שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אבן העזר · סימן קלג
כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה דוב אריה נ"י הרב בק"ק פהילאדעלפיא.
ע"ד אשר התעורר שבהגט היה כתוב שם האשה בשיטה שביעית. ובסדר הגט מבואר שצריך להיות הזמן ושם האיש והאשה בשש שיטות הראשונות. אודיע לכבודו אשר אין אנו מקפידים ע"ז ואף קודם הנתינה נותנים הגט לכתחילה. כי אנו חוששים לטרחת הסופר וב"ד לסדר פעם שנית. וכ"כ בספר ברכת המים שאף קודם הנתינה ואף שלא בשעת הדחק מותר ליתן הגט לכתחילה אם נכתב שם האשה בשיטה שביעית ובאמת לפי מנהגינו לכתוב מקום העמידה באריכות עם שמות הנהרות כמעט א"א ברוב הגיטין לצמצם שיהא שם האשה בשש שורות ראשונות כשנמצא לשמותם ושמות אבותיהם איזה כינוים ושמות כפולים. אם לא שידחקו הכתב בחציו הראשון ביותר ובחציו האחרון לכתוב מרווח ביותר וכבר מבואר בסה"ג סעיף צ"ב צ"ג שצריך שיהא כתב כל הגט שוה כפי האפשרות:
וגם גוף הדין אין לו שורש בש"ס וראשונים רק הובא זה בלבוש בשם י"א שראוי לנהוג כן. וכבר הביא הפ"ת בסה"ג סעיף ע"ד בשס הפמ"א שאינו יודע מקור לזה. והפ"ת שם רוצה להביא ראיה מסוגיא דגיטין ט"ו ע"א דאיתא שם בפני נכתב חציו פסול הי חציו אילימא חציו ראשון והאר"א אפילו לא כתב בו אלא שיטה אחת לשמה שוב א"צ אלא א"ר אשי חציו אחרון. ופירש"י שיטה אחת שיטה ראשונה שבה שם האיש והאשה והזמן הרי מפורש בש"ס דעכ"פ נמצא זה דווקא בחציו הראשון. ולא ראה שכבר הביא ראיה זו בספר ברכת המים ודחה די"ל שכוונת הש"ס להקשות דכיון דאפשר שיהיו שם האיש והאשה והזמן בחציו הראשון. א"כ היכי פסיק ותני דבפני נכתב חציו פסול. וכן מוכח מגוף הענין דמ"ט יצריכו שיהא התורף בחציו הראשון. וגם דמקודם הו"ל לאשמועינן באיזה מקום שצריך לעשות כן. ודוחק גדול לומר שזה היה פשוט אצלם. ולכאורה יש להביא ראיה לנ"ד מהא דאיתא ב"מ ז' ע"ב כגון דקאי תורף בי מיצעי. אך ז"א דשם הכוונה שלפי תפיסתם את השטר נמצא התורף עומד באמצע בין אחיזתם ולא איירי לענין מקום כתיבתו. וע' בשטמ"ק בב"מ שם שמפורש שיש שכותבין הטופס בתחילה והתורף אח"כ וע"ש בחי' הריטב"א בזה. ולא מצינו חילוק בזה בין גיטין לשטרות:
ובספר דברי אמת בקונטרס רביעי כתב שהדבר מפורש בפסיקתא פ' כי תצא שכתוב שם שהגט אורכו זרת ואגודל ורוחבו המחצה מזה ובשתי שורות הראשונות יכתוב הזמן ושם האיש והאשה ושם המדינה ושורט י"ב שורות. וכתב הד"א שהוא ט"ס וצ"ל בשש שורות. ולפ"ז שמפורש הדבר בפסיקתא ראוי להחמיר בזה. כי מי ירום ראש נגד המפורש בדברי חז"ל. אבל בענ"ד תמהני על הד"א מנ"ל לשבש הגירסא שבפסיקתא כיון שאין לזה שום הכרח. ונראה שזוהי דעת הלבוש שהביא בספר ברכת המים שכתב שהזמן ושם האיש והאשה ושם עירם נכתבים בשתי שורות הראשונות. ותמה הברכת המים דמנ"ל שיעורא דשתי שורות וגם תמה למה הצריך שם עירם דבש"ס גיטין כ"ו ע"ב ובפוסקים לא נזכר שם עירם. אבל לפמ"ש א"ש שמקור דברי הלבוש הוא מפסיקתא הנ"ל דאיתא שם שבשתי שורות הראשונות יכתבו שם האיש והאשה והזמן ושם המדינה. והיינו שם עירם. ואילו ראה הד"א דברי הלבוש הנ"ל לא היה משבש את הפסיקתא. ומה שאצלינו אין נוהגים כן. היינו לפי שנהגו להאריך בשמות העיר והנהרות וכן בכינויי האיש והאשה ואבותיהם. לזה א"א כלל לכתוב כ"ז בשתי שורות. ובזמן הש"ס היו כותבים בקוצר וכדאשכחן ביבמות קט"ו בצד קלוניא מתא אנא אנדרולינאי נהרדעא פטרית ותרכית ית פלונית אנתתי. וגם נראה שאצלם היו כופלים בסוף הגט שם האיש והאשה כדפירש"י בב"מ ז' ע"ב שבטופס היו כופלין את התורף ע"ש ובתו' ובשטמ"ק. ולזה היו עושין הכתב קטן יותר מכפי שכותבין אצלינו. וממילא היה אפשר לכתוב כל הנ"ל בב' שורות. וברש"י גיטין ט"ו ע"א משמע שהיו כותבים שם האיש והאשה והזמן בשיטה ראשונה ע"ש. וע' בשטמ"ק בב"מ ז' ע"ב שדעת כמה ראשונים שבזמן הש"ס היו כותבין הזמן למטה בטופס ואכמ"ל בזה:
ובאמת נראה כוונת הפסיקתא שיתחיל לכתוב התורף בראש הגט. ותפסו שתי שורות מפני דנקיט גם מקום עמידתם שדרכם היה לכתבו בתחילת הגט כדאיתא ביבמות קט"ו ע"ב וכן בגיטין כ"ז ע"א בשוירי מתא דעל רכיס נהרא. ומשמע שזה היה תחילת לשון הגט. וממילא א"א שיהא הכל בשיטה אחת. לזה תפסו בפסיקתא שתי שורות. אבל באמת אם מחזיק יותר אין קפידא רק שלא יכתבו לשונות אחרים קודם התורף. ודנקיט הש"ס בגיטין ה' ע"ב וט"ו ע"א אפילו לא כתב לשמה אלא שיטה אחת שוב א"צ. י"ל דהפסיקתא מפרשא כשיטת המרדכי וש"פ דמפרשי דקאי על שיטה ראשונה דכיון שהתחיל לשמה אמרינן דמסתמא גומרו לשמה והובאו דבריהם בב"י אה"ע סי' קל"א. ואף לשיטת רש"י וש"פ והכי קיי"ל בשו"ע שם שצריך שיכתוב שם האיש והאשה והזמן לשמה א"ש ג"כ דכל הנהו אפשר לכתבם בשיטה אחת. ורק משום שמנהגם היה לכתוב בתחילה שם מקום העמידה כנ"ל לזה נקיט בפסיקתא שתי שורות. וא"ש בזה דנקיט הש"ס רק שיטה ראשונה ולשיטת המרדכי שהזכרנו וכן לפירש"י בגיטין ט"ו קשה אבל לפמ"ש בדעת הפסיקתא א"ש דבאמת נכתב זה גם בשורה השנית. ורק ביחד יחזיקו ערך שורה אחת:
ודעת הסוברים שיכתבו כ"ז בשש שורות נראה משום דאיתא בב"ב קס"ו שיש בשטר עליון ותחתון. ומבואר ברש"י ותו' בב"מ ז' ע"ב דתחתון היינו טופס ועליון היינו תורף ע"ש ומובן הדבר שחציו הראשון נקרא עליון לזה כתבו לנהוג כן שהתורף יהי בחלק העליון. וממילא מבואר שאין זה תקנה קבועה ואין להחמיר בזה כלל אם נכתב כן אף שלא ניתן. ואף לכתחילה אם יצטרך הסופר עי"ז לדחוק האותיות ביותר כגון שיש בשמותיהם הרבה כינויים. ואם ירחיב את נייר הגט. אזי יצטרך להאריך ביותר בשיטות האחרונות. בכה"ג לענ"ד מותר אף לכתחילה לכתוב שם האשה בשיטה שביעית. וכבר כתבתי שכמה ראשונים דעתם בב"מ דף ז' שהזמן נכתב למטה. ונראה ראיה לזה מהא דאיתא בגיטין פ"ו ע"ב ובטוש"ע סי' ק"ל ס"ט שאם כתב חמשה גיטין ביחד פלוני מגרש פלונית ופלוני מגרש פלונית וכו' כולם כשירים ומבואר שם שמותר ליתנם לכתחילה ובכה"ג בודאי יחזיקו השמות כמה שיטות. ויש לדחות דבכה"ג היה הגט מחזיק יותר מן י"ב שורות באופן שכל שמותיהם היו בחציו הראשון. ועכ"פ מוכח מכל זה שכל המבואר בענין זה אינו בדווקא רק כפי שיזדמן וכמש"ל. ורק היכא שאפשר לעשות בנקל שיהו השמות בשיטה שביעית יש לצמצם כן:
ואגב דאתא לידן הפסיקתא שהזכרנו אבאר מש"ש שאורך הגט יהא זרת ואגודל דמנ"ל שיעור זה. ונראה דהנה התו' ריש גיטין כתבו דלהכי יש בגט י"ב שורות לפי שגימטריא גט הוא י"ב. וצריך ביאור דמהו שייכות לגימטריא של גט. והתו' כתבו שם דסתם גט איירי בגט אשה. וצריך להבין למה יחדו שם זה לגט אשה כיון דבאמת הוי במשמעותו כל השטרות כמ"ש התו' שם. ונראה דהנה איתא בסוכה דף ה' שרוחב הציץ היה שתי אצבעות והיה כתוב עליו קודש לד' בשתי שיטות ע"ש. וא"כ שמענו שרוחב שיטה הוא כרוחב אצבע וי"ב שורות הוי י"ב אצבעות והיינו גודלים. וידוע שטפח הוא ד' גודלים. וזרת הוא חצי אמה שהוא ג' טפחים כדאיתא בעירובין כ"א ע"א וע"ש בתו' ד"ה אחד. ונראה שלזה הגבילו שם גט ביותר לגט אשה לפי שהוא ראשי תיבות ג' טפחים שאורכו צריך להיות כן. ורק גודל צריך להוסיף על חתימת העדים וכמבואר בפוסקים שרוחב חתימות שני העדים הוא רק כרוחב שיטה אחת שבגט והוא גודל אחד. ובכ"ז נקרא גט דפורתא לא דק. ועוד דהא באמת העיקר הם עידי מסירה. והעדים שחותמים בגט הוא רק מפני תיקון העולם כדתנן בגיטין ל"ד ע"ב וע"ש ל"ו ע"א בסוגיא. ועכ"פ נתבאר דברי הפסיקתא דלהכי הוי אורך הגט זרת וגודל דהיינו י"ב גודלים לי"ב שיטות וגודל לשיטה עבור העדים ולפ"ז צ"ל שכוונת הפסיקתא רק על גוף הגט לבד הגליון הפנוי שבתחילת הגט ובסוף הגט]:
ועפמש"ל נראה לבאר דברי הירושלמי פ"ג דגיטין ה"ב דאיתא שם אהא דתנן הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה והזמן ר' יוחנן אמר כתב תרפו בטופס כשר ר"ל אמר כתב תרפו בטופס פסול. מתניתא פליגא על ר"י הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה והזמן פתר לה ותורפו עמו וקשיא על דר"י אם בשכתב תורפו בטופס בדא חכמים מכשירין ר' ירמיה בשם ר"ז מפסולו את למד הכשירו אילו כתב כולו לשמה ושם האיש ושם האשה שלא לשמה שמא אינו פסול. ודכוותה כתב כולו שלא לשמה ושם האיש ושם האשה לשמה כשר. ופירשו הק"ע והפ"מ דפליגי לענין הרי את מותרת לכל אדם אם צריך להניחו וקרי לה תורף כדתנן גופו של גט ה"א מותרת לכ"א. וכתב הפ"מ דהא דקאמר מתניתא פליגא על ר"י הוא ט"ס וצ"ל על ר"ל. ומקשה דלמה לא חשיב במשנה גם ה"א מותרת ומשני ותורפו עמו. פירש הק"ע דקו"ח הוא שצריך להניח ה"א מותרת שהוא תורף ועיקר הגט. ודבריו תמוהים שצריך לשבש הירושלמי וגם תירוץ הירושלמי אינו מובן לדבריו כי עיקר חסר מן הספר. והפ"מ פי' דמקשה על ר"י הכותב טופסי גיטין מוכח שלא כתב רק הטופס ולא התורף שהוא ה"א מותרת. וג"ז דחוק דאדרבא מדלא חשיב שיניח ה"א מותרת מוכח שכתב גם ה"א מותרת דהא שם האיש והאשה הם ג"כ תורף הגט וקתני שיניחם. וכן פירושם בהא דמקשה על ר"י מהא דחכמים מכשירין משום דלא אפשר שיכשירו בכתב ה"א מותרת שלא לשמה. תמוה דא"כ הו"ל להירושלמי להקשות על ר' יוחנן דאמר להדיא שכשר ולמה הוצרך להביא מהא דחכמים מכשירין. וגם חסר מן הספר עיקר הקושיא שאין סברא להכשיר בזה שלא לשמה. וגם תירוץ דר' ירמיה ע"ז אינו מובן. והפ"מ פירש שם דמוכיח מדקיי"ל שאם כתב שם האיש והאשה שלא לשמה פסול אף שכתב ה"א מותרת לשמה. ומוכח שה"א מותרת אינו עיקר הגט ואין קפידא לכתבו דווקא לשמה. והוא תמוה דמה ראיה היא זו דשפיר אפשר שצריך תרווייהו לשמה שם האיש והאשה וגם ה"א מותרת. ולדבריו נוכיח ג"כ שא"צ שם האשה לשמה. דהא אם כתב שם האשה לשמה ולא שם האיש פסול. ממילא נאמר שאם כתב שם האיש לשמה והאשה שלא לשמה כשר. וכן נאמר להיפוך. וע"כ שאין מקום לפירושו. וגם פירוש הק"ע והפ"מ בהא דזיווג ג"כ תמוה ע"ש ולא אאריך בדבריהם:
ועוד איתא בירושלמי רפ"ג דגיטין דמייתי שם פלוגתא דאמוראי אי פוסלים לכהונה כל הנהו דקתני שם במשנה וכדאיתא נמי בש"ס דילן כ"ד ע"ב. ואיתא שם עוד מילתה דר"ל אמר כולן אינן פוסלין דר"ל אמר כתב תרפו בטופס פסול מילתיה דר"י אמר כולן פוסלין דרי"א כתב תרפו בטופס כשר ופי' הק"ע דכיון דאיירי לר"י אף שכתב בטופס ה"א מותרת לכל אדם ג"כ. לזה אפשר שפוסל לכהונה. והוא תמוה דכיון דהוי רק טופס לר"י דהא כשר שלא לשמה ממילא לא פסיל לכהונה וכן לר"ל לא מוכח שאינו פוסל. ובש"ק נדחק ותירוצו תמוה ע"ש. והפ"מ פירש דאיירי שאירע שכתב שם האיש ואשה בטופס וכשר לר"י משום דס"ל כר"מ דע"ח כרתי. והוא תמוה וסותר פירוש עצמו בהל"ב שם. וגם גוף דבריו דתלי לה בפלוגתא דר"מ ור"א תמוה דא"כ אין זה שייך לפלוגתא דר"י ור"ל. ובנועם ירושלמי ראיתי שפירש דפליגי אי בגט סתמא לשמה קאי. ופירושו ג"כ תמוה לרואה שם בפ"ג ה"א וה"ב ולא אאריך בדבריו:
והנלע"ד עיקר בפירוש הירושלמי עפמש"ל לדעת רש"י בב"מ ז' ע"ב שכתב דבשטרות היו כותבים שם המלוה והלוה אף בטופס דה"ה בגיטין היו כותבים כן דבסדר הכתיבה וטופסה לא מצינו חילוק בין גיטין לשטרות. ובגיטין כ"ו ע"ב תני דין כתיבת טופסי גיטין ושטרות בהדדי משמע שאין חילוק בנוסח כתיבתם. וכן הוא בתוספתא שילהי ב"ב דמחלק שם בין פשוט למקושר לענין ללמוד תחתון מעליון בשם בעל השטר חנן מחנני ע"ש והובאה בתו' בב"ב קס"ו ע"ב סד"ה אבל ועיקר דין מקושר הוא בגט כדאיתא בב"ב ק"ס ע"ב. ומשמע מזה דגם בגיטין היו כותבים שמותיהם שני פעמים. ואף שהתו' כתבו שם דקאי על וקנינא. היינו בשטרות. אבל באמת ה"ה בגיטין היו כופלים לבסוף כגון שכתבו ודין די יהוי ליכי פב"פ מנאי פב"פ ספר תרוכין וכו'. ולזה היו קורים את השמות שבטופס תורף שבטופס. וס"ל לר"י דהא דבעי שיכתוב לשמה שם האיש והאשה היינו רק אותם שבתורף. אבל אותם שבטופס כשר אף שלא לשמה. והיינו תורף שבטופס. ור"ל ס"ל דפסול דכל היכא שנזכר שמותם בגט אסור לכתבם בטופסי גיטין. רק אח"כ יכתבם בציווי הבעל וכן בשטרות בציווי בעל השטר:
ומקשה הירושלמי על ר"י מלשון המשנה הכותב טופסי גיטין צריך שיניח שם האיש והאשה. משמע מזה שבגוף הטופס צריך להניח השמות. ומשני פתר לה ותורפו עמו פי' שבלשון כותב טופסי גיטין נכלל גם התורף שבטופס וממילא הא דקאמר צריך שיניח שם האיש והאשה קאי על גוף התורף. ובשטמ"ק בב"מ ז' ע"ב הביא בשם ר"י אבוהב להוכיח שהזמן הוא בטופס מדקתני הכותב טופסי גיטין צריך שיניח הזמן. ונראה כוונתו דאף שהשמות העיקרים הם בתורף ובטופס הם רק כפולים: אבל הזמן אינו אלא בטופס כי הזמן לא היה כפול. ועוי"ל דקאי הרי"א אליבא דר"ל דמפרש דשיניח דמתניתין קאי גם על גוף הטופס שיניח תורף שבו וכנ"ל. ועכ"פ שמענו שגם הרי"א ירד לדקדוק זה במשנתינו דקאי אטופס וכמ"ש בס"ד בביאור קושיית הירושלמי:
ומקשה ר"י דא"כ למה חכמים והיינו ת"ק מכשיר דכיון שעדיין לא כתב התורף א"כ הוי הטופס תורף כיון שיש בו שם האיש והאשה. ורק כשכתב מקודם התורף אזי מיקרי מה שכופל עוד הפעם שמותם טופס. אבל כשעדיין לא כתב התורף ממילא הוי הטופס תורף. ועל ר"י בעצמו לא הקשה די"ל דר"י איירי שכתב מקודם התורף רק שאח"כ כתב השמות שבטופס שלא לשמה. דהא משמע דר"י לא אמרה לאוקמי מתניתין בהכי דא"כ הול"ל הכי בהדיא. ומדקאמר בלשון כתב תורפו בטופס כשר. משמע דהוא מימרא בפ"ע להורות הלכה ושפיר איכא לאוקמי בכה"ג. אבל עתה כדמקשה ממשנתינו ומשני דאיירי שכותב תורפו של טופס ג"כ ולא משני דשאני הכא שעדיין לא נכתב התורף. שפיר מקשה למה חכמים מכשירין. ומשני ר' ירמיה בשם ר"ז דשם תורף אין חל על השמות שנכתבים בהקדם זמן רק על השמות שצריכים לכתוב בתחילת הגט שהוא מקום התורף. ומייתי ראיה דהא אם כתב הטופס עם השמות שבו לשמה ואח"כ כתב גוף התורף שלא לשמה בודאי פסול. דזה הכל מודים שעיקר אנו דנין על התורף וממילא מוכח שהעיקר תלוי במקום התורף בשטר ולא במה שכתב מקודם. ולזה אף שכתב התורף שבטופס שלא לשמה. מ"מ אם כתב אח"כ התורף לשמה כשר. דכשם שהתורף שכתבו בסוף שלא לשמה פוסל הגט כן אם כתבו לשמה הוא מכשיר הגט. והסברא נראה שבשעה שמצוה הבעל להסופר לכתוב הגט לשמה כוונתו על עיקר הגט שהוא התורף. ונראה שאם נכתב התורף שלא לשמה והבעל יודע מזה ומצוהו לכתוב הטופס לשמה ולכתוב בו ג"כ שם האיש והאשה. מ"מ יש לפסול דלא פלוג בזה. וגם שאם יבואו לקיים הגט אם נכתב לשמה יקיימוהו ג"כ מן התורף ואתיא לידי לעז ותקלה ואקצר. ועיקר ראייתו היא שאין תלוי במה שכותב קודם בזמן. רק מה שמוקדם במקום בגוף הגט. ולזה קיי"ל בב"ב קס"ו דילמד תחתון מעליון לפי שהעליון הוא העיקר וע' תו' ב"מ ז' ע"ב. ורק בשני אותיות אין למדין וע"ש בב"ב בתו' בזה. ודקאמרינן שם עוד הגע עצמך שזיווג קאי על שטרי מלוה וכפירוש הק"ע שם ואין זה שייך להך דתורף שבטופס רק הירושלמי מפרש והולך המשנה וכידוע דרך הירושלמי. ואח"כ מקשה על ר"ל מהא דר"י פוסל דלא מסתבר ליה שיפסול ר"י בטופס לחוד בלא תורף שבטופס ע"ש והוא ג"כ על סדר המשנה ע"ש:
ועפ"ז מבואר הירושלמי דר"פ כל הגט דדייק מדר"ל שהגיטין דמתניתין דהאי פירקא אין פוסלין לכהונה דכיון דס"ל שגם תורף שבטופס צריך לשמה. דהא הטופס לחוד שא"צ לכתבו לשמה אין בו ממש כלל כיון שאין בו שמות האיש והאשה. והשמות נכתבו שלא לשמה. לזה אינו פוסל לכהונה אבל לר"י דס"ל שתורף שבטופס כשר אף שלא לשמה. א"כ הרי בטופס לבדו יש בו משמעות גט גמור ולזה הוי ריח הגט לפסול לכהונה. ואף שבגט זה כבר נכתב התורף שלא לשמה מ"מ לא גרע מטופס. וגם שיש מקום לומר שאפשר להכשיר את הגט הזה אם יש בו חלק למעלה שיכתוב שם עוד הפעם התורף לשמה. ואז יהי התורף שכתבו מקודם כמו טופס. ואף שיהיו כמו שני טופסין. מ"מ אין בזה שום פסול. ולזה יש בו ריח הגט לר' יוחנן. ויש להאריך בזה ואין העת מסכמת וז"ב בביאור הירושלמי.
ובזה יש לבאר ג"כ דברי הירושלמי בפ"ב דגיטין ה"ד דתנן שם אין כותבין במחובר לקרקע כתבו ותלשו וחתמו ונתנו לה כשר. וקאמר טלה בירושלמי לית הא פליגא על ר"י דרי"א כתב תרפו בטופס כשר רל"א כתב תרפו בטופס פסול ופי' הק"ע דהכא איירי שכתב הטופס במחובר כדאיתא בש"ס דילן ולזה מקשה הירושלמי דלר"י שה"א מותרת לכ"א נכלל בטופס בודאי לא מסתבר שיהא כשר במחובר ונשאר בקושיא והוא תמוה דכיון דלר"י כשר ה"א מותרת שלא לשמה. ודאי דכשר אף במחובר. ועוד דא"כ נוקי המשנה בטופס לחוד בלא ה"א מותרת דהא סתמא קתני. וע' בש"ק שפירש באופן אחר והוא ג"כ תמוה ע"ש. והפ"מ פירש דפליגי ר"י ור"ל בפלוגתא דר"מ ור"א ותמהני שסותר דברי עצמו בפ"ג ה"ב שפירש כהק"ע דקאי על ה"א מותרת. וגם דהו"ל לפלוגי בהדיא אי הלכה כר"מ או כר"א וע' בש"ק שם בזה. והנלע"ד בזה דמשמע להירושלמי מדקתני סתם כתבו במחובר משמע שבכתיבה זו הוי שם גט עליו דבלא"ה לא שייך לשון כתבו. ובטופס לחוד אין שם הגט עליו כיון שאין כתוב בו שום דבר מעיקר הגט מי מגרש את מי. וע"כ דאיירי שכתב גם התורף במחובר ומוכח מזה כדמוקים ר"ל בש"ס דילן כ"א ע"ב דאתיא מתניתין כר"מ דע"ח כרתי וא"צ כתיבה לשמה רק חתימה לשמה. אבל ר' יוחנן מוקי בש"ס שם מתניתין כר"א דע"מ כרתי ובעי כתיבה לשמה. וכתבו במחובר קאי על הטופס וחתמו קאי אתורף ע"ש. וכ"ה בירושלמי פ"ב הל"ה דמקשה ר"י על המשנה שם והא בעינן וכתב לה לשמה והיינו כר"א. וכבר נתבאר בש"ס דילן כ"ג ע"א דהנהו מתניתי אתיא כחד תנא ע"ש והיינו דקאמר הירושלמי לית הא פליגא על ר"י פירש דכיון שמבואר בהל"ה דר"י מוקי למתניתין כר"א. א"כ תיקשי ממשנה זו. דליכא למימר שישייר מקום התורף דא"כ לא שייך למיתני לשון כתבו וכנ"ל ומבואר דבאמת לא פליגא על ר"י דרי"א כתב תרפו בטופס כשר פירש דלזה שפיר נוכל על הטופס לשון כתבו לפי דלר"י איירי שכתב בטופס שם האיש והאשה ויש שם גט עליו ושפיר שייך למיתני לשון כתבו על הטופס לחוד. אבל ר"ל דס"ל כתב תרפו בטופס פסול. וע"כ אי נוקי הכא בטופס על כרחינו נאמר דאיירי שלא כתב בו שמותיהן. ובזה לא שייך לשון כתבו. לזה ר"ל לטעמיה אזיל ומוקי ליה כר"מ וקאי גם אתורף וכדאיתא בש"ס דילן וכנ"ל:
ועפ"ז מבואר ג"כ הירושלמי בפ"ב הל"ה דתנן שם הכל כשירין לכתוב את הגט אפילו חש"ו ואיתא עלה בירושלמי רה"א והוא שהיה פיקח עומד על גביו. ר' יוחנן אמר והכתיב לה לשמה שמואל אמר צריך שיניח תרפו של גט עמו ואתיי כי דמר רשב"ל כתב תרפו בטופס פסול. וע"ש בק"ע ופ"מ שפירושם דחוק ותמוה. והנלע"ד בזה דהנה בש"ס דילן איתא והא לאו בני דיעה נינהו אר"ה והוא שהיה גדול עומד ע"ג וכו' ר"י אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף וכן א"ר חגא משמיה דעולא והוא ששייר מקום התורף ור"א היא ור"ז א"ר יוחנן אינה תורה מאי א"ת אר"א כאן הודיעך שאין כח לשמה ור"מ היא דאמר ע"ח כרתי והארבב"ח אר"י ר"א היא אמוראי נינהו אליבא דר"י. ופירש"י והא לאו בני דיעה נינהו ולא ידעו לכתוב לשמה. ולפ"ז קשה טובא מה מקשה ר"י על ר"ה דבעי לשמה דהא בשביל קושיא זו עצמה מפרש לה ר"ה בפיקח עוע"ג ולזה נלענ"ד דהכי גרסינן בירושלמי רי"א והכתיב וכתב לה לשמה שמואל אמר צריך שיניח תרפו של גט רה"א והוא שיהיה פיקח עוע"ג ואתיא כי דמר רשב"ל כתב תרפו בטופס פסול. הכוונה דקשה להירושלמי למה לא אוקמי ר"ה ג"כ כשהניח מקום התורף. ומשני דאתיא כר"ל דס"ל כתב תרפו בטופס פסול ולזה לא מצי למימר דאיירי ששייר מקום התורף דעל הטופס בלא שם האיש והאשה לא שייך לשון המשנה לכתוב את הגט. כי אין עליו שם גט וכמש"ל. ושמואל ס"ל כר"י שכשר אם כתב התורף בטופס שלא לשמה. לזה שפיר נופל ע"ז לשון לכתוב את הגט. לזה מוקי לה כששייר התורף:
הנה לכאורה יקשה לפ"ז דהא לר"ל ע"כ צ"ל דמתניתין דאין כותבין במחובר אתיא כר"מ וכמש"ל וא"כ איך מוקים ר"ה מתניתין דהכא כר"א. ונראה דס"ל להירושלמי כסברת התו' בגיטין כ"ב ע"ב ד"ה והא בשם רבינו יצחק דר"ה ס"ל דאף לר"מ בעינן כתיבה לשמה מדרבנן דגזרינן אטו חתימה ע"ש. ונראה הטעם דמדמה למחובר דקיי"ל שאין כותבים לכתחילה אף לר"מ. וכבר נתקשו בזה התו' בדף ד' ע"א ד"ה וחתמו ע"ש וס"ל לר"ה שמחובר ולשמה דין אחד להם לר"מ דאסור לכתחילה ובדיעבד כשר בכתיבה. והכא קתני הכל כשרין לכתוב את הגט משמע אף לכתחילה. לזה אוקמא ר"ה בגדול עוע"ג והיינו משום דס"ל לר"ה כר"ל דכתב תרפו בטופס פסול. ולזה מוקי מתניתין כר"מ וכמש"ל. ויש להאריך בזה ואכ"מ אחרי כי כבר בארנו בס"ד דברי הירושלמי. ועוד עלה על רעיוני לפרש דהא דמקשה הירושלמי על ר"י מהא דחכמים מכשירין היינו ממתניתין דפ"ב ה"ד. וא"ש הלשון חכמים מכשירין דבמתניתין דהכא ליכא לשון זה. אך לבאר זה דורש אריכות. ואין דעתי נוחה לפרש על כוונות רחוקות לזאת אקצר:
עכ"פ שמענו שבזמן הש"ס נהגו לכתוב בטופס שמות האיש והאשה. וא"ש בזה הא דנקט הש"ס בגיטין ט"ו בסתמא התורף בחציו הראשון. אבל אצלינו שאין כותבים השמות בטופס ממילא יבוא התורף קצתו בחציו השני. ולזאת אין להחמיר בזה כלל וכמש"ל בשם ספר ברכת המים: