אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ד חלק אבן העזר › סימן קלג

שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אבן העזר · סימן קלג

סימן קלב

ע"ד אחד שבא מאמעריקא ואשתו נשארה שם ורצה לשלוח לה גט כי היא בקשתו ע"י מכתבים באשר כי השיג רשיון מהממשלה באמעריקא שיוכל לישא אחרת. ושם המגרש מעריסה ועולה לתורה יהושע אריה. וחותם יהושע ליב. ובפי כל נקרא יהושע. ובמקום הנתינה היה נקרא לואי. ובידו יש כתב מרב אחד מאמעריקא שגירש שם אשה אחת ונכתב שם ליאי ביו"ד אחר הלמ"ד. ושם האשה פערל ובאמעריקא קורים לה הרבה אנשים פאליניא. וצוה מעכ"ת לכתוב בגט יהושע ליב דמתקרי יהושע אריה ודמתקרי יהושע והמכונה ליאי. ושם המתגרשת פערל דמתקריא פאליניא. ושם השליח השני נכתב בהרשאה דוד בן ליב גאלד פעדער. וע"ז ערער הרב משיקאגא שלואי נקרא שם בפי כל במלאפום ולא בחיריק וצריך לכתבו בוי"ו. וגם כי לואי הוא כינוי לליב. והו"ל לכתבו אחר שם ליב. ופאלינא נקראת שם בלי יו"ד אחר הנו"ן. והשליח בא לשם ממדינת רוסיא ושינה שם את כינויו. כי כינויו היה קולעם. ולפ"ז כינוי אביו שנשאר ברוסיא הוא קולעם גם היום. והו"ל לכתוב דוד גאלד פעדער בן ליב. ומעכ"ת האריך בדברי חכמה להכשיר את הגט וההרשאה. וחפץ לדעת דעתי בזה. ומעוצם טרדותי אכתוב בקוצר את הנלע"ד בזה:

הנה מ"ש שם יהושע ליב קודם שם יהושע אריה. וביאר הטעם עפמ"ש הט"ז שאין לכתוב דמתקרי על שם החתימה. אודיעו כי אני נוהג כשיטת הפוסקים. דגם על שם החתימה אפשר לכתוב דמתקרי. כי לא מסתבר לכתוב שם החתימה בתחילה דהא קיי"ל מדינא דגמרא לכתוב בתחילה שם העיקר שרוב אנשים קוראים אותו כדאיתא בגיטין (דף ל"ד). ולא מסתבר לתפוס שם החתימה לשם העיקר. ואף דהגט הוא לשון הבעל שהסופר כותב בשליחותו אנא פב"פ. וא"כ יש לו לכתוב כפי שהוא בעצמו היה כותב זה. וע' חיבורי חלק ג' סי' קכ"ז. ז"א דהא כבר כתבו הפוסקים שאם הוא חותם בשיבוש אין להשגיח על שיבושו וצריך לכתוב כדין. וה"ה הכא שהדין הוא לכתוב לעיקר שם שרוב קוראים אותו. א"כ מה שחותם בשם אחר הוא שלא כדין. ודמי להא דאיתא בגיטין (דף פ"ז) שהיו חותמין סמ"ך או עי"ן או מציירים כוורא או מכותא. ונימא שבגט או בשטרות היו כותבים אנא כוורא או אנא מכותא כפי שהיו חותמין. ועכצ"ל דבכה"ג אין משגיחין על החתימה. ורק כשחותם באיזה כינוי או באיזה שם אחר. כותבים גם אותו. דלא גרע משם שהמיעוט קורים בו. ורק בכוורא או חרותא אין שייך לכתבו בגט לפי שאינו שם. וכ"כ הפוסקים באה"ע סי' קכ"ט סט"ז שאם חותם או נקרא בפי הרוב בכינוי המשפחה כנהוג בעתים הללו. אין לכתבו בגט לפי שאין זה שמו המיוחד לו והוי כסימנא בעלמא. אכן אי נימא שכותבים לעיקר שם החתימה לפי שהגט הוא לשון הבעל וצריך לכתוב כפי שהוא חותם. א"כ צריך לכתוב גם כינוי המשפחה או סמ"ך ועי"ץ וכדומה. ועכצ"ל שאף שכותב אנא פב"פ. מ"מ צריך לכתוב כפי הדין. ואף אם הבעל כותב הגט בעצמו אנו מלמדין אותו לכתוב כדין להקדים את שם העיקר. ועל שם החתימה יכתוב דמתקרי אם הוא שם הקודש. ולא מיבעיא להסוברים בעלמא דכתיבה כדיבור. דודאי שייך זה לשון דמתקרי. אלא אף להסוברים דלא הוי כדיבור מ"מ שפיר אפשר לכתוב עליו דמתקרי דהא כשהשטר נקרא קוראים גם חתימתו. ואף דאיתא בש"ס לא כשם שאני נכתב אני נקרא. משמע דכתיבה לא מיקרי קריאה. הכוונה שם דרוב קריאתו אינו בשם זה. והרי במקדש היו אומרים את השם ככתבו כגון כה"ג ביוה"כ ובברכת כהנים ע' תוס' סוטה (דף ל"ח ע"א) ד"ה הרי וכן מ"ש ויעבור ד' על פניו ויקרא ד' ד'. עכצ"ל שקרא בשם המפורש שהוא מי"ג מידות וכידוע. וכ"נ ברא"ש פ' השולח סס"ז שצריך לעשות עיקר משם שהכל קוראים בו. ולא משם החתימה. ויש לדחות ע"ש. אכן אם היה חותם בשם העריסה. ובפי כל נקרא וגם עולה לתורה בשם אחר. נראה שצריך לכתוב שם החתימה קודם. דכיון דהוא שם עריסה שלו הרי הוא שם העיקר שלו וע' חיבורי חלק ג' סי' ק"י. ויפה עושה שחותם בו. ואף שיש פוסקים דס"ל שהעיקר הוא שם שעולה לתורה ונקרא בפי הכל. מ"מ כיון שחותם בו יש לצרף גם שיטת הט"ז וש"פ העומדים בשיטתו ולעשות לעיקר את שם החתימה. כן נלע"ד. ובכ"ז מי שנוהג כהט"ז מאן מרמי ליה מידו:

וע"ד שכתבו כינוי לואי אחר דמתקרי יהושע. לכאורה יפה כתב הרב משיקאגא שצריך לכתוב הכינוי אצל עיקר השם. ועיקר השם שלו הוא ליב. וכן איתא בסי' קכ"ט סי"ט שצריך לכתוב כל כינוי אצל עיקר השם שלו. ואף להאחרונים שכתבו דמ"ש דמתקרי או המכונה קאי על האדם ולא על השם מ"מ מודים דטפי עדיף לכתוב כל כינוי אצל שם עיקר שלו אבל באמת לא דמי לנ"ד. דשם איירי כשלא הזכיר כלל את שם העיקר של כינוי זה. וא"כ ודאי דלא מסתבר להזכיר שם הכינוי ואח"כ שם העיקר שלו. דשם איירי כשנשתנה שמו מחמת חולי לשם אחר. ולכל שם יש כינוי. ועיקר שמו הוא שם השינוי וצריך להקדימו וגם את כינויו ע"ש. ולפ"ז כותב שם העיקרי שנקרא בו קודם חליו לבסוף. ולזה אין להקדים את כינויו. אבל בנ"ד שכבר כתוב בגט יהושע אריה ויהושע ליב. שפיר אפשר לכתוב והמכונה לואי אחרי דמתקרי יהושע. דשפיר מתפרש דקאי על אריה וליב שנזכר למעלה. וממילא יפה עשה שהקדים שם יהושע שהוא שם הקודש. ויותר היה נכון לכתוב והמכונה בוי"ו דבזה מוכח להדיא דקאי על שם ליב שהזכיר מקודם וע' ב"ש סי' קכ"ט סקל"ז בזה. ולפמש"ל שיותר נכון להקדים שם העריסה שעולה בו לתורה וכן שם שהכל קורים בו לשם החתימה. והיו כותבים יהושע אריה דמתקרי יהושע ודמתקרי יהושע ליב המכונה לואי. הוי א"ש הכל כי היה נכתב הכינוי אחר שם ליב. ובנ"ד אם במקום הנתינה אינו נקרא בשם יהושע רק בשם לואי וכידוע שכן הדרך באמעריקא. בודאי צריך להקדים שם לואי לשם יהושע כיון שהוא שם של מקום הנתינה דקיי"ל שהוא קודם ע' סי' קכ"ט ס"ד. ואין חילוק בין עיקר השם לכינוי. אכן בדיעבד אין לחוש ע"ש באחרונים בזה (ומ"ש מעכ"ת שנקרא בפי כל יהושע הנה במדינתינו לא נמצא זה. רק קוראים הושיע וזה הוי שם אחר וצריך לכתוב כן כמבואר באחרונים. ואולי אצלם קוראים יהושע בפירוש):

וע"ד שכתב שם פאליניא ביו"ד אחר הנו"ן. והיא נקראת בלי הרגש יו"ד. הנה זה הוי שינוי גדול כי הוא כשם אחר. וכן החמיר בט"ג בכ"מ בזה. וע' בשו"ת עין יצחק השני סי' כ"ג שהכשיר בכה"ג רק במקום דחק גדול. ובהשמטות שם כתב שלא יסמכו עליו בהוראה זו ע"ש. אכן בנ"ד יש מקום לצדד מצד שעיקר שמה הוא פערל. והשינוי הוא רק בשם הטפל. וא"כ אין כאן חשש. דהא עיקר הטעם שהצריכו לכתוב כל השמות הוא משום לעז. והכא לא יהי' לעז כי יסברו שיש מקום שקוראים אותה בהרגש יו"ד. ואף שידוע כי שם קוראים אותה בלא הרגש יו"ד. יחשבו שהשמיטו שם זה. וקיי"ל שאם השמיטו אחד מהשמות הטפלים אין לפסול הגט. ובהך דהעין יצחק הנ"ל לא כתבו רק שם פעשיא ע"ש וע' חיבורי ח"ג ס"ס קכ"ח. ולא דמי להא דנ"ד כי ידוע שיש אנשים שקוראים ג"כ פאליניא בהרגש יו"ד. ומעכ"ת הביא מספר שדה חמד סימן ל"ג אות ה' שהכשירו איזה גדולים בכגון זה. הנה שם הכשירו רק בשם צביה שכתבו ביו"ד אחר הצדי. כי בזה אין היו"ד נרגש במבטא. וע' בפ"ת שהביא קצת אחרונים שהקילו בכה"ג. ועכ"פ בנ"ד אם אפשר להשיג גט אחר. ראוי להשתדל בזה. אכן לפמ"ש מעכ"ת במכתב השני שבמקום כתיבה ההברה פאליניא ביו"ד. יש לדון להקל ע"פ דברי הכני"ח ומהרי"מ שאביא לקמן בשינוי שם לואי:

וע"ד כינוי השליח אחר שם אביו הנה אף דלכתחילה היה ראוי לכתוב הכינוי קודם שם אביו. מ"מ יפה כתב מעכ"ת שאין לחוש לזה דהא מצינו בכתובים שהתואר הנכתב אחר שם האב קאי על הבן וכמ"ש הש"ך בח"מ סימן מ"ט סקי"ד. ובנ"ד יש לצרף ג"כ דמוכח שאין לפנינו איש אחר בשם זה שיהא לו ולאביו כינוי כזה:

אכן מ"ש כינוי לואי ביו"ד אחר הלמ"ד. אף שמעכ"ת כתב כן באשר ראה כן בכתב ההיתר שהיה ביד המגרש. בכ"ז הוא דבר חמור כי הוא שינוי גמור בשמו. וכל שהוא שינוי בההברה מיקרי שינוי, ובכגון זה לא עבידי למיטעי ואף שבפולין ומדינת וואלין אומרים הברת מלאפום כמו הברת חיריק בכ"ז הכל יודעים שמלאפום נכתב בוי"ו ולא ביו"ד. ואטו מי שנקרא יהודה נכתוב יהידה ביו"ד בשביל שדרכם לומר מלאפום כמו חיריק. ועכצ"ל דכיון שאף שאומרים בזה הברת חיריק. מ"מ אין כוונתם לשנותו לחיריק רק הרגלם לומר כן הברת המלאפום. לזה יש לכתבו כמו מלאפום. ואי נימא שכוונתם לשנותו לחיריק א"כ איך מתפללים ומברכים שמהפכים ההברות. וכן בחליצה שצריך דוקא בלה"ק ואומרים חלוץ הנעל וע' חיבורי ח"ג סי' קכ"ד. ועכצ"ל כמש"ל. ובאמת גם בהברתם יש קצת חילוק בין חיריק גמור ובין מלאפום שאומרים כמו חיריק. ובפרט דבנ"ד אינו נקרא בשם לואי רק בשיקאגא ושם ההברה במלאפום גמור ומ"ש מעכ"ת לצדד בכנסת יחזקאל סי' ס"ט ומהרי"מ סי' ל"ד שאם כתבו השם כפי ההברה שבמקום כתיבה יש להכשיר בדיעבד לדעתי לא דמי לנ"ד דשם היה שם האשה פרידא או דוואשא. ובמקום הכתיבה לא נמצא כלל שמות אלו רק וורידא בוי"ו ודוואסיא. ואשה זו כשתבוא למקום הכתיבה אף כשתגיד להם שמה שבמקום הנתינה. בכ"ז יקראוה כפי הרגלם. וא"כ אין כאן שינוי. כי הכל יודעים ששם פרידא נקרא במדינת אשכנז ותוגרמה וורידא. ודוואשא. נקרא בוואלין דוואסיא. וגם דהא כתב הרמ"א בסי' קכ"ט סל"ד שהשינוי הבא מצד שינוי הברת המדינות אין קפידא. והביא זה המהרי"מ שם. ועוד דהא השינוי הזה הוא אצלם גם בכתיבה שכותבים וורידא בוי"ו ודוואסיא בסמ"ך. אבל בנ"ד שבמקום הכתיבה אינו נקרא כלל לואי. ואם היו יודעים במקום הכתיבה שנקרא לואי במלאפום בודאי היו קוראים אותו כן. ואף אם אולי ההברה במדינתם חיריק על מלאפום בכ"ז בכתיבה אין משנים לחיריק רק כותבים מלאפום וכמש"ל לפ' שהם יודעים שהוא מלאפום. וא"כ הוי שינוי גמור:

אכן בנ"ד יש לדון להקל כיון שעיקר שמו כתוב בגט. והשינוי הוא רק בכינויו. א"כ י"ל שאין לחוש וכמש"ל בשם פאליניא. וכ"כ כמה אחרונים דכיון דכשר אם לא כתבו כלל את הכינוי. כשר ג"כ אם נכתב בשינוי. דחשש לעז אין כאן כי יסברו שיש לו ג"כ כינוי ליאי באיזה מקום ויסברו ששם לואי השמיטו בטעות. ואף שכתבתי בחיבורי ח"ג ס"ס קכ"ח דהיכי שידוע שאין אצלינו שם כזה. אין מקום לסברא זו ע"ש. מ"מ בנ"ד הרי הובא בב"ש בשא"ל שיש שם ליב המכונה ליאון וכתב הט"ג שכ"ה בלשון צרפת. וא"כ יש כינוי ליאון ביו"ד אחר הלמ"ד. ושפיר אפשר שעושים מזה קיצור השם וקוראים ליאי. ואף שכתבו האחרונים שאם שינה בשם האב פסול. אף שאם לא כתבו כלל כשר. היינו משום שכתב שם אחר לגמרי ולא כתב אף שם העיקר. ויאמרו שהוא איש אחר. אבל בנ"ד שכותב שם העיקר. ומנהגינו לכתוב כל השמות שיש לו בכל המקומות. אין כאן חשש לעז. כי שפיר ידעו שהוא זה. אך יסברו שהשמיטו שם הטפל שבמקום הנתינה וכתבוהו בהברה שיש לו במקום אחר שאין ידוע לנו. ובכ"ז קשה עלי לחדש דבר כזה כיון שהוא שינוי גדול. ולזה דעתי אשר אם רק אפשר להשיג גט אחר צריך לעשות כן ואף אם יומשך משך גדול. ולהבעל אסור לדור עם אשתו השנית. כי הלא נשאה באיסור קודם שקיבלה אשתו ראשונה הגט. אכן אם לא יעלה בידו להשיג גט אחר בשום אופן. אזי יש מקום להכשיר את הגט כיון שהוא מקום עיגון ורק באופן שיסכים בזה עוד רב אחד המפורסם לבעל הוראה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה