים שאין משלמים לו עבור החטים רק שהוא מוסרם לרבים. בזה חששו שם שלא ימסרם יפה. ושפיר שייך אף בשתי הלחם שצריך להביאם ג"כ מתבואה חדשה כדאיתא במנחות (דף פ"ז ע"ב) ואקצר] ועוי"ל דבחטים אין שייך לומר דהוי יותר מכשיעור דהא כל חטה היא בפ"ע:

והנה המג"א ס"ס תנ"ו דחה ראיית הרא"ש מלה"פ דלה"פ נעשה במקום זריזין וכדאיתא בפסחים (דף ל"ז). ולענ"ד דברי הרא"ש נכונים דרק בפת עבה שחששו לחימוץ בשביל שאפשר שלא יהי חום התנור גדול כ"כ עד שיאפה כל עובי המצה תיכף. לזה מהני זריזות שיזהרו בזה וגם מהני זריזות שישגיחו אם התחיל כל עובי המצה ליאפות. או רק חלק ממנה. והא דאיתא שם בש"ס לחלק בין תנור מקדש שהוא חם. היינו לבאר דאף בלעדי זריזות ג"כ התנור חם תדיר כפירש"י שם. אבל בנ"ד לשיטת האוסרים בעיסה גדולה אף בפחות מכדי שיעור מיל ולא מהני לה עסק כלל צ"ל דס"ל שטבע עיסה יתירה משיעור חלה להחמיץ תיכף וא"כ מה תועלת בזריזות לעכב שלא תחמוץ. כיון דלא מהני לה שום עסק לעכב החימוץ:

והנה יש להסתפק לשיטת הפוסקים דביותר משיעור חלה אין העסק מועיל שלא תתחמץ אם שהה יותר מכדי מיל. אם היו שתי עיסות פחותות משיעור חלה ושהו כדי חצי מיל. ואח"כ דיבק אותם יחד באופן שנעשה יותר משיעור חלה ושהה עוד יותר מכדי חצי מיל. אם מצטרפת השהייה הקודמת או לא. והנה אי נימא שלותתים חטים של לה"פ יש להביא ראיה מזה. דהא בעודם חטים או קמח הוי כל אחד בפ"ע. ולא הוי יותר מכשיעור. רק בעת הלישה שלשין ב' עשרונים יחד שהוא שיעור חלה אחת מלה"פ. אז הוי יותר מכשיעור. ובכ"ז אמרינן דלא מצטרף יחד עם השהיות ששהו בעודם חטים וקמח. אבל לפמש"ל דללה"פ אין לותתין אין ראיה. ומעומר אין ראיה דאף שלותתים החטים אבל הלא עשאום קלי כדכתיב בקרא ותנן במנחות (דף ס"ו). ושוב אינו מחמיץ כדאיתא בפסחים (דף ל"ט). ואף דאיתא שם שחוששין שמא לא נקלה יפה וכן קיי"ל באו"ח סי' תס"ג. מ"מ בעומר דכתיב בקרא קלוי באש. היו נזהרין שיקלה יפה. ואפשר שזהו הכוונה בלשון המשנה במנחות שם כדי לקיים מצות קלי. דהיינו שהיו קולים באש ממש כדי שיהא קלוי בלי שום ספק. ורבנן סברי דלשון קלי הוא בכלי לאחר הדישה וכמ"ש בפי' הרמב"ם שם. והלתיתה היתה אחר הדישה. דאי היו לותתין בשבלים א"כ איך אמר ר"מ שיהבהבו באש בעודם שבלים. דהא עיקר ההיתר לחרוך שבלים קאמר רבא בפסחים (דף מ') משום שהלחלוחית שיוצא ממקום למקום הוא מי פירות. ומשמע דלית ליה סברא דאמר אביי שם דאגב מדלייהו לא מחמיץ. וא"כ אם היו השבלים לתותים הרי נבלע בהם מים ממש ויש לחוש לחימוץ כשיופלטו המים. ואחר שנעשה קלי ג"כ לא נעשה הלתיתה. דאז שוב אין לחוש לחימוץ כמש"ל. ואמאי קאמר הש"ס בפסחים (דף ל"ו) דיש לחוש לחימוץ רק דציבור שאני וברש"י שם ד"ה ציבור חשיב הבהוב קודם לתיתה. והוא קשה דהא ע"כ היתה הלתיתה קודם ההבהוב, וגם לשון הבהוב דנקיט קשה דזה רק לר"מ במנחות שם. ולדידיה היה באמת ההבהוב בשבלים קודם ללתיתה כמש"ל. אבל בסוגיין דחייש לחימוץ ע"כ דאיירי לרבנן שהלתיתה היתה קודם שנעשה קלי כמש"ל. וראיתי בצל"ח בפסחים (דף ל"ו) שהקשה דהא העומר נילוש בפושרין ותירץ דציבור שאני. ודבריו תמוהים דהא העומר הוי קמח קלי ואין שייך בו חימוץ וכמש"ל:

ונראה לפשוט ספק זה ממ"ש הב"ח בסי' תנ"ו ותנ"ט והובא במג"א סי' תנ"ו שאם שהה בעיסה גדולה בלישה כשיעור מיל אזי אין מועיל מה שאח"כ הרבה עוזרים עוסקים בה בשעת עריכה. ולשון הרוקח סי' רע"ז שאם יש לו הרבה עוזרים יוכל ללוש הרבה. וכתב הב"ח דהיינו כשלא ישהה בלישה כשיעור מיל. הרי מפורש דמה שמחלק אח"כ העיסה לעיסות קטנות ועוסקים בכל אחת אינו מצטרף למה ששהה מקודם בעוד העיסה גדולה. וא"כ ה"ה אם מקודם היו עיסות קטנות ואח"כ חיברן לעיסה אחת ג"כ שרי אם לא שהה בה כשיעור מיל מכשנעשית גדולה. ואין מצטרף עם מה ששהה מקודם. והסברא בזה דהנה הא דבעיסה גדולה חוששין טפי לחימוץ כתבו הראשונים הטעם שאין העסק שעוסקים בה מספיק לעכב את כל העיסה שלא תחמיץ לפי שהעיסה עבה. ולפ"ז יש לדון אם העיסה דקה ומרודדת באורך ועוסקים כמה אנשים על פני כולה. אזי שפיר מהני העסק בה אף שהיא גדולה. ואם רק איש אחד עוסק בה בקצה אחד. ואח"כ עוסק ביתר העיסה. י"ל דאף דקיי"ל דעסק גמור מבטל השהיות. היינו רק בעיסה קטנה שי"ל שהעסק במקצת פועל על כל העיסה קצת שאינו מתעורר כ"כ להחמיץ. והעסק אח"כ בשאר העיסה גורם לבטל גם את המקצת שהתעוררה העיסה שם להחמיץ ע"י השהיה הקודמת. אבל בעיסה גדולה אין העסק בה פועל כ"כ שיבטל את מה שהתעוררה להחמיץ ע"י השהיה הקודמת:

והנה עיקר ראיית התה"ד שהעסק מבטל השהיה הוא מהא דפסחים (דף ל"ט ע"ב) קמח שנפל דלף לתוכו אפילו כל היום אינו בא לידי חימוץ אר"פ והוא דעביד טיף להדי טיף. והקשה התה"ד דל"ל זה הא ממילא נדע דהשהיות מצטרפות. ועכצ"ל דבעלמא אין מצטרפות. ורק הכא שהוא עסק קטן כמו ניקור. לזה אשמועינן דמצטרפות השהיות וצריך שלא יהא הפסק כלל. ולענ"ד יש לדחות דשם לפי שנתינת מים לקמח גורם חימוץ. לזה צריך שיהא טיף להדי טיף. אבל עסק אחר כמו ניקור שאינו גורם חימוץ ואדרבה מונע החימוץ י"ל שאין מצטרפות אף בעסק קטן. או י"ל דבאמת בכ"מ שהיות מצטרפות. ורק הכא הו"א שאין מצטרפות לפי שהדלף הוא צונן ומצנן את העיסה בכל עת כדאיתא בפסחים (דף מ"ו ומ"ח) שצונן מעכב מלהחמיץ. לזה מבטל כח שהיה הקודמת. וקמ"ל דבעי טיף להדי טיף. ויותר נראה דבעלמא אין שהיות מצטרפות כי טבע העיסה כשמתחלת להחמיץ היא מתנפחת ומתרחבת כידוע ומתפרדים חלקי העיסה. ולזה כל זמן שעוסק בה בלישה ורידוד שזה גורם לדבק חלקי העיסה ולעצור שלא תתנפח. זה מבטל החימוץ. וכדאיתא בפסחים (דף מ"ח ע"ב) תפח תלטוש בצונן. אבל בדלף היורד שהמים הנבלעים גורמים פירוד בין חלקי העיסה שמתרחבת ביותר כמובן. לזה צריך דווקא טיף להדי טיף. אבל שהיות מצטרפין להחמיץ. כי הדלף אין מעכב החימוץ רק ברגע שהוא יורד כן היה נלע"ד. ובזה יש להסביר החילוק בין עסק גדול לקטן שאין מובן גבול הדבר. אבל הכוונה שמה שדוחק העיסה ועוצר שלא תתנפח מיקרי עסק גדול שמבטל השהיה הקודמת וכן פשטות סוגיא דשלש נשים (בדף מ"ח ע"ב) משמע שהשהיות אינן מצטרפות יעו"ש. וע"ש בפוסקים בסוגיא שם לדעת הסוברים ששהיות מצטרפות. ועכ"פ הרי לא נתבאר בש"ס שיעור הקמח שירד לתוכו דלף. ומשמע אף בקמח הרבה. וכשירד דלף על פני כל הקמח הרי מתדבק ונעשה ממנו עיסה אחת. ובכ"ז שרי אף ביורד כל היום. הרי מבואר דאף בעיסה גדולה שרי אם עוסק בה כל היום. וקשה על הפוסקים דס"ל דבעיסה גדולה אסור ביותר ממיל אף אם עוסק בה. ונראה ליישב דהכא עסק הדלף בודאי שולט בכל עובי העיסה. דאם אינו שולט בכל עוביה. א"כ לא נבלע כלל עדיין שם בתוך הקמח ולא נעשה שם עיסה כלל. ובמקום ששולט הדלף ונבלע בו. הרי הוא עסק שמעכב מלהחמיץ וכמ"ש הפר"ח ס"ס תס"ו שבכל מקום שהדלף נבלע מטריד את העיסה ומונעה מלהחמיץ. וא"כ הוי ממ"נ. או שאינו שולט. וא"כ עודנו קמח או ששולט והדלף טורדו ואינו מחמיץ. ומוכח מזה דאף בעיסה יתירה משיעור חלה אם היא מרודדת ועוסקים בה על פני כולה. שרי אף כל היום כולו כיון שהעסק שולט בכל עובי העיסה. וכמו הדלף. ולפ"ז יש לדחות ראיית התה"ד שהזכרנו. די"ל דקמ"ל דאף שהקמח הוא יותר משיעור חלה. מ"מ שרי בכה"ג. וצ"ל בדעת התה"ד דאי נימא שזו הוי עיקר הרבותא הו"ל לפרושי בהדיא דאיירי ביותר משיעור חלה. ואפשר לדחות ראיה זו דדלף מטריד טפי. או שי"ל דברידוד ולישה אסרו אף בעיסה דקה משום לא פלוג. דאלת"ה נתת תורת כל אחד בידו שיאמר שזה מיקרי עיסה דקה:

ובב"י סי' תנ"ו הביא שיש נוהגים ללוש כדי חלה ואח"כ מערבים שתי עיסות יחד ומקטפים אותם. וכתב הב"י בשם הרי"ו שאסור לעשות כן דמה תועלת במה שלשו כדי חלה כיון שעכשיו היא עיסה גדולה. וכתב הב"י שיש שחילקו דקיטוף בעמילה של עץ מהני אף בעיסה גדולה. ודחה זה אח"כ מקטפים בידים. ועוד דא"כ הוי להם ללוש ג"כ יותר משיעור חלה. וכוונתו למש"ש מקודם בשם האגור בשם הגאונים דבעמילה של עץ שרי ללוש ולקטף יותר מכשיעור לפי שממהר לגמור מלאכתו. והנה אין ידוע לי טיב עמילה של עץ שהזכירו אבל עכ"פ שמענו שבמקום שהעסק שולט בכל העיסה הקילו בעיסה גדולה ובגוף דבריו לא נתבאר כמה היו שוהים בקיטוף בידים. ומשמע מדבריו דאף בפחות ממיל אסור דמ"מ מצטרף עם השהיה ששהה בעודה עיסה קטנה. ובב"ח סי' תנ"ט כתב שאף ששהה בלישה פחות ממיל, מ"מ אם יניחוהו בלא עסק בשעת עריכה יצטרף ויאסר. וקאי שם על העריכה ע"י עוזרים ע"ש. ואז הוא פחות מכשיעור ומשמע, מזה שמצטרף עם השהיה בעודה עיסה גדולה. אך י"ל דדווקא כששהה בלא עסק מצטרפת. אבל העסק אינו מצטרף עם העסק בעודה עיסה גדולה שתיאסר בשיעור מיל וכן מוכרח לומר בדעתו דהרי כתב מקודם דשרי בכה"ג וכמש"ל. ובב"י צ"ל הכוונה כששוהה בקיטוף בידים שיעור מיל. או כשאינו מקטף בפעם אחת בכל העיסה. וא"כ השהיות מצטרפות לשהיות הקודמות וכמש"ל:

עכ"פ בנ"ד במכונה ראשונה אף שנותנים הרבה קמח מ"מ הרי הכף שמערב הקמח עם המים שולט בכל הכלי בפעם אחת. כי כ"נ מדברי כת"ר שכתב שמתגלגל בה כמו כף יד. וכה"ג ביארנו דמהני העסק אף בעיסה גדולה ואף אם הכף אינו שולט בכולו. רק מקודם במקום אחד. ואח"כ במקום אחר. בכ"ז בכל מקום שמגיע הכף הרי הוא שולט בכל עומק הכלי. והוי כעיסה מרודדת דקה שביארנו העסק שולט בכל עוביה. רק שי"ל שאסור משום נתת דבריך לשיעורין. אבל בנ"ד שרואים שהכף יורד לעומק כל הכלי. הוי כמו דלף שביארנו שמותר אף שהעיסה גדולה אם הדלף יורד לכל עומק הכלי. ובנ"ד ג"כ הוי ממ"נ שאם הכף לא ירד לעומק הכלי. הלא ישאר שם בלתי נילוש ולא תתדבק כל העיסה. ובמכונה השנית אין לחוש לשהיה דהא שם הוי חוטים דקים ואין בכל חוט שיעור חלה. וגם כשנעשה פירורים גדולים ודאי אין בכל פירור שיעור חלה. ובמכונה שלישית יש לחוש רק כשכבר נדבקו הפירורים ליותר משיעור חלה. והנה שיעור מיל לדעת רוב הפוסקים הוא י"ח מינוטין. ורק יש מחמירים בט"ו מינוטין. ובנ"ד שהוא הפסד מרובה. ובפרט שיש כמה פוסקים שמקילים בעיסה גדולה כשעוסקים בה. ואף המחמירים מתירים בדיעבד כמ"ש הרא"ש ועי' בפר"ח סי' תנ"ט. ואף שיש מחמירים אף בפחות ממיל. כבר חלקו עליהם כל הפוסקים והסכימו דעד שיעור מיל שרי. לזה אין להחמיר רק עד י"ח מינוטין. ואף אי נימא שהוא ט"ו מינוטין מ"מ בנ"ד כל העסק שוהה חצי שעה. והנה כת"ר לא ביאר כמה שוהה בכל מכונה. והדעת נותן שבמכונה ראשונה שוהה יותר. אכן נתפוס ששוהה בכל מכונה שבעה מינוט וחצי. וכבר ביארנו שעיקר החשש הוא על המכונה הרביעית ומקצת או רוב מהזמן ששוהה במכונה שלישית. ובזה אין שיעור ט"ו מינוט כמובן. וכבר ביארנו שהעיקר שאין מצטרף השהיה בעודה עיסה קטנה להשהיה כשנעשתה גדולה. ואף שבמכונה ראשונה ג"כ היתה עיסה גדולה. מ"מ כיון שביארנו שדינה כעיסה קטנה. שוב אין מצטרפת למה ששהתה אח"כ כשנעשתה עיסה גדולה ולפ"ז יש לדון להקל בנ"ד אף ששוהה חצי שעה ביחד בכל המכונות. וגם יש לצרף דעת הרמב"ם ששיעור מיל הוא כ"ד מינוטין. וכ"כ הח"י סי' תנ"ט סק"י ובשו"ע הרב שם שכן עיקר לדינא ורק כשאין הפ"מ יש להחמיר. וגם בהגר"א שם הסכים לשיטת הרמב"ם רק שלפי חשבונו עולה שיעור מיל רק ערך כ"ג מינוט ע"ש. ובנ"ד נראה שאינו שוהה כ"ד מינוט בעודה עיסה גדולה וכמש"ל. ואף שכתבו הפוסקים בסי' תנ"ו שאסור לעשות לכתחילה עיסה גדולה. דכיון שהעסק אין מועיל לה. הוי כשוהה בלי עסק וקיי"ל בסי' תנ"ט שאסור לכתחילה להשהות העיסה בלי שום עסק ע' בב"י סי' תנ"ו וט"ז שם. מכל מקום יש לומר דבנ"ד יש להתיר לפי שאצלינו גם בעיסה קטנה אי אפשר ליזהר שלא תהא מונחת רגע בלי עסק. ועוד דהא כתבו הפוסקים שכל שעה"ד כדיעבד דמי. ובנידון דידן הוי הפסד מרובה וגם שעה"ד דבמדינתם קשה לעשות הכל על ידי פועלים וכמו שכתבתי לעיל וגם הרבה פוסקים מתירים אף לכתחילה וע' מג"א ס"ס תנ"ו ובח"י שם. ועוד דלפמש"ל דבנ"ד י"ל שהעסק ע"י המכונות שולט בכל עובי העיסה. ולא שייך כלל חשש דעיסה גדולה רק שאסרו משום לא פלוג. ולפ"ז י"ל שזה לא שייך במכונה דהוי מילתא דלא שכיחא. ע' מל"מ פ"ד מה' מלוה ולוה הי"ד לענין גזירה ולענין ספק תקנה וע' חיבורי ח"א סי' ע"ז וסי' צ' ביארנו לענין היכא שהחמירו רק משום לא פלוג. ובסי' כ"ח הארכנו בענין זה. וגם דהא מקור הדין שלכתחילה אין לשהות בלי עסק הוא מהא דפסחים (דף מ"ב) שלא תגביה ידה מן התנור וכפירש"י שם. ושם פירשו הרא"ש והר"ן ועוד ראשונים באופן אחר יעו"ש. וא"כ אין להחמיר כ"כ בנ"ד. ובכ"ז נראה שאסור ליתן כ"כ קמח שישהה יותר מכ"ד מינוט. כי בכ"ז אסור לכתחילה לשהות יותר ממיל כי אין אנו בקיאים בהתחלת חימוץ לזאת אין לנו להכניס א"ע בספק איסור חמור כזה. אבל עד כ"ד מינוט יש להקל בזה. אף דבעלמא מחמירים לכתחילה כדעת הסוברים ט"ו מינוט וראיתי בדברי כת"ר שכתב שס"ח אצבעות נשארים בלי עסק. ובאמת אין החשבון נכון כי הלא כתב כת"ר שהג' אמות הם בעיגול. וא"כ כשהאופן דוחק ד' אצבעות שבתחילת הכלי הרי האופן מחזיק עכ"פ איזה משך גם ברוחב העיגול. וא"כ הרי הוא פחות מס"ח אצבעות. וכן בצד השני. ועוד יש חשבון בזה ואקצר באשר אין נ"מ לדינא:

אכן אם שכשנעשתה העיסה חוטים דקים ואח"כ לפירורים. אינם מובדלים לגמרי. רק יש להם איזה חיבור זה לזה. ובכ"ז נראה כאלו הוא חוטים דקים או פירורים. וכ"נ לפי הענין. באופן כזה ודאי דמיקרי עיסה גדולה בכל המכונות והצדק עם מעכ"ת לאסור לשהות חצי שעה. וכמבואר בכל הפוסקים לאסור בעיסה גדולה כשעוסקים בה כשיעור מיל. ויפה הורה מעכ"ת שלא יתנו בהמכונה קמח רק במדה שלא ישהה מתחילה ועד סוף רק פחות קצת מי"ח מינוטין ואם הוא שעה"ד גדול יש להקל על פחות מכ"ד מינוט כמש"ל. וכ"ז כתבתי לפי הצעת מעכ"ת. אבל לדעתי צריך לשום לב אולי מתחממים כלי המכונה בשביל רוב המהירות ע"י העלעקטרי וכידוע שמהירות הסיבוב גורם חום גדול. וזה מפורש בכל הפוסקים ובשו"ע סי' תנ"ט ס"ג שאם המקום חם או שידי העוסק בעיסה חמים. יש לחוש לחימוץ אף בפחות מכדי מיל. ולזה צריך לבדוק בנ"ד את כלי המכונה בעת שהמכונה עוסקת בבצק. ואם נתחממו הכלים. אזי אסור לעשות מצות במכונה זו אף אם ישהה מעט. וכן אם א"א לנקות הכלים כראוי. אזי אסור לעשות מצות במכונה הנ"ל. ולנקות הכלים יש להקל להתיר אחר כל עשיית מצות. ואף ששוהה חצי שעה. בכ"ז הרי הכף שמערבת העיסה במכונה ראשונה. אין משתמשים בה ביתר המכונות. ושפיר אפשר לנקותה קודם שיחמיץ מה שנדבק בה. וכן האופן שסובב במכונה השנית אינו סובב במכונה שלישית ורביעית. ולזה סגי שבכל פעם ינקו את כלי המכונה. אבל אם לא ינקו. הרי שוהה המכונה ראשונה והכף שמתגלגל בה בלי עסק עד שישימו בה קמח שנית ומחמיץ ובפרט לפמש"ל שי"ל שהעסק בהעיסה שבמכונות לא מיקרי עסק לגבי העיסה שנדבקה בכלי המכונות:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה