שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק יורה דעה · סימן עט
ע"ד אשר כתב לי בשם חכם אחד ע"ד מזוזה בפתח גבוה שהובא הירושלמי בתוס' מנחות דף ל"ג ד"ה ומאי. אם לעשות כהירושלמי כמ"ש הכ"מ פ"ו מה' מזוזה בשם הראב"ד וכ"פ הב"ח וט"ז וש"ך והג' מליסא. או כדמשמע בכ"מ אליבא דהרמב"ם. וגם מש"ש כנגד כתיפו. הוא סתום כנגד כתיפו של מי. ואם מלמעלה או מלמטה כולו או מקצתו עכ"ד וחפץ כ"ת לדעת דעתי בזה. ומרוב טרדותי להשיב איזה תשובות נחוצות אשיבנו בקוצר:
הנה בש"ס איתא במנחות שם שמצוה להניחה בתחילת שליש העליון ולא ירחיקנה מן קורה של מעלה יותר משליש והתוס' כתבו שם דבירושלמי פ"ד דמגילה משמע שכשהפתח גבוה מניחה כנגד כתיפיו וחולק על הש"ס שלנו עכ"ל. והרמב"ם פוסק כש"ס דילן. והראב"ד פוסק כהירושלמי וכמה אחרונים כתבו לפסוק כהירושלמי. והוא תמוה לכאורה דהא בכל דוכתא קיי"ל כש"ס בבלי נגד הירושלמי ובפרט שכ"פ הרי"ף ורמב"ם וכ"נ ברא"ש וכ"פ בשו"ע. אכן לכאורה קשה למה כתבו התוס' משמע בירושלמי דהא מפורש כן בירושלמי. אבל כוונתם דאפשר לומר דלא פליגי דהא גם בירושלמי שם מייתי מעיקרא מימרא דשמואל שיניחה בשליש העליון ואח"כ איתא בר טברי שאל את ר' יצחק הגע עצמך שהיה השער גבוה וא"ל נותנה כנגד כתיפיו. וא"כ י"ל דהא דנותנה בשליש עליון הוא היכא שאין גבוה יותר מכנגד כתיפיו. וא"כ גם בש"ס דילן י"ל כן דאיירי באינו גבוה כ"כ. וכן איתא במרדכי שמסתפק אם הירושלמי חולק על הבבלי. ולזה כתבו התוס' לשון משמע דמשמע להו דהבבלי חולק על הירושלמי דכיון דיליף לה מקרא דוקשרתם וכתבתם שיניח בשליש עליון. א"כ מנלן לחלק בין כנגד כתיפיו או למעלה מכתיפיו. אבל הראב"ד ודעימיה ס"ל דלא פליגי אהדדי. ולשון הירושלמי הגע בעצמך שהשער גבוה משמע דקאי אדלעיל מיניה דקאמר שמניחה בשליש עליון ומפרש שאם היה גבוה הרבה מניחה כנגד כתיפיו. ובפרט דאיתא שם בתר הכי דבביהמ"ד דר' חנינא עשה כן למעשה משמע דהדין כן דמעשה רב. ולזה יותר עדיף להשוות הבבלי וירושלמי ולומר דל"פ. ומוקשרתם וכתבתם לא ילפינן בש"ס שם רק שיניחנה בגובה. ושמואל מפרש לה דהיינו בשליש עליון. ושפיר י"ל שכשהשער גבוה הרבה מיקרי בגובה אף כשמניח כנגד כתיפו. שעיקר המצוה כדי שיראנה האדם בצאתו ובבואו כמ"ש במרדכי שם לזה צריך שיהי בגובה האדם ולאו דווקא בגובה הפתח. וכמו בתפילין שהטעם הוא שיהיו כנגד הלב כדאיתא במנחות ל"ז ובברכות י"ג. ולזה כתבו כמה אחרונים לפסוק כהירושלמי ובפרט לפמ"ש הטור סי' רפ"ט ובב"י שם בשם הר"ר מנוח דאם הניח למטה משליש העליון כשר. א"כ בדיעבד יצא בזה לכ"ע וראיתי בב"י סי' רפ"ט שכתב דהא דיליף מה קשירה בגובה. היינו בגובה היד לאורכו. ודייק מינה שלא תהא המזוזה בטפח האחרון בגובה הפתח כמו שהתפילין אינם בסוף היד בגובהו ותמהני דהא פירש"י מה קשירה בגובה בתפילין ש"ר. והיינו משום דקרא דולטוטפות בין עיניך סמוך לוכתבתם. ובתו' דף ל"ז ע"א ד"ה קיבורת משמע שגובה הכוונה גובה הבשר שבזרוע בין בית השחי למרפק. ואולי כוונת הב"י שהרמב"ם יפרש דקאי על גובה היד לאורכה. אבל עדיין תיקשי דלמה לא נילף משל ראש הסמוך וכתבתם. ובאמת י"ל דהא גם בראש אינו בגובה ממש רק במקום שמוחו של תינוק רופס. וגובה הראש היא באמצע הראש וכידוע שהראש משפע ויורד. אכן במנחות ל"ז ע"ב קרי להדיא מקום הנחת תפילין גובה שבראש. שוב ראיתי באשכול ובספר יראים ה' מזוזה שכתבו דילפינן מתפילין של ראש ויד שאין מניחים בגובה הראש והיד ממש ע"ש. והיינו כהש"ך וכמש"ל דגם בראש אינו בגובה ממש] ומ"ש וכדמשמע בכ"מ אליבא דהרמב"ם אינו מובן כי אין שום משמעות חדש בכ"מ רק שמפרש דעת הרמב"ם שם. והדין מפורש דלא מייתי הירושלמי שם:
ומה שנסתפק כנגד כתיפו של מי. הנה בפי"ז דכלים מפורש כמה מיני שיעורים ששיעורם בבינוני כמו בביצה וכזית וכרמון וכגרוגרות וכעדשה וכשעורה ועוד שם. ויש ששיעורו במדה דקה ויש במדה גסה ויש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם כגון בקומץ ומלוא חפניו ומלוא לוגמיו. ולכאורה היה נראה דבמזוזה צריך לשער בגובה כתיפיו של הבעה"ב דהא מזוזה חובת הדר היא והוי בכלל השיעורים שלפי מה שהוא אדם. ובפרט לפמ"ש הפוסקים הטעם כדי שיראנה בעיניו בצאתו ובבואו. בודאי מסתבר שיהא השיעור לפי גובה גופו של הבעה"ב. ובמרדכי ה' מזוזה איתא שאם הוא אטר רגל בכ"ז קובע המזוזה לימין כי המזוזה היא לשמירה לכל בני הבית. ולפ"ז היה נראה שאם אין בבית אלא אטר רגל צריך לקבוע המזוזה לשמאל דכיון דעקר כרעא דשמאלא ברישא מיקרי דרך ביאתך לגבי זה. ומוכח מזה דמשערינן במזוזה לפי מה שהוא אדם. וה"ה לענין כתיפיו ורק אם יש שם הרבה בני בית אז יש לדון אם תלוי בקומת הבעה"ב או תלוי בכל בני בית וצריך לעשות כפי קומת האיש הבינוני מבני ביתו וכמו בכל שיעורי תורה דאזלינן בתר בינוני אכן הש"ך כתב בסי' רפ"ט סק"ה שאף אם אין בבית רק אחד והוא איטר יקבע המזוזה בימין. דל"ד לתפילין דהוו חובת הגוף אבל מזוזה היא חובת הבית ואזלינן בתר ימין של כל אדם. ולכאורה דבריו צ"ע דהא מזוזה אינה חובת הבית רק חובת הדר ונראה כוונתו שאינו חובת גופו. רק הדר חייב לקבוע מזוזה ואסור לדור בבית שאין בו מזוזה. אבל קביעותה הוא לפי ענין הבית. ואף דדריש מביתך ביאתך. ומשמע דקאי על ביאה שלו. והא דדרשינן לה ג"כ למעט בית שאינו שלו כבר כתבו התו' בע"ז כ"א ומנחות מ"ד דכתיבי תרי ביתך. מ"מ נראה דאין שייך לדרוש ביאה שלך. דהכא אי הוי כתיב בית לחוד לא הוי דרשינן לה על ביאה כלל דהא אצטריך לגופיה דרק על מזוזות בית צריך לקבוע מזוזה. ודרשינן דלזה נכתב ביתך שנדרוש מיתור האות בלשון ביאתך. אבל לא קאי על ביאה שלך. רק על ביאת רוב בנ"א. וראיתי בשאילת שלום על השאילתות אות ק"מ שכתב דלמאן דיליף מביאתך דעקר כרעא דימינא ברישא ודאי אם הוא איטר רגל יקבע המזוזה בשמאלו. אבל למ"ד הטעם משום דכל דבר הניתן בדרך ביאתו הוי בימין כדילפינן שם במנחות ל"ד מקרא דמלכים וכפירש"י שם אף איטר צריך לקבוע בימין ע"ש. ולפ"ז לענין כנגד כתיפו י"ל דשפיר תלוי לפי מה שהוא אדם. וגם די"ל דמ"ד נגד כתיפו יליף ג"כ מקרא דביתך ביאתך שתהא המזוזה על מקום ביאתו. והיינו כנגד גוף האדם הבא לבית ולא למעלה ממנו. ושוב נלמד מקרא דוקשרתם וכתבתם דהוי כנגד גובה הגוף ולא בגובהו ממש וכמש"ל בשם האשכול. וא"כ לפ"ז שפיר נימא שתלוי בקומת הבעה"ב כיון דילפינן זה מביתך ביאתך ולא מקרא דמלכים. ועפמ"ש יתישב לשון הירושלמי דמייתי מקודם דין דבשליש העליון ואח"כ קאמר דבשער גבוה נותנה כנגד כתיפיו. וקשה דהא הא דשליש עליון יליף לה מקרא דוקשרתם וכתבתם. ומש"ל בזה הוא דוחק. אבל לפמ"ש כאן א"ש דיליף לה מביאתך:
אכן בכ"ז נראה שהעיקר לילך אחר כתף אדם בינוני כדין רוב שיעורים שבתורה. ורק בדבר שתלתה התורה בגוף האדם עצמו כמו קומץ ומלוא חפניו שייך לפי מה שהוא אדם. משא"כ בזה. וביתך דרך ביאתך כבר כתבתי שאין זה מורה על ביאת הבעה"ב. רק מדכתיב ביתך ולא בית דייק לשון ביאתך וגם דלא מסתבר שיהא הדבר ניתן לשיעורים דהא בית השותפים חייב במזוזה ושם לא שייך לומר נגד כתיפיו של בעה"ב דהא השותפים כולם יש להם דין בעה"ב. ועכצ"ל דבכתיפיו של אדם בינוני משערינן. וכ"כ הק"ע בירושלמי דאזלינן בתר אדם בינוני. ובהך דמנחית ל"ד לולא פירש"י היה נלענ"ד הכוונה דילפינן ביאתך מימין משום דכל פינות שאדם פונה הוא לימין. וכשנכנס אדם צריך ליכנס לצד ימין הפתח. ולזה צריך לקבוע שם המזוזה. ודקאמר רבה הטעם דעקר ברישא כרעא דימינא. נראה דהוא ס"ל כמ"ד ביומא י"ז ע"ב דרק גבי עבודה אמרינן שיפנה לימין ולא בשאר דברים. ורבה בר עולא דיליף מקרא דמלכים נראה דמייתי מזה ראיה שגם בביאה ריקנית שלא בשעת עבודה נכנסים דרך ימין. ועפ"ז נראה לישב דברי הבה"ג והשאילתות שלא הביאו הא דעקר כרעא דימינא ברישא והביאו רק דרשא דביאתך וע' בש"ש והעמ"ש שם. ולפמ"ש א"ש דאינהו ס"ל כמ"ד ביומא י"ז דאף בחושבנא בעלמא אזלינן בתר ימין ולזה א"ש הדרשה כפשוטו שדרך ביאה צריך ליתן מימין לפי שנכנס בצד ימין הפתח וע' יומא נ"ח ע"ב. וצ"ע למה לא הוזכר בפוסקים דין זה אי גם בדברי חול קיי"ל דכל פינות יהו לימין. ובשבת ס"א ע"א ובטוש"ע או"ח סי' ב' וד' משמע דחולקין כבוד לימין אף בדברי חול דקאמר שם שנועל של ימין תחילה וכן ברחיצה ע"ש. ובגוף סוגיא דיומא י"ז קשה דהא קרא דפונים איירי רק בחושבנא. א"כ מוכח דגם בחושבנא צריך לפנות לימין. וצ"ל דקרא קמ"ל איך לנהוג למעשה ולא לענין חשבון וכמשמעות לשון פונים דקרא ואכמ"ל בזה:
ומה שנסתפק לדעת הירושלמי אם המזוזה למעלה מכתיפיו או למטה כולו או מקצתו. הנה מלשון הירושלמי כנגד כתיפיו משמע כנגד הכתף ממש. ואם המזוזה ארוכה יותר מכתיפו של אדם נראה שצריך לקבעה באופן שקצה התחתון של המזוזה יתחיל כנגד כתיפיו. דהא גם הירושלמי ס"ל שם דבעי בשליש העליון. רק בשער גבוה הרבה ס"ל להירושלמי שיקבע כנגד כתיפיו. וא"כ כמה דמצי לקבעה בגובה עדיף טפי. ובפרט לפמ"ש המרדכי וש"פ בטעם הירושלמי כדי שיפגע במזוזה ויראנה בבואו ובצאתו. א"כ סגי כשקצה התחתון יתחיל כנגד קצה כתיפו התחתון. אבל אין לקבוע באופן שיתחיל קצה התחתון כנגד קצה כתיפיו העליון. דזה לא מיקרי כנגד כתיפיו רק למעלה מכתיפיו:
והנה הפוסקים כתבו בטעם הירושלמי שמניחה כנגד כתיפו משום דאיתא בש"ס מנחות ל"ג הטעם שמניחה בטפח הסמוך לר"ה כי היכי דלפגע במזוזה תחילה. ולזה צריך להניח כנגד כתיפיו שעי"ז יפגע בה. ולפ"ז י"ל דפלוגתא זו תלוי אי דרשינן טעמא דקרא. דלמ"ד ל"ד עד"ק הוי דין מזוזה רק גזה"כ ואין לנו לדון מסברא בזה. ולזה כדדרשינן שצריך בגובה היינו בגובה הפתח בשליש עליון. אבל אי דרשינן טד"ק. א"כ הוי טעמא דמזוזה כי היכי דליפגע וצריך להניח כנגד כתיפיו. וגם בהטעם גופיה איכא פלוגתא במנחות ל"ג דר"ח מסורא אמר שם הטעם משום שמירה. וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' ס"ט דאף למ"ד טד"ק יש פלוגתא איזה טעם לדרוש. ולמ"ד משום שמירה א"צ להניחה כנגד כתיפיו. ואפשר דל"פ ותרווייהו איתנהו דאיכא בה משום שמירה וגם משום זכירה שיפגע במזוזה ויזכור מלכות שמים כי זה עיקר מצוה זו ויסודה. ועפ"ז נראה לבאר הא דאיתא בירושלמי דבבי מדרשא דר"ח עבדי הכי. וקשה למה לא עשה כן ר"ח בביתו ולפמ"ש י"ל דבעלמא י"ל הטעם משום שימור ושפיר יש לקבוע בשליש העליון. אבל בביהמ"ד דהוי מקום קדוש וא"צ שימור דבלא"ה שכינה נמצאת במקום תורה ותפלה ועכצ"ל הטעם משום זכירה כי היכי דליפגע במזוזה. ולזה הוצרכו לקבעה כנגד כתיפיו כמש"ל. ונראה דס"ל דל"ד טד"ק והוי רק גזה"כ. או דס"ל עיקר הטעם הוא משום שימור. ולזה צריך דווקא בשליש עליון כמש"ל. ובביהמ"ד ס"ל דפטור מדינא ורק לחומרא בעלמא החמיר ר"ח לקבוע מזוזה בביהמ"ד. וכמ"ש המרדכי ובשו"ע שיש להחמיר לקבוע מזוזה בביהמ"ד כי אין הפסד בזה. ולזה אמר שקבעו כנגד כתיפיו כיון דליכא בה רק טעם דזכרון כנ"ל. ובזה מדוקדק לשון הרא"ש בה' מזוזה שהביא דבירושלמי איתא דבבי מדרשא דר"ח עשו מזוזה ומניחין כנגד כתיפיו. והוא תמוה דלמה מייתי הא דמניחה כנגד כתיפיו. ובירושלמי הוזכר זה מקודם ולא אח"כ. ומצאתי שכבר תמה בזה המעי"ט שם ונשאר בקושיא. וביותר קשה דאח"כ מייתי דין דשליש העליון ולא הביא כלל דעת הירושלמי דמניחה נגד כתיפיו. ולפמ"ש י"ל דהנה הרא"ש כתב שם דביהמ"ד פטור ממזוזה. ומייתי ע"ז מירושלמי שעשו מזוזה בבי מדרשא דר"ח אבל הניחו נגד כתיפיו. וזה הוי הוכחה דהוי רק חומרא בעלמא ולא מדינא וכמש"ל. ועכ"פ לפ"ז י"ל דאף לפמ"ש הלח"מ פ"ב מה' מלוה ולוה דקיי"ל כמ"ד טד"ק. מ"מ שפיר יש לפסוק דמניחה בשליש העליון וכש"ס דילן. והטעם משום שימור ולא משום כי היכי דליפגע. ולפ"ז צ"ע בדברי החינוך מצוה תכ"ג שכתב הטעם כי היכי דליפגע וכתב שיניחה בשליש העליון ואקצר:
והנלע"ד עיקר לקבוע בתחילת שליש עליון כסתמא דש"ס דילן ובפרט לפמש"ל שאפשר דל"פ הירושלמי והבבלי רק בירושלמי אזיל למ"ד טד"ק. ועוי"ל שזה תלוי בפלוגתא דמנחות ל"ז אי ילפינן תפילין בשמאל מוקשרתם וכתבתם או מידכה יד כהה. דלמ"ד מיד כהה אצטריך וקשרתם וכתבתם ללמד על מזוזה שתהא בגובה. ולמ"ד מוקשרתם וכתבתם ס"ל דמזוזה בגובה הוא רק מסברא כדי שיראנה בבואו. דאף דמצינו דדרשינן מהיקש אחד כמה דרשות. אבל הכא כיון דילפינן מוכתבתם מגוף הכתיבה דהוי בימין אלמא דלא איירי בקביעות המזוזה רק בכתיבתה. וליכא למידרש בה לענין קביעותה בגובה. ועוד די"ל מה לתפילין שצריך להניחם כנגד הלב כדאיתא במנחות ל"ז ולזה צריך בגובה היד. ובראש צריך להניחם על המוח. משא"כ במזוזה. וכיון דאיכא פירכא תו לא ילפינן מהקישא היכא דאצטריך ההיקש לדרש אחר. ועכצ"ל דס"ל שליש עליון רק מסברא בשביל שיראה בבואו את המזוזה וכשתהי למטה לא יראנה. וא"כ בשער גבוה צריך להניחה כנגד כתיפיו כדי שיראנה. והנה במנחות ל"ז איתא דרב אשי אמר דילפינן שמאל בתפילין מידכה יד כהה וקיי"ל כרב אשי בזה כמבואר ברי"ף וברא"ש בשם סה"ת ובארצות החיים ר"ס כ"ז האריך בזה. וא"כ אצטריך הקישא דוקשרתם וכתבתם למזוזה שתהא בגובה. והיינו כמ"ד בשליש העליון דווקא כנ"ל. ועוד דהא הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והשאלתות ובה"ג והאשכול וטוש"ע וספר יראים והחינוך והכלבו כולם כתבו שצריך להניחה בתחילת שליש עליון. וכ"נ דעת התוס' שכתבו במנחות ל"ג דש"ס דילן פליג על הירושלמי. וכן ראיתי בהעמק שאלה ובנחל אשכול שכתבו שאין לזוז מפסק הש"ע להניחה בתחילת שליש העליון. ואף הסוברים גבי תפילין דאזלינן בתר כתיבה והיינו כמאן דיליף ימין מוקשרתם וכתבתם ע' או"ח סי' כ"ז ס"ו. מ"מ י"ל דס"ל ג"כ הא דשליש העליון וכמש"ל בזה. ועוי"ל דדרשינן הכי מה כתיבה בימין היינו שהמזוזה נקבעת בימין כדילפינן מביתך ביאתך. ומ"מ ילפינן שתלוי בכתיבה מדמפיק לה קרא בלשון כתיבה. וממילא שפיר נילף כתיבה מקשירה לענין גובה. ומש"ל שיש פירכא מצד שצריך כנגד הלב. ז"א דא"כ לא ניכתוב רק שצריך נגד הלב. ועכצ"ל דיש מקום ביד נגד הלב שאינו בגובה ודריש במנחות שם מקרא שצריך גובה וע' רא"ש ה' תפילין בזה בהגהה שם באורך. וא"כ שפיר יש ללמוד מזוזה מתפילין. והראב"ד והמרדכי שהביאו הירושלמי להלכה הם יחידים נגד כל הנהו פוסקים:
וע"ד מה שהביא הק"נ ביבמות פ' הערל אות כ"ז בשם החוות יאיר סי' צ"ד שהקשה ביבמות פ"ג למה לרב ושמואל לפסוק כר' יוסי הא בלא"ה קיי"ל הלכה כר"י מחביריו והקשה כבודו דהא איתא בעירובין מ"ז דרב לית ליה הנהו כללי. וא"כ גם לשמואל י"ל כן. הנה בחוות יאיר שם הרגיש בעצמו בזה ועיקר קושייתו שם נראה שהיא מהא דשמואל דהא לא מייתי בעירובין שם דלית לי' לשמואל הנהו כללי ולדעתי גם לרב יש לדון דהא דקאמר שם דלית לי' לרב הני כללי היינו הני דאמרינהו ר' יוחנן שם. אבל הני כללי דקאמרי ר' יעקב ור' זריקא שם מ"ו ע"ב י"ל דגם רב ס"ל. וכן יש להוכיח מהא דאיתא בבכורות ל"ז ע"א דאמר רב אין הלכה כר' יוסי פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא נימוקי עמו קמ"ל. וכתב בספר יבין שמועה כלל רכ"ט הכוונה דהו"א דהלכה כר' יוסי אף מחביריו קמ"ל דהכא אין הלכה כר"י ע"ש הרי מבואר דרב ס"ל כר"י ור"ז דהלכה כר"י אף מחביריו ושפיר הקשה החו"י והק"נ ויש להאריך בזה: