שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אבן העזר · סימן קכח
כבוד הרה"ג מוהר"ם נ"י רב דק' פעסטשאנקא.
ע"ד הגט שבא מאמעריקא לעירו. ושם האשה בתיה ולחתום אינה יכולה. ונכתב בגט בסיא בסמ"ך ואל"ף. והוא מקום עיגון. יפה כתב כת"ר דכיון שאין שינוי בההברה אין לחוש בשינוי האותיות שהברתם אחת היא וכמפורש בשו"ע סי' קכ"ט סל"א. ויותר מזה כתב הב"ש בשם אושעיא ובשם גרשן דאף אם ניכר השינוי במבטא יש להכשיר באותיות המתחלפים. והאחרונים הקשו מגיטין (דף ס"ג) דבקרו לה נפאתה וכתבו תפאתה פסול. אף דהוי ממוצא אחד דטלנת. ונדחקו בזה וע' שו"ת עין יצחק סי' י"ט בזה בשם שו"ת בת עיני. אבל היכא שאין ניכר השינוי במבטא כ"ע מודו דכשר. וע' נ"ש הובא בט"ג שנ"ב סק"י בשם בסא שנגזר מבת שבע אם לכתוב בתי"ו או בסמ"ך. ואקצר דבנ"ד דהוי מקום עיגון יש להכשיר וליתן הגט לכתחילה. ואשר כתב כת"ר לדון בגט מצד ס"ס. הנה אף שנמצא כזאת באחרונים בכ"ז לדעתי לא שייך זה לענין ליתן הגט לכתחילה. דהא אין עושין ס"ס בידים. וע"י נתינת הגט עושים להאשה ס"ס בגירושיה. ובאשר א"צ זה לנ"ד אקצר רק יש לחוש בגט זה שהמסדר הוא ע"ה כיון שלא ידע ששם בתיה הוא בתי"ו וה"א. ואף בטעות בהרשאה חששו לזה כמבואר בסי' קמ"א ס"ל ובאחרונים. ומכ"ש בטעות כזה. לזה צריך לחקור מי הוא המסדר. או לכתוב אליו ולדעת טעמו בזה: