אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק יורה דעה › סימן מ

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק יורה דעה · סימן מ

סימן לט

ע"ד בודק שהרגיש בפנים שיש סירכא מאונא עליונה לשומן וכשהוציאו הריאה מצאו הסירכא על חוד הריאה ועברה כראוי ולא בצבץ במקום הסירכא. רק אצל הסירכא ניכר שנקלף איזה דבר מהחוד. וקצת מקמא. ויש שם בצבוץ ולפי דברי הבודק ולפי ראות עין נראה ברור שעמדה גם כאן הסירכא ונקלפה בהוצאת הטבח או בהעברת ידו שם. רק יש ספק שאפשר שבעת שנקלפה קצת מהסירכא בהעברת יד הטבח נקלף עמה קצת התפשטותה לצד אחד. והבצבוץ שישנו אינו תחת מקום הסירכא רק תחת ההתפשטות:

לכאורה יש להחמיר כיון שהיתה כאן בודאי סירכא אין להתירה עד שנדע שעברה כראוי. וקיי"ל כשנאבדה ריאה עם סירכא דטריפה. והכא נהי שיש ספק אם היתה הסירכא במקום שמבצבץ. מ"מ המקום מוכיח שגם כאן הגיעה הסירכא ותולין קלקלה במקולקל. וגם דהא כתב הרשב"א בחידושיו בפ"ק דחולין דהיכא שידוע שיש שם סירכא הוי הוחל דבר המטריף ואין להתירה עד שיתברר שאינה סירכא. וא"כ ה"ה הכא הרי הוחל דבר המטריף. וכעין הא דקיי"ל בפ"ה דנגעים דהיכא שנזקק לטומאה ספיקו טמא. ואף דבחיבורי ח"א סי' נ"א כתבתי דהיכא שעברה הסירכא שלפנינו ויש ספק שמא הגיעה למקום הבצבוץ לא מיקרי הוחל דבר המטריף. מ"מ היינו רק שם שהיה איזה הפסק בין הסירכא להקרע. אבל הכא סמוך להסירכא ניכר שנקלף איזה דבר. א"כ ידים מוכיחות שהסירכא היתה על כל מקום שנראה שנקלף איזה דבר. ויש לדון בזה מצד קורבא דמוכח ג"כ וכמ"ש הפרמ"ג שיש לילך בסירכא בתר קרוב הובא בחיבורי ח"ב ס"ס י"ב. והכא ליכא רוב כנגד הקרוב. דכיון דאיכא כאן ריעותא יצאה מכלל רוב בהמות כשרות. ולא שייך לומר שרוב סירכות כאלה אין מבצבצים או אין נקרעים. וגם יש לדמות זה להא דתנן בפט"ז דאהלות ובנזיר ס"ד שאם מצא ג' מתים דנין שהוא שכונת קברות ובמוצא שנים אמרינן שנקברו שם במקרה. הרי שהמת השלישי מוכיח על השנים הראשונים שכולם נקברו בביה"ק קבוע. וה"ה הכא מוכיח זה על זה שהוא מהסירכא. וגבי מת לא שייך סברא דבתלתא הוי חזקה. וכעין הא דאיתא בב"מ כ"ה במצא כלי ואצלו פירות אמרינן שהפירות באו מן הכלי היכא שמקצתן ישנן בכלי ע"ש:

אך באמת ז"א דהכא בסירכא לשומן כבר כתבו הפוסקים דהוי רק ספק וכמ"ש בשאילת יעב"ץ סי' קמ"ו וכבר צדדנו בחיבורי ח"א סי' נ' להקל בנאבדה בסירכא לשומן היכא שיש עוד צד להקל. והכא הרי יש כאן ספק אם הגיעה הסירכא למקום הבצבוץ. והרי יש כאן ס"ס שמא לא הגיעה הסירכא לכאן. ואף אם הגיעה שמא אילו לא ניתקה בהוצאת הריאה היתה עוברת במיעוך הנהוג ולא היה מבצבץ. רק עתה בשביל שניתקה בחוזק ניטל עמה קצת מקרום הריאה. ולא שייך כאן לומר תולין הקלקלה במקולקל היכא דאיכא רגלים לדבר לתלות במה שניתקה בחוזק. וגם דאדרבא הרי חזינן שבכל שטח שתחת הסירכא לא בצבץ. ומהיכי תיתי לומר שמקום זה מיעוטא דמיעוטא שתחת הסירכא יבצבץ. ויותר נכון לומר שהבצבוץ נעשה ע"י שניתקה בחוזק. וניזל בתר רוב הסירכא כעין מ"ש הבעה"ע גבי סירכא לדופן דאזלינן בתר רוב הסירכא לאיזה מקום שהיא והובא בטוש"ע סי' ל"ט סכ"ה. וע' חיבורי ח"ב ס"ס כ' שבארתי שבסירכא לשומן יש לדון ג"כ מצד רוב כשירות יותר מבסירכא לדופן לפי שסירכות לשומן מצויות יותר. וא"כ שפיר נימא שבודאי היה עיקר הסירכא שלא במקום הבצבוץ ונהי דהיכא שמיעכו בסירכא ונמצא בצבוץ ודאי אין להקל בשביל שברוב הסירכא אין בצבוץ. ואף שהביאו האחרונים שהתוי"ק רוצה לדון כן. בכ"ז חלילה להורות כן וכמ"ש במק"א בזה. אבל הכא שיש לתלות הבצבוץ בחוזק הניתוק ודאי שיש לדון כן:

והוחל דבר המטריף נראה ג"כ דלא הוי. דהלא הבצבוץ אינו סמוך ממש למקום שהיתה הסירכא לפנינו. רק יש איזה הפסק בינתיים שניכר שנקלף משם איזה דבר ושם הוא שלם. ואין שייך להחזיק ריעותא ממקום למקום וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' נ"א. ומצד קרוב ג"כ אין שייך לדון. כי סברת קרוב הוא רק היכא שנמצא דבר ויש ספק מאיזה מקום בא. אמרינן שבא ממקום הקרוב. אבל לומר שהדבר שקרוב לזה נתפשט גם לכאן. זה לא מצינו. והא דמשכונת קברות. היינו משום דהא באמת יש לנו לחוש בכל מת לשכונת קברות. רק כתבו התו' בנזיר ס"ד הסברא דאם היה שם ביה"ק היה נודע. וכיון שלא ידעו ממתים הללו מוכח שנקברו שם באקראי אבל בג' מתים רגלים לדבר שיש כאן שכונת קברות כיון שנקברו כסדר בהרחקת המדה המפורשת במשנה שם. ולפמ"ש התו' בדף ס"ה בשם הרשב"ם דהוי הל"מ ודאי שאין ראיה משם:

ומהא דב"מ ג"כ אין ראיה דשם בין לפירש"י בין להתו' שם איירי שיש הוכחה גמורה שמהכלי נפלו כגון שנשתייר קצת לפני הכלי לגבי הפירות. ובנאו הכי ג"כ לק"מ דשם הרי של המוצא בודאי אינם. ולזה כשיש כלי בצד הפירות. אסור לו ליקח לעצמו הפירות כשבא בעל הכלי ונותן סימן בכלי ואומר ברי שהפירות שלו הם ונפלו מהכלי. והא דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב. י"ל דהיינו כשאין טענת ברי לשום אחד מהם. ובהא דבב"ב כ"ג ע"ב גבי ניפול הנמצא. י"ל דאיירי ג"כ שאין בעל השובך טוען ברי. אבל אם טוען ברי י"ל דבאמת נאמן ולא אזלינן בתר רובא דעלמא. ועוי"ל דשם אם היה מקום לחוש לרובא דעלמא ממילא מיאש בעל הניפול כי חושב שהמוצא יתלה ברובא דעלמא. וכדקיי"ל במציאה במקום שרובם עובדי כוכבים שאמרינן דמיאש. אבל הכא בעל הכלי לא מיאש מהפירות. כי המוצא הפירות ימצא גם הכלי וישיב לו שניהם ע"י סימן. וע' קצה"ח ונה"מ בסי' רס"ב סי"ט בענין זה דמצא כלי ופירות. וכ"כ שם הנה"מ לחלק בין הך להא דאה"ע סי' י"ז בב"ש ס"ק ס"ט משום שבעל הפירות אומר ברי שהם שלו ויש להאריך בזה. ומ"ש הנתיבות שם שיאמר כמה פירות יש. צ"ע לדעתי דא"כ נימא דמנין הוי סימן וכ"כ הפנ"י בב"מ כ"ה דאיירי בגוונא שא"י לומר סימן של מנין כגון שהוא דרך נפילה ע"ש ואכמ"ל בזה. ועוד דבלא"ה כבר כתבתי לחלק דבקרוב תלינן רק במקום שאנו דנין מאיזה מקום בא דבר זה לכאן. אבל לא בנ"ד שהספק הוא אם הסירכא הגיעה גם לכאן. עכ"פ בנ"ד יש להקל:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה