אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ד חלק אורח חיים › סימן יג

שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אורח חיים · סימן יג

סימן יב

ע"ד שכתב מעכ"ק טעם למה כתבו הראשונים שר"ה נדחה בשביל מולד זקן. ולא שארי ר"ח. מפני דקיי"ל דבשניות הקב"ה דן את העולם כמ"ש המג"א סי' תקפ"ב סק"ז. ובעינן שיהא המשפט בזמן החידוש כדכתיב תקעו בחודש וגו' משפט לאלקי יעקב. ורצה לדעת דעתי בזה. הנה אף כי דבר חכמה אמר. בכ"ז אינו נכון לדעתי דאיך אפשר שיקבעו כלל קבוע על יסוד דבר שיש בזה פלוגתא בש"ס. ולמ"ד שבראשונות דן לא יכון כלל זה. והרי אין בכללי הדחיות שום מחלוקת. ועוד דא"כ היה ראוי להקפיד שהתקיעות יהיו אחר המולד כדכתיב תקעו בחודש. ועכצ"ל דחודש קרי את כל היום וכמ"ש הרמב"ם בפ"ח מה' קידוש החודש שלפי שא"א לקבוע ר"ח באמצע היום שאין מחשבים שעות לחדשים. לזה קבעו ר"ח בתחילת היום שהמולד נופל בו:

ונלע"ד הטעם בזה דהנה איתא בר"ה (דף כ') פלוגתא אי מאיימין על העדים לקדש חודש אף שלא נראה. או לעברו אף שנראה. ואביי משני הא בניסן ותשרי הא בשאר חדשים. ופירש"י דבניסן ותשרי מקדשין שלא בזמנו לפי שכל המועדות תלויין בהן. והתו' כתבו שיש מפרשים להיפוך. והריטב"א כתב בשם רש"י כדעת היש מפרשים דבניסן ותשרי אין מקדשים שלא בזמנו אלא מקדשים ע"פ הראי' כדי שיקבעו כל המועדות בזמנם. וכדכתיב החודש הזה כזה ראה וקדש. וקשה דהא זה כתוב רק גבי ניסן. ומנ"ל זה גבי תשרי. ונראה הטעם דכיון דכתיב תקעו בחודש שופר. לזה אין מקדשין אותו רק ע"פ הראיה כדי שלא יארע ר"ה בסוף של לבנה. ולזה שפיר מעברין את אלול. דהרי מ"מ הוי ר"ה בחודש תשרי. וברמב"ם ספ"ג מה' קה"ח משמע דס"ל כפירוש זה דבניסן ותשרי קובעים בזמנן. ורק נראה שם שמפרש הסוגיא באופן אחר מפירש"י ותוס' ע"ש. ויש להאריך בביאור הסוגיא ובהא דאביי ורבא שם אי פליגי או לא וע"ש בריטב"א ובטו"א ואכמ"ל. עכ"פ נלענ"ד נהי דבזמן שקידשו ע"פ הראיה נחלקו המפרשים אם מקדשים תשרי שלא בזמנו. והיינו משום דאז אפשר שכיקדשוהו בזמנו יארע תרי שבי אהדדי וכמ"ש הטו"א שם. אבל אצלינו שנוהגים הקביעות ע"פ חשבון וע"פ כללי הדחיות תקנו שר"ה יחול דווקא בתחילת חודש תשרי ועכ"פ ביום השני כדי שיקויים קרא דתקעו בחודש שופר. ושיהי' ביום שהיה אפשר עכ"פ לקדשו על פי הראיה. ואם יוגרם עי"ז תרי שבי כגון שיחול באד"ו אזי דוחין אותו על יום שאחר זה וכמבואר ברמב"ם וטור. [ובזה יש לישב קושיית הטו"א שם על היש מפרשים דבתשרי אין מקדשין קודם זמנו דא"כ יהיו לפעמים תרי שבי אהדדי. ולפמש"ל י"ל שאז ידחו עוד יום. דהקפידו רק שלא לקדש שלא בזמנו. אבל לדחות שפיר שרי ויש לדחות ואכמ"ל בזה] ולזה תקנו שבמולד זקן יקבעו ר"ה ביום שאח"ז. דהא איתא בר"ה (דף כ' ע"ב) שא"א לראות הלבנה החדשה בא"י רק אחר שש שעות מן המולד ע"ש. וא"כ במולד זקן לא היה אפשר כלל לקדש ביום זה ע"פ ראיה. לזה תקנו לדחות על יום שאח"ז. וגם כי ידוע שע"פ קבלה יש מקור לזה שר"ה יהא ביום חידוש לבנה ע' זוהר פ' אמור. וכל שא"א שיראו אותה בא"י לא מיקרי זה חידוש לבנה:

ועל ניסן לא הקפידו לפי שא"א לקיים שניהם שאם יהי' מולד תשרי וי"ז ידחו את ר"ה על יום ש"ק מפני אד"ו ואזי יארע מולד ניסן ביום א' כ"א תל"ט וידחו על יום ג' מפני מולד זקן ובד"ו. וזה א"א כי טבת ואדר לעולם חסרים ובאמת דרשא דכזה ראה וקדש קאי על כל החדשים כמבואר בר"ה (דף כ'). והריטב"א כתב דלא חיישינן לה רק בניסן ותשרי בשביל שכל המועדות תלויין בהם. וסיון לא נקיט משום דעצרת אין תלוי ביום החודש רק ביום נ' לספירה. ולזה לדידן שא"א לתקן דחיית מולד זקן רק על תשרי ולא על ניסן כמש"ל. תפסו יותר לתקן על תשרי שרוב המועדות הם בו. וגם משום דכתיב תקעו בחודש שופר וכמש"ל [ובגוף דרשא דכזה ראה וקדש י"ל דתלי בפלוגתא. דהנה בשבת (דף פ"ו ע"ב) איתא דכ"ע בר"ח באו לסיני. דיליף בג"ש ביום הזה מהחודש הזה. וקשה דהא צריך הזה לכזה ראה וקדש וצ"ל משום דמ"מ הוי מופנה מצד אחד. וקשה למ"ד דמופנה מצ"א למדין ומשיבין דהא איכא למיפרך דלא ילפינן שעה מדורות דמצות החודש הזה הוא לדורות. ובסנהדרין (דף ט"ו ע"ב) מיבעיא להש"ס אי גמרינן שעה מדורות. ועכצ"ל דמ"ד למידין ומשיבין לא ס"ל דרשא דכזה ראה וקדש. והוי מופנה משני צדדים. ואין להקשות דא"כ מנ"ל דאיירי בר"ח דז"א די"ל דמשמע להש"ס דכיון שבא הקב"ה להודיע למרע"ה שחודש זה ראש חדשים. מסתבר שא"ל זה תיכף בר"ח וע' תוס' פסחים (דף ו' ע"ב) ד"ה ממאי. ור' ישמעאל דדריש במנחות (דף כ"ט) כזה ראה וקדש אזיל לשיטתו דס"ל בנדה (דף כ"ב ע"ב) דלמדין ואין משיבין. ובמכילתא פ' בא גרס לה בשם ר"ע ע"ש. וצ"ל דהש"ס דילן לא גרס שם ר"ע. וכ"נ שם דכולה מדברי ר' ישמעאל. דקדריש שם מקודם כזה ראה וקדש שיהו קובעין את החודש לדורות ע"ש. והא דדרשינן בסנהדרין (דף י"ב ע"ב) זה ניסן ואין אחר ניסן. צ"ל דדריש רק מזה. ובמנחות (דף כ"ט) דריש מהא דהזה וכן ג"ש דשבת (דף פ"ו) דריש מיתורא דהא. ויש להאריך בזה ואכ"מ]:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה