אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק חשן משפט › סימן קס

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק חשן משפט · סימן קס

סימן קנט

מי שעוסק בעסק סוחר אחד המעמיד תבואה לאנשי הצבא והאיש הלז קונה התבואה ומוסרם לאה"צ הנ"ל כאדם העושה בתוך שלו ואין בעליו רואה רק מיצוי החשבון והאיש הלז קנה תבואה מאחד היינו שא"ל שנוסע לקנות תבואה אם יקנה הוא ממנו והשיבו שיקנה ממנו בכו"כ הכור ונתן לו מקצת מעות. והלה קנה איזה סך ואמר לו שקנה וגם צירף לזה מאה כור שהי' לו מכבר ואמר הלה שיקח ממנו כולם. ואח"כ העמיד לו איזה סך תבואה ושוב לא רצה לקבל המותר וטוען ששינה מכפי המדובר ביניהם כי היה בה הרבה פסולת והמוכר מכחישו. עוד טוען שבינתיים לקחו מבעליו עסק הספקת תבואה לאנ"ח ושוב א"צ לזה. והמוכר טוען ששאל להקונה אולי עתה לא תקח התבואה והשיב שיקחם ועי"ז לא מכרם לאחר ובין כך הוזל המקח ויש לו הפסד גדול. ועוד טוען הקונה שאף אם יזכה המוכר. בכ"ז מהמאה כור שהיה לו מכבר אין לו טענה עליו כי כשנתן הכסף א"ל שנותן על התבואה שיקנה מהיום:

והנה פשוט שעל התבואה שקנה קודם שנתן לו הכסף אין לו שום טו"מ על הקונה כיון שא"ל בפירוש שנותן לו ד"ק על התבואה שיקנה עתה בנסיעתו. ועל התבואה שקנה עתה אף שכתבתי בסי' הקודם לצדד דבכה"ג הוי כמוציא על פיו ושיתחייב הקונה מדינא דגרמי. מ"מ זה רק אם אין עסקו בכך. אבל בנ"ד שעסקו בתבואה לקנות ולמכור ואף אם לא היה זה קונה התבואה בכ"ז היה הוא קונה למסחרו כי הרי היה כבר מוכן לנסיעתו כשדיבר עם הקונה בעסק זה אין זה כמוציא על פיו. רק שיש לחייבו להקונה מי שפרע. ואף שטוען שנתן לו תבואה שלא כמדובר ואם אמת כדבריו וודאי שאינו מחויב לקחת יתר התבואה כיון ששינה מכפי ההשואה. מ"מ יגידו לו ב"ד שיש עליו מי שפרע על תנאי אם האמת כדברי המוכר וכמנהג הדיינים בכל כה"ג:

ולכאורה יש לפטרו אף ממש"פ דהא מפורש בב"מ ע"ד ע"ב שעל שליח אין דין מי שפרע רק על המשלח. והכא המשלח יכול לפטור א"ע ע"י שכירו שמעיד שהמוכר נתן תבואה עם פסולת. וע"א וודאי מספיק לפטור ממש"פ דלא עדיפא משבועה ובפרט בנ"ד שהמוכר מודה שהמשלח א"י אם נתן פסולת או לא. והשכיר כשר לעדות בזה כי אינו נוגע בדבר: ועוד דהא כתב השטמ"ק בב"מ שם בשם הריטב"א דעל המשלח אין דין מש"פ כיון דהוא עצמו לא לקח ע"ש. וכ"כ שם עוד בשם שיטה דאף לרש"י בטענה כל דהו פטרינן ממש"פ. ולהכי פטור המשלח ממש"פ בשביל שהשליח לא התנה כשער הגבוה וא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. ואף דלענין קנין גמור לא היה זה טענה דהא לא פירש לו שיתנה כשער הגבוה רק א"ל סתם שיקנה מ"מ לענין מש"פ סגי בטענה כל דהו. ונראה סברת הריטב"א כדאמרינן בגיטין כ"ט דמילי לא מימסרי לשליח וכבר פלפל המהרי"ט וש"פ לענין הקדש ע"י שליח. וה"נ כיון דהמש"פ בא על שינוי הדיבור כמבואר הלשון מש"פ וכו' יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו לזה אין בזה דין שליחות. ואף שיש בזה גם מעשה מתן המעות. בכ"ז כיון שאינו קונה קנין גמור לא הוי מעשה רק דברים וכדקרי לה שאינו עומד בדיבורו וכן לפירש"י ג"כ הדבר מוכרח דהא קשה מה עיוות יש בזה כיון שצוהו סתם. והרי בכתובות פ"ה בעינן שיאמר לו שקיל שטרא יעו"ש שאם לא אמר לו לא מיקרי עיוות בשליחות וע' במלחמות ובשאר ראשונים בב"מ שם בזה. ולפמ"ש השטמ"ק הנ"ל א"ש בפשיטות. ואף שבפוסקים לא הובאה דעה זו בכ"ז יש לצרפה דלענין מש"פ יש לדחות בטענה כל דהו וכמש"ש השטמ"ק ועוד נראה דכיון שאינו מחזיק עוד עסק הקבלנות יכול לבטל הקנין דהא ידוע לכל שהתבואה הוא קונה רק לעסק זה. ואף דקיי"ל בסי' ר"ז דבמטלטלין ליכא דין דזבין אדעתא למיסק לא"י. זה רק מצד ספק כמבואר בהג"א מקור דין זה וא"כ הכא לענין מש"פ שפיר מיפטר בזה. שוב ראיתי בח"ס חח"מ סי' ק"ב שכ"כ ודבריו צ"ע שם ומצאתי בנחלת צבי ס' ר"ז שעמד בזה:

אכן נראה דמ"מ בנ"ד יש לחייב הקונה בספק מש"פ דהכא המשלח אינו יודע מאומה לא מהקנין ולא מהחזרה. רק השליח בעצמו חזר בו. והשליח הוא שליח בדרך כלל לקנות תבואה כפי הצורך ולא בדרך פרט. ועושה בכל העסק כאדם העושה בתוך שלו. א"כ בזה נראה שיש מש"פ על השליח דהא עיקר הטעם שאין על השליח מש"פ הוא מפני שתלוי בדעת המשלח והוא אנוס בדבר כיון שהמשלח חוזר בו. אבל הכא שהמשלח סומך עליו ואינו יודע כלל מזה. שפיר יש מש"פ על השליח. וממילא מה שאינו מחזיק עסק הקבלנות אינה טענה. כי הלא הבטיח לו לקבל התבואה אף אחר שנודע שאין לו עסק הנ"ל וכבר התחיל לקבל. ומוכח שלא קנה התבואה בשביל זה העסק. רק שנצרך לו גם לעסקים אחרים. ולזה הקונה יש עליו עונש מש"פ אם האמת כדברי המוכר שנתן לו תבואה טובה המדובר ביניהם:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה