שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אורח חיים · סימן ג
כבוד הה"נ וכו' מו"ה חיים טשערנאוויטש מו"צ באדעסא יע"א:
ע"ד הטעליגרף שעומדים תחת העמודים קנים המכוונים תחת החוט. לחזוק העמודים. כבר כתבתי במכתבי הראשון. שבאופן כזה יכולים לסמוך ע"ז. ואף שאיזה אחרונים פקפקו מצד שלא נעשו לשם מחיצה. ז"א. דמחיצה הויא בכל גווני וכמ"ש התוס' וש"פ בעירובין (דף כ"ה). רק יש לדון דהא איתא שם דלענין היקף לדירה לא הוי מחיצה אם נעשה לנחת או לצניעות ובנ"ד אנו רוצים לעשות שיהא מוקף לדירה. אכן כיון שכבר כתבתי שאין לסמוך על הטעליגרף משום צה"פ. רק צריך להעמיד קנים תחת החוט ולפ"ז תו לא הוי מחיצה לצניעות. דהא עתה עושה הצה"פ לשם היקף לדירה וכמ"ש המג"א סימן שנ"ח דאף ע"י צה"פ הוי מוקף לדירה וע' מג"א סימן שס"ב. ואין חשש בזה:
וע"ד אם יש למצוא תקנה להגנות הנמצאות בעיר ואינם גדורים והם יותר מבית סאתים. דקיי"ל דזרעים מבטלי מחיצתא. והוי שאר העיר פרוץ למקום האסור. וכדאיתא בעירובין (דף כ"ד). והביא מעכ"ת דברי הח"צ סימן נ"ט שמקיל כשהזרעים נעשו ערוגות ערוגות שאין מצטרפין ליותר מסאתים. וכן דברי הדבר שמואל שהביא הח"צ שם ע"פ דברי התוס' והרא"ש שצדדו לומר דרק בקרפף זרעים מבטלי מחיצה ולא בחצר ורחבה. וחפץ כת"ר לדעת דעתי בזה. ובאשר טרדותי עצומות כעת אשיבנו בקוצר:
הנה היתר הדב"ש קשה לסמוך עליו. אחרי שכל הפוסקים לא הביאו שיטה זו ואף כי נימא דהלכה כהמקיל בעירוב הוי אף במחיצות. אין שייך זה לענין לסמוך על דעה יחידית שלא הביאוה הפוסקים כלל. ועוד דאף התוס' בעירובין (דף כ"ג ע"א) כתבו בלשון שמא ולא בהחלט. וכן הרא"ש שם נשאר בצ"ע בזה. וכ"כ המרדכי ורי"ו וטור דהוי רק ספק. וכבר כתב הב"ח סימן שצ"ח והק"נ בפ"ב דעירובין דבאיבעיא לא אמרינן הלכה כדברי המקיל בעירוב. ובלא"ה הא כתב הרא"ש בפ"ב דעירובין סימן ד' וריב"ש סימן ת"ה דבמחיצות לא אמרינן הלכה כדברי המקיל בעירוב. ובנ"ד כיון דמבטלי מחיצתא א"כ נוגע זה למחיצות. ויש לחלק קצת וכן פסקו הטוש"ע סימן שנ"ח ס"י להלכה דגם בחצר זרעים מבטלי מחיצה. ועוד נראה דבנ"ד לא שייכא כלל סברת התו' והרא"ש. דהא סברתם מבוארת בדבריהם דזרעים מבטלים רק מחיצות קרפף שתשמישו מועט. אבל חצר ורחבה שתשמישן רבה אין הזרעים מבטלי מחיצותיהן. וזה שייך רק כשהיו החצר ורחבה מוקפות לדירה ואח"כ זרעו שם. אבל היכי שיש גינה זרועה יותר מב"ס ואינה גדורה לצד הקרפף הסמוך לה. ואח"כ עושה מהקרפף חצר. בזה ודאי הוי החצר פרוץ במלואו למקום האסור להגינה דלא שייך לומר שהזרעים אין מבטלים מחיצות החצר. דהא כבר נתבטלו המחיצות קודם שנמלך לעשות מהקרפף חצר. ועיקר ראיות התו' ורא"ש הוא מרש"י. דגבי הא דגינה והקרפף שהי' ע' אמה ושירים מטלטלין בתוכה. והוא שיהא בה שימורה ובית דירה. ופירש"י שפתח ולבסוף היקף דהוי הוקף לדירה. והקשו התוס' וכי לא ס"ל לריב"ב שמותר לטלטל בחצר יותר מב"ס. והלא כמה מבואות וחצירות היו בירושלים יתרות על ב"ס. וכי יאסור ריב"ב לטלטל בהן. ולזה הוכיחו שיש חילוק בין קרפף לחצר. וכן הוכיחו מהא דאיתא שם (דף כ"ב) דאמרו רבנן לר"י אי אתה מודה בדיר וסהר ומוקצה שאפילו בת עשרה כורין מותר לטלטל. משמע דליכא מאן דפליג עלה. ועכצ"ל דריב"ב מודה בהנהו. ולזה כתב הרא"ש שאין ללמוד חצר ורחבה מקרפף לענין זרעים שיבטלו המחיצות וא"כ נהי דנימא שלפי שתשמישן מרובה לא יבטלו הזרעים מחיצותיהם אבל מהיכי תיתי לומר שע"י שנמלך לעשות מהקרפף חצר יהא מותר לטלטל בזרעים שאצל החצר. וגוף סברת הרא"ש ג"כ קשה לענ"ד דנהי דריב"ב ס"ל דבחצר מהני היקף לדירה אף ליתר מב"ס. ולגינה וקרפף מהני רק לב"ס. מ"מ לענין ביטול מחיצות מנ"ל לחלק בזה. דהא כיון שזרעם הוי כגינה ממש. ומנ"ל לחדש פלוגתא במה שלא נזכר בש"ס. ולדבריו יהיו זה תלוי בפלוגתא דריב"ב ורבנן. וכל כה"ג הו"ל להש"ס לפרושי (בדף כ"ד) וכדמפרש שם אליבא דר"ש ורבנן. ואף דע"כ אזיל שם לרבנן. דלריב"ב אין מועיל היקף דירה ביותר מב"ס. מ"מ הו"ל לפרושי דלרבנן חצר שאני:
ולכאורה יש להביא ראיה להרא"ש. דבאמת צריך להבין לשון הש"ס (דף כ"ג ע"ב) נזרע רובו הרי הוא כגינה ואסור. נטע רובו הרי הוא כחצר ומותר. למה ליה למימר הרי הוא כחצר. דהא סגי שהוא בחזקתו הקודמת קרפף שהוקף לדירה. ובשלמא אי נימא שיש חילוק בין קרפף לחצר. י"ל דנטע עדיף טפי דהוי כחצר. אבל ז"א דא"כ נימא שאם זרע אח"כ בין האילנות לא יבטלו המחיצות. דכיון דהוי כחצר תו לא מבטלי לה זרעים לדעת הרא"ש שהזכרנו אבל כוונת הש"ס נראה כמ"ש הריטב"א בחידושיו שדרך ליטע אילנות בחצר לטייל ולישב בצילם. ולזה קאמר הש"ס דאף שבקרפף אין מצוי כ"כ שיטעו שם אילנות. מ"מ אם נטע בו הרי הוא כחצר לענין זה. אבל לדינא אין חילוק לענין זרעים בין קרפף לחצר. ועכ"פ לענ"ד אין להעמיד על היתרו של הדב"ש שהובא בח"צ:
ומ"ש הח"צ בשביל שעשוין ערוגות. ג"כ לא נראה לענ"ד. דאטו הא דאיתא בש"ס דזרעים מבטלי מחיצות. הוא דוקא כשזרועים תכופים זה אצל זה. והלא כן הדרך לזרוע מרוחקים קצת זה מזה כדי יניקה כדאיתא בשבת (דף פ"ה). וכן תנן בפ"ג דפאה מ"ג ובמ"ק (דף ד' ע"ב) שאם הזרעים רצופים עוקרים האמצעים כדי שיגדלו השאר כראוי ובא"י צריך להניח שיעור יניקה בינתים משום כלאי זרעים כדתנן בפ"ג דכלאים. ועוד דהא איתא בש"ס שנטע לא מבטל מחיצתא. וס"ל לר"י (בדף כ"ד ע"א) והוא שעשוין אצטבלאות. והיינו שורות שורות כפירש"י שם. הרי מפורש דזרעים בכה"ג שעשויין שורות שורות מבטלים המחיצות אף שיש הפסק גדול בין השורות. דהא אילנות שיש פחות מד' אמות בין אילן ואילן רואים אותם כאלו אינם. כדאיתא בב"ב דף פ"ג) משום שעומד למעקר ע"ש ברשב"ם והוא משנה בפ"ה דכלאים. וע"כ איירי שהאילנות נטועות בהפסק ד"א בין שורה לשורה. ועכצ"ל דזרעים מבטלי מחיצות אם נזרעו כדרך לזרוע זרעים. ואף ערוגות ערוגות מצטרפות ליותר מסאתים דלא כהח"צ. וכן מוכח מסתם לשון גינה שבש"ס ופוסקים דאיתא דבטלי מחיצתא. והיינו ערוגות. כדאיתא בש"ס בכמה דוכתי שהיה דרכם לזרוע ערוגות ערוגות. ע' פ"ג ופ"ה דכלאים ושבת (דף פ"ה) וב"ק (ד' ו' ע"ב) ועוד בכ"מ:
ומ"ש הח"צ. שההפסק שבין הערוגות עשוי להילוך. ז"א דהא אינו עשוי להילוך בנ"א. רק להלך לצורך הגינה וזה דרך גם באילנות לילך בין האילנות לתקנם וללקט הפירות ולהכי צריכים מקום פנוי סמוך לאילן כמלא אורה וסלו כדאיתא בב"ב (דף פ"ב) וכן איתא בפ"ד דכלאים שצריך ד"א כדי עבודת הכרם שיוכלו לילך שם עם עגלות לבצור. ומוכח בסוגיא דבכה"ג בזרעים שהניח כפי הצורך לזרעים מבטלי המחיצות. וכן איתא בב"ב (דף צ"ט ע"ב) שדרך לכנוס לפעמים לגינה ולהכניס לתוכה תגרים. ובשבת (דף פ"ה) איתא שדרך לעשות הפסק כרוחב פרסה כדי שיוכל לילך להשקות הירק ע"ש. ואף דודאי אם יש הפסק ד"א לא מצטרפי הזרעים. אבל בהפסק ערוגה שדרכן בכך כנ"ל ודאי דמצטרפי וזה ברור לענ"ד:
והנלע"ד לחדש בענין זה. דלכאורה קשה טובא בהא דתנן בעירובין (דף כ"ג) בגינה וקרפף שמועיל שומירה ובית דירה. ופירש"י דהוי מוקף לדירה. וקשה דהא גינה הזרעים מבטלים המחיצות. וכבר הקשו זה בתו' ישנים (דף כ"ג ע"ב) וברא"ש. ותרצו דרק בסאתים מהני הוקף לדירה ולא ביותר מזה. וקשה דמשמע דלא קי"ל כריב"ב שמתיר רק כבית סאתים. והלכה כתנאי דפליגי עליה ושרו אף ביותר מב"ס ע"ש בסוגיא. וכ"ה לשון הרמב"ם בפירוש המשנה דסאתים נאמרו בגינה וקרפף שלא הוקף לדירה. אבל בכל מקום שנעשה גדר בכונה לשם דירה מותר אף ביותר מסאתים הרי מבואר דאף בגינה שרי ביותר מסאתים אם הוקף לדירה וכ"כ בהג"א מא"ז פ' עושין פסין להדיא דגינה וקרפף שהוקפו לדירה מותר לטלטל אף ביותר מסאתים. וכ"ה באור זרוע בה' ערובין. וכ"כ הרע"ב בפ"ב דעירובין מ"ה להדיא דריב"ב ס"ל דאף במוקף לדירה אסור יותר מסאתים אבל אנן קי"ל דאף ביותר מסאתים שרי. ומבואר שם דקאי על גינה דאיירי בה ריב"ב ע"ש. וכ"כ רבינו יהונתן ברי"ף על המשנה שם להדיא ע"ש. וכ"כ בתוס' רי"ד דאף בגינה מהני היקף לדירה ע"ש. וכן מוכח בעירובין (דף ט"ו וט"ז) גבי שיירא שחנתה בבקעה שמותר לטלטל אף ביותר מסאתים. וסתם בקעה היא זרועה כדתנן בפ"ו דטהרות ובשבת (דף ו' ע"ב) וב"ב (דף קנ"ג ע"ב) ע"ש ברשב"ם וכ"ה בכ"מ. ובירושלמי פ"א דעירובין ה"י מפורש שיירא שחנתה בגינה שהיא מוקפת גדר מטלטלין בה אפילו כוריים וכו'. וכ"ה בתוספתא. הרי שהותר לטלטל בגינה אף ביותר מסאתים כשהוקף לדירה. ומה שהתירו זה רק בשיירא. כבר פירש"י שם והתו' וש"פ. אי משום שלא קבעו שם המחיצה רק לאותה שבת. אי משום דאיירי במחיצה גרועה או של שתי או של ערב. אבל במחיצה גמורה שהוקף לדירה שרי בכל גווני יעו"ש ובפוסקים סימן ש"ס. והריטב"א בחידושיו בדף ט"ז) כתב דאף באין מוקף לדירה התירו בשיירא . ולפ"ז מיושב קושיתנו. דלהכי שרי אף בבקעה ובגינה. אבל ברש"י (דף ט"ז ע"ב) ובתוס' (דף י"ח ע"א) מבואר להדיא דבעינן בשיירא הוקפה לדירה. רק שהקילו במחיצה גרועה ובהיקף רק ליום אחד ע"ש. שוב ראיתי בחי' הרשב"א שהביא התוספתא. ותירץ כמ"ש הריטב"א שהותר אף בלא הוקף לדירה. אבל רש"י ותוס' וש"פ לא ס"ל הכי וכמש"ל. וא"כ מוכח דמהני בזרעים היקף לדירה. וקשה דהא זרעים מבטלי מחיצות. וכ"נ ברמב"ם פט"ז מה' שבת שכתב בה"א שכל שלא הוקף לדיר' כגון גנות ופרדסים אסור לטלטל ביותר מסאתים ובהל"ה שם כתב. כל שלא הוקף ונפרץ יותר מעשר' וחזר וגדר לשם דירה. הוי מוקף לדירה. משמע דקאי אהני דאיירי בהל"א. והיינו אף בגינה ופרדס מהני היקף לדירה. וקשה דהא פוסק שם דזרעים מבטלי מחיצות:
והנראה בישוב זה. דכל הנהו פוסקים הרמב"ם ורש"י ותו' ואו"ז והג"א והרע"ב ס"ל דרק כשכבר הוקף לדירה ואח"כ זרע שם בטלו המחיצות. דכיון שאין דרך לזרוע במקום המוקף לדירה. אמרינן שנמלך ורוצה שיהא ההיקף שלא לדירה. ונהי דמחשבה אין מוציאה מידי מעשה הזריעה. אבל מעשה הזריעה מועיל לבטל מחשבתו הראשונה ומשוי לה כמוקף שלא לשם דירה. אבל היכא שהיה שם מכבר גינה ויש שם פרצה יותר מעשר. ועתה גודרה לשם דירה. זה מהני אף בגינה להתירה אף ביתר מסאתים. כמש"ל להוכיח מהש"ס והירושלמי והרמב"ם ורש"י ותו' וכמ"ש הא"ז והג"א ורבנו יהונתן והרע"ב להדיא. ומיושבים כל הקושיות שהקשינו למעלה בפשיטות. ואף שהרא"ש משמע להדיא דלא ס"ל הכי וכן הרשב"א בחידושיו. שהרי הקשו למה מועיל בגינה שומירה ונדחקו בזה. מ"מ לענ"ד ברור כמש"ל. וכ"כ בספר יראים מצוה ק"ב ובס' צדה לדרך מאמר ד' פמ"ה:
ועפ"ז אפשר לישב מה שהשמיט הרי"ף סוגיא דזרעים מבטלי מחיצתא. וכבר עמד בזה הבעה"מ. והרמב"ן לא תירץ על זה. ולפמש"ל י"ל דס"ל להוכיח מסוגיא (דדף ט"ו וט"ז) ומהירושלמי שהזכרנו וכן מרבנן דפליגי על ריב"ב דבגינה מהני היקף לדירה. ולא ס"ל לחלק בין נזרע מקודם לנזרע אח"כ. רק ס"ל דסוגיא (דדף כ"ג ע"ב) אזלא אליבא דריב"ב שם דס"ל דלא מהני בגינה היקף דירה רק עד סאתים ולא ביותר. וע"ז מייתי שיש חילוקים בין רוב למעוט אבל לדידן דקי"ל כרבנן דפליגי על ריב"ב. וס"ל דהיקף דירה מהני בגינה בכל גווני. ליתא לסוגיא זו כלל. ולזה השמיטה הרי"ף. ולפ"ז צ"ל דס"ל להרי"ף כמ"ש התוס' (בדף כ"ג) דריב"ב מודה בחצר דמהני היקף דירה אף ביותר מסאתים. ולזה קאמר דנטע הרי הוא כחצר. וצ"ל לפ"ז דהרי"ף מפרש הא דקאמר ריב"ב הגינה והקרפף. הכוונה שקצתו גינה וקצתי קרפף. ולזה קאמר אח"כ המשנה כולה בלשון יחיד יעו"ש משום דחדא רשותא הוא. ובש"ס הגירסא שהן ע' אמה ושירים. אבל ברי"ף הגרסא שהיא ע' אמה ושירים. וכ"ה בתוספתא ואפשר הטעם משום שמפרש לה דחדא רשותא הוא וקמ"ל ריב"ב רבותא דזרעים לא מבטלי המחיצה אף כשמקצתו קרפף וי"ל שהוקף לדירה בשביל הקרפף לחוד. וע' בסוגיא (בדף כ"ד) ובחי' ריטב"א שם די"א דבפחות מסאתים שרי לטלטל ממקצת הנזרע למקצת שלא נזרע. ואף שהוא דחוק בכ"ז ההכרח לפרש כן כדי שלא יקשה למה השמיט דין מפורש. וכן צ"ל בדעת הבה"ג שהשמיט דין זה דזרעים מבטלי מחיצה. ואקצר]:
עכ"פ הוכחנו מפשטות הש"ס והירושלמי ותוספתא ושכן דעת רש"י ותו' ורמב"ם ושכ"כ האו"ז וס' יראים והג"א ורבנו יהונתן ובס' צדה לדרך והרע"ב שאם הקיף גינה בפירוש לשם דירה מותר לטלטל בה. וכ"נ דעת הבה"ג והרי"ף שהשמיטו דין דזרעים מבטלי מחיצתא. וכן פשטות לשון הטוש"ע ר"ס שנ"ח שכתבו דכל היקף שלא הוקף לדירה כגון גינות ופרדסים ובורגנין שעשוין לשמור אסור לטלטל ביותר מסאתים. ואם הוקף לדירה אפילו יש בו כמה מילין מותר לטלטל. משמע דקאי אהנהו דאיירי בהו מתחלה. ומהני לגינה היקף לדירה. וכן בב"י שם הביא דברי ההג"א וביאר דבריו. ולא הזכיר כלל שאין הלכה כדבריו. ומשמע שהב"י מייתי לה להלכה. והא דאיתא שם בטוש"ע סע"י בגינה שבחצר. איירי שזרע הגינה אחר היקף החצר. וכמש"ל דבהכי איירי הש"ס בהא דזרעים מבטלי מחיצה. ועפ"ז נתברר שדעת רוב הפוסקים להקל בנ"ד בפשיטות. כיון שהגינות היו מכבר ועתה באים לתקן עירובין ולהקיף את העיר לדירה וכמ"ש המג"א סי' שנ"ח דאף צה"פ מהני להיקף דירה. ומותר לטלטל אף בהגינות ואף אם הם יותר מסאתים:
ועדיין יש לדון בנ"ד. דהא ודאי יש הרבה גינות של עכו"ם. וא"כ נימא דלא מהני מה שאנו מקיפין אותן לשם דירה. כיון שהעכו"ם אין דעתם כן. וי"ל שצריך לזה דעת בעלים דוקא. ואף דגבי שיירא משמע פשטות הש"ס ופוסקים שהבקעה שחנו בה אינה שלהם. ובכ"ז מהני הקיפם אם הקיפו במחיצה גמורה כמבואר בפוסקים שם. י"ל דמ"מ עכשיו הם משתמשים שם והרי הם כבעלים ואף אם משתמשים בגזל. י"ל דמ"מ הם עכשיו כבעלים וע' ב"ק (דף ס"ו) לענין מחשבה בגזלן. אבל בנ"ד הישראלים אין משתמשים בהגינות והעכו"ם לא יניחום להשתמש שם. וא"כ י"ל שבטלה דעתם במה שמקיפים כעת לדירה כיון שאין דעתם להשתמש שם בגזילה. וע' בחבורי ח"א סי' כ"ה מ"ש בענין אי מחשבת עכו"ם הויא מחשבה ואי בעינן מחשבת בעלים. וא"ל דכיון ששוכרים הרשות שוב יכולים להקיפו לדירה. ז"א דהא השכירות הויא רק להיכר ולא הוי שכירות גמורה כמבואר בש"ס ופוסקים. ונהי דבהרחובות והשוקים מהני מה שאנו מקיפים לדירה. לפי שיש לנו רשות להשתמש שם בלי מוחה. אבל בגינות המיוחדות לעכו"ם נימא דלא מהני היקף שלנו. וזה קשה גם על הח"צ דנהי דלא הוי גינה יותר מסאתים כשהן ערוגות. מ"מ הא הוי קרפף יותר מסאתים. ואם הן של עכו"ם מאי מהני מה שעושים עירובין לעיר. דהא מ"מ פרוץ למקום האסור. כיון דלא מהני ההיקף לדירה להקרפיפות של עכו"ם. וכן היתרו של הדבר שמואל אין מועיל בזה. דהא קודם שתקנו ערובין לעיר היו הגינות והקרפיפות אינן מוקפות לדירה. רק עתה ע"י תקון הערובין נעשה זה כחצר ורחבה. וזה אין מועיל לעשות קרפיפות וגינות של עכו"ם כחצר ורחבה. והוי פרוץ למקום האסור:
אבל באמת נראה שאין לחוש לזה. דהא הא דבעינן היקף לדירה הוא מדרבנן כמפורש בש"ס ופוסקים ופירש"י בערובין (דף ט"ו ע"א) שכך תקנו חז"ל שבמחיצה גרועה או שלא הוקף לדירה לא הותר רק כבית סאתים. וילפינן לה (בדף כ"ג) מחצר המשכן. והטעם נראה משום דחצר המשכן ג"כ לא הוקף לדירה מ"מ קרי לה הכתוב חצר והיינו דילפינן (בדף כ"ג ע"ב) מקרא דחצר המשכן. ואין מובן מהו הלימוד. אבל הכונה כמש"ל. והתו' כתבו (בדף כ"ג) דלהכי לא ילפינן מעזרה והר הבית מפני שהיו שומרים בלילה. וקשה דהא גם במשכן היו שומרים כדאיתא ריש תמיד. וע"כ צ"ל דכיון שהשימור אינו אלא בשביל הכבוד כמו בחצרות מלכים כמ"ש הרמב"ם בפ"ח מה' בה"ב. לא מקרי דירה. וגם דהא בורגנין עשוין לשמירה. ומ"מ לא מקרי הוקף לדירה. וכפרש"י בערובין (דף ט"ו ע"א) הטעם. שהוא דר שם בע"כ כדי לשמור מה שחוצה לו. והוי דירה שתשמישה לאויר. ובפשוטו י"ל דבהמ"ק מקרי הוקף לדירה לפי שהיתה שם לשכה לכה"ג דהוא בית דירה כדאיתא ביומא (דף י') וע"ש ברש"י ותו'. וגם היתה שם לשכת בית אבטינס ששהו שם כמה שעות ביום ואכמ"ל בזה. ועכ"פ ילפינן מחצר המשכן דאף שלא הוקף לדירה מקרי חצר בבית סאתים. והענין נראה כעין מ"ש הט"ז ביו"ד סי' קי"ז ובכ"ד דכל המפורש בתורה לא אסרוהו חז"ל. וה"נ כיון שמפורש בתורה שנקרא חצר בכה"ג. לא אסרוהו:
ויסוד הטעם שאסרו בלא הוקף לדירה. פרש"י בערובין (דף ס"ז ע"ב) משום דמיחלף בר"ה. והיינו משום דר"ה אין בו דיורין ולזה מיחלף. יעו"ש בלשון רש"י. ולפ"ז כיון שהוקף לדירה לא שייך לחלק בין הבעלים לאחר. ומה דזרעים מבטלי מחיצתא. י"ל דכיון שאין דרך לדור בין זרעים. אמרינן שביטל בכוונה הדירה ומעשה מוציא מידי מעשה. ושייך לגזור דמיחלף בר"ה. אבל אם הוקף הגינה בפירוש לדירה. שפיר מהני כנ"ל [ועוי"ל טעם היקף לדירה משום דבמחיצות העומדות מאליהן יש לעשות כל א"י כרה"י כמ"ש התו' בערובין (דף כ"ב ע"ב) ד"ה ודלמא. וכן כל העולם מפני שים אוקינוס מקיפו וכדאיתא בירושלמי פ"ח דערובין. והתו' שם תרצו דמחיצות בידי שמים לא הוו מחיצות לענין זה. ובתשובתי הראשונה דברנו בזה. ונראה שלזה גזרו בלא הוקף לדירה דלא להוי רה"י גמור כדי שלא יבואו לטעות להתיר במחיצות בידי שמים היכא דבקעי רבים והצריכו ברה"י גמור שיעשו המחיצות לשם דירה. ולפ"ז א"צ כלל לדעת בעל הרשות. דהא מעיקר הדין א"צ לזה. ורק הצריכו זה להיכרא שידעו שצריך לרה"י מחיצת עשויות ביד"א לשם מחיצה. ובנ"ד הרי ג"כ עושה זה לשם מחיצה לעשותו לדירה. ואף דמ"מ לא קאי לדירה. אין קפידא בזה, והא דזרעים מבטלי מחיצה. נראה הטעם דכיון שאין דרך לזרוע בחצר. הוי כעושה מעשה לבטל היקף הדירה. ומעשה מוציא מידי מעשה כדאיתא בקדושין (דף נ"ט) וזה דחוק]:
ויותר נראה שא"צ לזה דעת בעלים כלל. דהא קי"ל (בדף ס"ב) שדירת עכו"ם אינה דירה. ושפיר סגי במה שמקיפים כל העיר לדירה. ודעתם שיהא הכל מוקף לדירה. ובכל עת שיעלה ביד ישראל לקבל רשות מהעכו"ם לטייל בגינתו וקרפיפו ולהשתמש שם או שיוכל לשכרו או לקנותו ממנו. נותן דעתו על זה. וזה שכיח שנותנים רשות לאחרים לטייל בגינותיהם וקרפיפותיהם כידוע. וכבר הוכחנו מהא דשיירא שחנתה בבקעה דמשמע דמהני היקף לדירה אף שאינה שלהם. וכן מוכח מדלא מצינו בפוסקים שום חילוק בזה. ועוד דבפתוח ולבסוף הוקף לא מצינו כלל שיצטרך מחשבה לכוין להקיף לשם דירה. ומפורש בש"ס ופוסקים דהוי סתמא מוקף לדירה. וא"כ ה"ה הכא כיון שכבר נפתחו הבתים להרחובות והרחובות לקרפיפות וגינות. ועתה מקיפם. ממילא מקרו כולם מוקפים לדירה. וכ"נ להוכיח מדברי הרשב"א וריטב"א בערובין (דף כ"ד) שפלפלו בחצר שנזרע מעוטו אם הם של תרי גברי אם הוא מותר. אלמא דמהני מחיצות אחד שהקיף לדירה להזרעים של חברו. והיינו משום דכיון דמקרי מוקף לדירה לבעל החצר. מקרי גם לבעל הזרעים:
ועוד יש לדון בנ"ד להקל ע"פ מ"ש רש"י (בדף כ"ג) דגינה וקרפף הסמוכה לעיר הוי כהוקף לדירה. דכיון שקרובה לעיר דעתו להשתמש בה תדיר. וכ"כ ההג"א להדיא דגינה הסמוכה לעיר מותר לטלטל בה אף אם יש בה הרבה מילין. והובאה שיטה זו להלכה ברמ"א סי' שנ"ח ס"א. רק הביא שם שיטת התוס' בשם יש חולקין. ומשמע דעתו שהעיקר כדעה הראשונה. וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רמ"ב בכללי הוראה. וגם דהא בדרבנן אזלינן לקולא כמ"ש הש"ך שם. והרמ"א שהשמיט שם גינה וכתב רק קרפף. י"ל דחדא נקט. או אפשר ס"ל דבגינה לא מהני סמוכה לעיר. דכיון שזרע סמוך לעיר תו לא הוי כמוקף לדירה. דסמוך לעיר לא עדיפא ממוקף לדירה דקי"ל דזרעים מבטלי מחיצתא אכן בנ"ד שמקודם היה אסור לטלטל בעיר. ועתה ע"י תקון הערובין הותר לטלטל ונעשה הכל מוקף לדירה. ממילא גם הגינות נעשו מוקף לדירה. ועכ"פ הרי יש לנו דעת רש"י והג"א ואו"ז דשרי לטלטל בגינה הסמוכה לעיר. והרמ"א ג"כ ס"ל הכי עכ"פ בקרפף כמש"ל, וכבר בארנו שדעת רוב הפוסקים דאף בגינה מהני היקף לדירה. וא"כ ה"ה בסמוכה לעיר כנ"ל. ואף האחרונים שכתבו שהעיקר כהתו' בזה דלא מהני סמוכה לעיר. מ"מ יש לצרף שיטה זו להקל בנ"ד. דבלא"ה יש לנו יסוד לסמוך עליו:
וראיתי בשו"מ מ"ק ח"ב סי' קל"א שהביא בשם הפרי תבואה שהתיר אם זרע בחצר בעגול לטייל שם והשו"מ השיג עליו. ולענ"ד הדין עם הפר"ת. דהא הא דקרפף סמוך לעיר מקרי הוקף לדירה. וכן נטיעות. הטעם הוא מפני שדרך לטייל שם ע' בפירש"י וש"פ. וא"כ טיול הוי כדירה. וממילא ה"ה בזרעים כשראוי לטיול ג"כ לא יבטלו מחיצה. ובאשר אין הפר"ת ת"י אקצר. וה"ה בנדון דידן שסמוך לעיר ראוי לטיול. ושפיר מקרי הוקף לדירה אף של עכו"ם. והה"מ בפט"ז מה' שבת כתב שצריך שיעשה הגדר בפירוש לשם דירה. והיינו שיעשה אח"כ מזה בית והוא תמוה לענ"ד דהא מפורש בש"ס ופוסקים דסגי בפתח ולבסוף הוקף. וכן הרגיש שם בעצמו שהרמב"ם ורשב"א לא ס"ל הכי. ובאמת כל הפוסקים חולקים עליו וס"ל דסגי בפתח ולבסוף הוקף סתמא. והלא אף בסתם קרפף כתבו הרבה פוסקים דמהני מוקף לדירה ע' סי' שנ"ח ס"א ובסי' ת"א. ועוד יש לדון מהא דאיתא בערובין (דף ס"ז ע"ב) דעכו"ם שיש לו פתח לקרפף יותר מסאתים הוא מסתלק מהמבוי. כי עיקר תשמישו הוא להקרפף. וישראל אינו מסתלק באשר שאסור לו להשתמש שם. ורק בבית סאתים שמותר לו להשתמש מסתלק ע"ש. ומשמע מזה שעכו"ם דרכו להשתמש ביותר מסאתים. וא"כ מקרי לדידי' מוקף לדירה. ומשמע דה"ה בגינה דהא לגבי האי דינא לא נזכר חלוק בין קרפף לגינה ע"ש בפוסקים. אך ז"א יעוי"ש ואקצר:
עכ"פ למעשה נלע"ד להקל בנ"ד להתיר הטלטול בעיר אם יתקנו הערובין כדין כאשר בארנו במכתבי הקודם. ואין לחוש להגינות הפרוצות להרחובות או חצרות ואף אם הגינות של עכו"ם. רק בגוף הגינות אין לטלטל וכעין מ"ש הטור סי' שנ"ח לדעת הר"מ דאי נמי דזרעים לא מבטלי מחיצות חצר. מ"מ לא שרי לטלטל רק בחצר ולא במקום הזרעים ע"ש. אבל בגינות של ישראל יש לדון דשרי לטלטל בהם וכמש"ל:
ע"ד מ"ש בחיבורי ח"ג בהשמטה לסי' י"ח שאם יש מבוי מפולש רחב ט"ז אמה. היינו שיהא המבוי מפולש מקצה לקצה. אשר באמת אינו מצוי כלל בעיירות גדולות. ולזה נהגו לערב בכרכים גדולים מאוד ולא חששו למה שיש שם ס' ריבוא. כיון שאין שם ר"ה מפולש כנ"ל. וגם כי הס"ר מפוזרים בכל הרחובות. ולא יזדמן כלל שילכו כולם בר"ה אחד וכמש"ש: