אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק יורה דעה › סימן סז

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק יורה דעה · סימן סז

סימן סו

כבוד ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה יהודה נ"י רב לעדת דו"פ בפאריז.

ע"ד מקוה שעשו אצלה עוד מקוה ונכשרת באופן כזה שממלאים שם מים ע"י סילונות ועושים שם ע"י מכונה מן המים קרח. ומפשירים הקרח ומוסיפים מים עד שמתמלאת המקוה השנית וכמ"ש הח"ס סי' ר"ג וכן עושים תמיד בעת שרוצים לנקות המקוה. ויש מפקפקין דהקרח נעשה בידי אדם והוי הויית המקוה ביד"א. וכתב שגם בספר גדולי טהרה פקפק בזה. ומעכ"ת כתב דלא הוי ע"י אדם כי המכונה אינה עושה קרח רק שמוציאה האויר מהמים ונעשה ממילא קרח ועוד דהא הקרח אינו מקוה ורק אח"כ כשנפשר נעשה מקוה וכדתניא בתוספתא פ"ב דטהרות ובטוש"ע סי' ר"א סל"א דמקוה שהגליד ונימוחו כשר להקוות בו. והיינו לטבול בו כמבואר בפוסקים שם. וההפשר אינו נעשה ביד"א. וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי בזה:

הנה ספר גד"ט אינו ת"י ונחזי אנן בע"ה. הנה לכאורה יש לדון לפמ"ש הר"ש והובא להלכה בטוש"ע סי' ר"א ס"נ שאם המים נזחלין אין לסתום הזחילה בדבר שמקבל טומאה דהוי הווייתו ע"י דבר המקב"ט כיון שהוכשר בכך. וא"כ מבואר דאף שעיקר הוויית המקוה לא היתה ע"י דהמק"ט רק הכשרו היה בדהמק"ט מיקרי הווייתו ע"י דבהמק"ט. וה"ה הכא הרי נעשה הכשר המקוה בידי אדם שעשו הכפור ע"י המכונה. ומ"ש כת"ר דכיון שהמכונה אינה עושה פעולה רק שמוציאה את האויר והחום לא מיקרי זה נעשה בידי אדם. הנה דעת הרא"ש שהזכרנו דאף מה שמונע את המים מלזחול מיקרי הווייתו ע"י דהמק"ט. אלמא דמניעת דבר הפוסל הוי כעושה מעשה. א"כ ה"ה הכא מה שמוציא האויר יהי כעושה מעשה ועדיף טפי דהא עכ"פ יש כאן איזה מעשה. ואף דקיי"ל בב"ב דף נ"ג שאם מנע את המים מלשטוף השדה או שמנעם מלצאת מן השדה לא מיקרי מעשה לענין קנין. נראה דשאני התם שלא חידש דבר בזה רק שמנע ממנה דבר המזיק. אבל במקוה שכשהיו המים נזחלים היתה פסולה וכשסתם הזחילה הוכשרה. אין לך פעולה גדולה מזו שהוכשרה ע"ז. ואף דלענין מזיק מיקרי פסלות היזק שאינו ניכר בגיטין דף נ"ג. מ"מ מיקרי מעשה לענין הויה ע"י דהמק"ט ולענין קנין. וכן מצינו בב"ב שם שאם ליקט צרורות כדי לנקות הקרקע הוי קנין דמיקרי שעשה פעולה בגוף הקרקע שנעשית נקיה מצרורות. ומכ"ש בנ"ד שנעשה כפור שהפעולה ניכרת הרבה וגם המקוה נכשרת עי"ז. שפיר י"ל דמיקרי הוייתו בידי אדם. ואף דמייתי בש"ע סי' ר"א ס"נ גם דעת הר"ש שמתיר למנוע הזחילה בדהמק"ט. מ"מ נראה שם שהעיקר כדיעה ראשונה:

ועוד יש לדון להחמיר עפמ"ש האשכול בהלכות מקואות והראב"ד בבעה"נ שהכפור והשלג אסור לעשות ממנו מקוה לכתחילה אף כשהוכשר ונעשה מים. וכ"כ בנחל אשכול שם להלכה שאין לעשות מקוה מהפשרת שלגים נגד דעתם ובח"ס סי' ר' כתב שדעת הראב"ד דשרי לעשות מקוה משלג שהופשר אף שהובא השלג בידי אדם או בכלים. ותמהני דהא מפורש בבעה"נ שפסול בכה"ג. ורק אנשי מידבא הקילו בזה אבל לא קיי"ל כוותייהו וכמ"ש הב"י סימן ר"א וע' רש"י סוכה דף י"ט. והא דתניא בתוספתא ספ"ב דטהרות והובא בטוש"ע סר"א סל"א להלכה דמקוה שאובין שהוגלד וחזר והופשר כשר להקוות. כבר הביא הב"י שם בשם הסמ"ג הכוונה דהוי כשאובה שהמשיכוה דכשירה ע"י ריבוי של מי גשמים. והיינו דקתני דכשירה רק להקוות מי גשמים אבל לא כמות שהיא. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון שחשש מעכ"ת שהמים הבאים למקוה הם ע"י מכונה שיש לה בית קיבול א"כ הוי שאובה שהמשיכוה כולה ופסולה כמות שהיא. ומה מהני מה שנעשה כפור וחזר ונימס כיון דלא הוי רק כהמשכה כמ"ש הסמ"ג. ובפרט לפמש"ל שעשיית הכפור ע"י אדם הוי מעשה. א"כ הרי נעשית ההמשכה בידי אדם. ולדעת הרז"ה בבעה"נ ששלג שהביאו בכלים הוי שאוב יש לדון בנ"ד ג"כ שפסול. ועוד יש להחמיר במקוה זו ע"פ שיטת הראב"ד בבעה"נ והרי"ו והש"ך סי' ר"א ס"ק מ"א שיש להחמיר בשאובים שירדו למקוה כשירה עד רובו. וכבר כתב התשב"ץ ח"א סי' שיש להחמיר לכתחילה כן. והכא כתב מעכ"ת שמוסיפין אח"כ מים שאובים יותר מרובו. וכבר הרגיש בזה מעכ"ת בעצמו במכתבו. מכל הלין היה נראה להחמיר במקוה כזאת:

אכן באמת נראה שמקוה זו כשירה היא. דאף דהאשכול והראב"ד והסמ"ג מחמירים בזה. מ"מ רוב הפוסקים חולקים עליהם דהא הרמב"ם והרא"ש בתשובה כלל ל"א והמרדכי בשם הר"א והר"ש וטוש"ע סר"א כולם הכשירו בשלג שריסקו אף שכל המקוה נעשתה ממנו. והרבה פוסקים הכשירו אף בשלג גמור. ואף הסמ"ג משמע בב"י שם דס"ל להקל בזה. ועוד נראה די"ל שדעת הראב"ד הוא ג"כ שטובלים במי שלג שנתפשר וכמ"ש הב"י בשמו. ומ"ש בבעה"נ שם וז"ל ואפילו לכשיתפשר ויהיה מים הואיל ובשעת נפילה לא היה ראוי לטבילה עכ"ל. זה לא קאי על מ"ש למעלה שאין טובלים בו רק קאי על מ"ש אח"כ הלכך אין פוסלים משום שאובין. וכוונתו שלזה אין שלג פוסל משום שאובין כשהובא בכלי ואף שנתפשר אח"כ משום שבשעת נפילה למקוה היה דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחילה ואין שייך בו שאובים כמש"ש בבעה"נ יעו"ש. ואף דמפרש שם הא דאינשי מידבא שעשו מקוה משלג היינו לאחר שיתפשר. היינו משום דהראב"ד מפרש דת"ק לא פליג עם אנשי מידבא ומ"ד שהשלג מעלה המקוה ס"ל שעושין מקוה ממי שלג שנתפשר ומ"ד שאין עושין ס"ל שאינו מעלה את המקוה יעו"ש בלשון הבטה"נ שמבואר כן. ואפשר שזוהי דעת הח"ס בכוונת הראב"ד אף שמדברי הח"ס אין נראה כן. והב"י כתב שנראה מדברי הראב"ד שאם עשה כל המקוה משלג שמדדו בכלי פסול משום שאוב. וצ"ע דהא מבואר בראב"ד דבשלג לא שייך דין שאוב כיון שאין עושים ממנו מקוה לכתחילה. וכשנתפשר כשר דכשנתפשר מילתא אחריתא היא וממילא קא הוי מקוה ופנים חדשות באו לכאן. וכמ"ש הח"ס סי' רי"ג. ואולי מפרש הב"י כמש"ש מקודם דת"ק פליג על הא דאנשי מידבא. וס"ל הטעם משום שאוב. אכן בראב"ד שם דחוק זה וא"א לומר כן בכוונתו:

ועוד נראה. דאף האשכול שכתב דשלג שנתפשר פסול למקוה היינו רק בשלג שבא לעולם כמות שהוא. דכיון דאין עושין מקוה משלג א"כ באו המים מדבר שפסול למקוה וגם הוא פסול. אכן כפור שנעשה ממים ואח"כ חזר להיות מים נראה דמודה האשכול דכשר למקוה דהא חזר לברייתו. והרי מצינו בזבחים כ"ב שמטבילין בדבר שברייתו מן המים ואף בעינו של דג. אף שכל המקוה הוא מזה כהא דעינו של דג מ"מ מטבילין בו כיון שברייתו מן המים וגם הוא נוזליי שראוי להטביל בו והוי כמים. ונהי דשלג גופיה אין ראוי לטבול בו. היינו משום דבקרא מים כתיב. וכמו מקוה מליאה יבחושים ודגים שברייתם מן המים דוודאי אין טובלים בה. ורק מצטרף לשיעור מקוה וכמו טיט הנרוק. וכמ"ש בס"ד בחיבורי ח"ב סי' נ"ט וע' מג"א סי' קס"ב ס"ק י"ז. וכ"כ הנו"ב מ"ת חא"ח סי' נ"ז שבמקוה שכולה כפור אין טובלים בה משום דמים בעינן. ורק בשלג יש סוברים שטובלים מפני שהוא רך ולח ע"ש. ולזה בעינו של דג שהוא ג"כ נוזליי שפיר טובלים בו כדאיתא בזבחים שם וע"ש בפירש"י. וה"ה הכא בכפור שבא מן המים שפיר שרי לטבול בו כשנתפשר ונעשה נוזליי. ואף שכל שלג וכפור שיורד לארץ הוא נעשה ממים. מ"מ כיון שלפנינו בא בצורת שלג וכפור שאינו ראוי למקוה. פסול אף כשנתפשר. ועוד והוא העיקר דהרי דקדקו האשכול והראב"ד בלשונם שבשעת נפילה למקוה לא היה ראוי לעשות ממנו מקוה. וממילא היכא שהיו מים במקוה ונעשו כפור ואח"כ שבו להיות מים כ"ע מודו דכשירה שהרי כשבא למקוה היה ראוי לעשות ממנו מקוה. ורק משום שהיו שאובים. ובזה כיון שנפשר הכפור הוי כפנים חדשות כמ"ש הראב"ד שם. ועפ"ז י"ל דהאשכול והראב"ד מפרשי תוספתא דטהרות במקוה מים שאובים שהגלידו ונפשרו דכשירה לטבול בה וכדעת הרא"ש בתשובה כלל ל"א. והיינו משום שהיו מתחילה מים. וע' חיבורי ח"ב סי' נ"ט מ"ש באריכות בסברא זו דכל שהיה מים וחוזר לברייתו למים אין זה שינוי ולא נסתלק שם מים ממנו. ולא שייך הכא דין דנראה ונדחה כיון דאין זו מצוה וע' תו' נדה ס"ו ע"ב. וכעין זה איתא במנחות נ"ד ע"ב לענין שיעורים דלא אמרינן בכה"ג שם דיחוי כשנשתנה בינתיים. ובפרט כשדרכו לשוב לכמות שהיה ודאי דנין אותו כמו שהיה מקודם ע"ש נ"ה ע"א גבי גרוגרת וע"ל סי' נ"ד בזה:

ובזה צל"ע על מ"ש הראב"ד בבעה"נ להסתפק בשלג המצטרף למקוה אם משערין בכמה מים שיהי ממנו כשיתפשר או בכמות שהוא עכשיו ואסיק דמסתבר שמשערים כמות שהוא וכתב שם שהמים היוצאים מהשלג הם פחות מהשלג. וכ"כ הרא"ש בה' מקואות וכ"כ כל הפוסקים. וקשה דהא איתא במנחות נ"ד שאם מקודם לא היה כשיעור ואח"כ נעשה כשיעור לא אזלינן בתר השתא מדאורייתא רק מדרבנן. וא"כ הכא היכי מצטרף השלג לשיעור מקוה כמות שהוא כיון שמקודם כשהיה מים היה פחות מזה ושיעור מקוה הוא מדאורייתא. וצ"ל דאף שהמים הבאים משלג הם פחות מן השלג מ"מ השלג הבא מן המים הוא פחות מן המים ועכ"פ שוה לו ולא פחות ממנו ועוי"ל דבאמת שיעור מקוה הוא שכל גופו עולה בהם כדאיתא ביומא ל"א ופסחים ק"ט. ולזה כיון ששלג נקרא מים וכן כל דבר שברייתו מן המים. א"כ שפיר הרי גופו עולה במי מקוה זו. ואין לנו לדון כפי מה שהיה מקודם. אבל בר"ה י"ג וכתובות ק"ד משמע ששיעור מ' סאה הוא הל"מ ויש להאריך בזה ואכ"מ. אכן צ"ע מ"ש האשכול והרא"ש וכ"פ בש"ע סי' ר"א ס"ל בט"ז וש"ך שם שצריך שיהי השלג כבוש וחזק ככפור כדי שלא יופחת משיעורו כשיתפשר ויהי למים. ותמוה דהא קיי"ל דלא אזלינן בתר בסוף רק בתר השתא. ובפרט כיון דשלג דינו כמים ממש וכדקיי"ל בנדה י"ז שנטהר בהשקה כמו מים. ואולי דעתם דכיון דהשלג בא מן המים לזה צריך לשערו כאלו הוא מים וכמש"ל מהא דמנחות. וגם דהא סופו לשוב ולהיות למים. וכעין הא דאיתא במנחות נ"ה ע"א גבי גרורות שכיון שהיו תאנים וחוזרים כתאנים הרי הם כתאנים. ובפרט דהכא עיקר מה שהשלג מצטרף למקוה הוא משום דהוי כמים. ועוד נראה דהאשכול והרא"ש לטעמייהו אזלי דס"ל שאין טובלים במקוה שלג רק אחר שנעשה מים. ולזה נהי דקיי"ל דמצטרף לשיעור מקוה בעודו שלג. מ"מ בעינן שיהא בו שיעור מים דעיקר הכשירו הוא מפני שסופו להיות מים וגם בא ממים. והראיה דהא פסול לטבול בו כמות שהוא. אכן לדעת הסוברים שטובלים בשלג עצמו. שפיר סגי לשער כמות שהוא כעת. אך לפ"ז יקשה על השו"ע סר"א ס"ל ואחרונים שם שכתבו זה למ"ד שטובלין בשלג ולכאורה בלא"ה קשה טובא על האשכול והרא"ש וש"פ שכתבו הטעם שצריך למעך החלל כדי שלא יחסר השיעור כשימס ויהי למים. תיפוק להו דבכל שיעורים אין מצרפין החלל וממעכין אותו וכדתנן בפ"ב דעוקצין. וצ"ל דלאו דווקא נקטו הפוסקים ממעכין חללו. דבאמת אין השלג חלול רק שהוא ספוגי. וצריך למעך ספוגיותו שיהי קשה ככפור וקרח. ואף ששיעורי תורה משערים כפי שהוא ספוגי כדתנן בפ"ב דעוקצין. הכא צריך לשער כפי שהוא קשה כדי שלא יפחות השיעור כשימס ויהי למים:

ומה שבאו המים למקוה ע"י מכונה שאפשר שיש בה בית קיבול. הנה לדעת הרמב"ם והרא"ש וטוש"ע פשוט דמותר לטבול בו כיון שנעשו כפור וחזרו להיות מים וכהא דתוספתא דמקוה שאובים שהגליד שהזכרנו. ואף לדעת האשכול והראב"ד כבר בארנו שפנים חדשות באו לכאן. ואף להרז"ה שכתב דשלג נפסל בשאיבה. היינו רק כשהביאו השלג בעצמו בכלים וכמ"ש הרז"ה שם. אבל כשהמים היו שאובים ונעשה מהם כפור ושבו להיות מים מודה הרז"ה דפנים חדשות באו לכאן וכהא דהתוספתא דמקוה שאובים שהגליד. ובפרט דהכא היו שאובין שהמשיכוה כולה דפסולה רק מדרבנן. והמכונה הוא רק ספק אם יש בו בית קיבול וכמ"ש מעכ"ת. ובודאי א"א לברר הדבר בנקל. כי אם היה אפשר לברר. היה מעכ"ת מברר זה. ויש לדון בזה דאפשר מיקרי המשכה שלא בכוונה דכשירה בהמשיכוה כולה ע' ש"ך סי' ר"א ס"ק צ"ו ויש להאריך בזה. וגם אפשר מחוברים המים שבסילונות להנהר או להמעין וכשר אף שעובר דרך הכלי לדעת הרבה פוסקים. ואקצר כי בנ"ד א"צ לזה וכמש"ל:

ומה שנעשה הכפור ע"י מכונה בידי אדם. הנה לפמ"ש הסמ"ג הובא בב"י דמה שהכפור מתפשר למים הוי כהמשכה. וגבי הויתו ע"י דבר המק"ט קיי"ל דסגי בהמשכה בכל שהו כמבואר בזבחים כ"ה ע"ב וכ"כ הפוסקים והובאו בחיבורי ח"ב סי' ס"ה. וא"כ שפיר הוכשרה המקוה כשהכפור מתפשר. ומ"ש הרז"ה בסוף ספר בעה"נ ששלג שהובא בידי אדם אינו כשר רק אם הוליכוהו בקרקע והמשיכוהו בידים ורגלים ע"ש. היינו להכשיר את השלג בעצמו לטבול בו ע"ש ברז"ה. אבל כשיתפשר למים כשר בלא"ה משום דהוי כהמשכה כנ"ל. והש"ך בס"ק ע"א כתב שהב"י הביא בשם הרז"ה שאין טובלין בשלג רק אם ריסקן למים. ובמחכ"ת אינו בב"י. ואדרבא מוכח ברז"ה דס"ל שטובלין בשלג וכמש"ל [וכבר השיג עליו כן בנחל אשכול רק שלא הזכיר מה שהביא מהב"י. וגם לא הזכיר מ"ש דההפשר הוי כהמשכה] ועכ"פ כיון דהוי כהמשכה. א"כ שפיר הוכשרה אף שנעשה הכפור בידי אדם דלענין הוייתו בטהרה סגי בהמשכה כל שהוא כמש"ל:

ועיקר הדבר שהכפור נעשה בידי אדם נראה דלא הוי הוייתו בידי אדם. דרק גבי מניעת הזחילה ס"ל להר"ש דהוי הוייתו ע"י דבהמק"ט. דהתם בלא הסתימה פסולה המקוה כשהמים נזחלין. והרי הדבר המק"ט גרם את ההכשר אבל הכא המים שהיו במקוה היו פסולים משום שאובים שהרי באו ממכונה שיש לה בית קיבול. וכשנעשה מהמים כפור עדיין לא הוכשרה המקוה דהא במקוה שכולה כפור לכ"ע פסולה כמש"ל דרק בשלג יש מכשירין. וא"כ לא גרם ע"י עשיית הכפור שום הכשר מקוה. רק אח"כ כשיתפשר הכפור וישוב למים יוכשר המקוה. וזה יהי שלא בידי אדם. וכעין זה קיי"ל בסימן ר"א ס"מ שסותמין נקבי הנביעה בדבר המק"ט כדי שיוכלו לנקות המקוה ממים שאובין שיש בה. ולא מיקרי זה הוויתו בדהאק"ט כמ"ש הש"ך שם בשם הב"ח. והיינו משום שבשעת הסתומה אין נכשרת המקוה. רק שע"י הסתימה יוכל לנקות המקוה. ואח"כ יפתחו נקבי הנביעה ותהי מקוה כשירה כשתמלא מים כשרים. ואין כשרות המקוה באה מחמת הסתימה. וכ"כ הנו"ב מ"ת סי' קל"ז שאם אין בא הכשר המקוה תיכף רק לאחר זמן לא מיקרי הוייתו בדהמק"ט. ודברי הט"ז בסי' ר"א ס"ק ס"א צ"ע בזה. ולדעת הראב"ד דס"ל לפסול ברבו שאובים על מי מקוה ג"כ אין לחוש וכמ"ש בס"ד בחיבורי ח"ב סימן ס"ו וכמ"ש גם כת"ר:

מסקנא דמילתא שיפה הורה מעכ"ת להכשיר המקוה באופן זה ויישר כחו שתיקן תיקון גדול בכרך גדול כזה שצריך להשגיח מאד להמציא בנקל מקוה כשירה לנשים במקום קרוב כדי שלא ימנעו ח"ו לגמרי מלטבול. ובכגון זה החכם עיניו בראשו שלא להחמיר חומרות שאין להם יסוד מעיקר הדין:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה