אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק אבן העזר › סימן קו

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אבן העזר · סימן קו

סימן קה

ראיתי בשעה"מ פ"ה מה"א ה"א הביא להקשות בשם ספר חזון נחום על התו' דקדושין נ"ו שהקשו אהא דתנן שהמקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת דהתקדש במה שראוי שלא כדרך הנאתן ותירצו דסבורה שאפשר לה ליהנות כדרך הנאתן ולא סמכא דעתה והוי קדושי טעות. והקשה דא"כ מאי מקשה הש"ס בבכורות דף י' דתיקדש בהא דביני ביני גבי פטר חמור הא מ"מ איהי סבורה שתהנה בכולו כיון שדעת התו' לפרש דאיירי שאינה יודעת שזה איסור הנאה ע"ש שנדחק בזה. והנראה בהשקפה דלכאורה תמוהים דברי התו' שאם הטעם מצד קדושי טעות שאינה יודעת א"כ מאי שנא באיסורי הנאה גם באיסורי אכילה וכן בכל דבר שהטעה אותה לא הוו קידושין. ומצאתי אח"כ שהמקנה הרגיש בזה ונשאר בקושיא ע"ש. ולזה נלענ"ד שאין כוונת התוס' שאינה יודעת שהם אה"נ כאשר הבינו השעה"מ והמקנה. אבל כוונתם שידעה דהוי אה"נ רק כיון שמתקדשת בהם א"כ היא רשעה וחפצה ליהנות בהם כדרך הנאתן וסבורה שאף שאסור בהנאה מ"מ כיון שתהנה מהם שפיר תתקדש. אבל באמת כדה"נ אין לו קנין כלל בהם ולא יהב לה מידי דהא בעינן נתינה מצד הנותן ומצד המקבל כדאיתא בקדושין ו' ע"ב וע' מל"מ פ"ה מה"א בזה. ואף דשו"פ שלא כדה"נ מ"מ הא איהי לא רצתה ליהנות שלא כדה"נ כלל רק בכדה"נ. והוא סוג אחר לגמרי ובכדה"נ לא נתן לה כלום שאין לו קנין ע"ז והוי קדושי טעות. ומיושב בזה לשון התו' דלא סמכא דעתה. שלכאורה תמוה לפירושם דאין יודעת שהוא אה"נ א"כ הוי טעות ממש ולא שייך בזה לא סמכה דעתא. והוי כמקדשה ע"מ שאני כהן ונמצא לוי או בזהב ונמצא נחושת. ולפמ"ש א"ש דהוי רק דלא סמכא דעתה לפי שעיקר סמיכות דעתה על שתהנה כדה"נ. וטעות אין כאן. אבל איסורי אכילה בכה"ג כיון שיש לו קנין בזה. אין נ"מ מה שמחשבת אם לאוכלה או להאכיל ולמכור:

ועפמ"ש מיושב ג"כ קושיית הח"נ שהובא בשעה"מ דכיון שיש לו קנין ליהנות בפטר חמור בכולו ע"י פדיון. והך דביני ביני ש"פ. א"כ אף שהיא דעתה ליהנות בכולו בלא פדיון וע"ז אין לו קנין מ"מ כיון שיש מצידו נתינה בש"פ והיא רוצה ליהנות באיסור וקבלה ברצונה שפיר מיקדשא. וה"נ נראה שאם היה אחד נדור מחפץ אחד חוץ מש"פ שבו ויקדש אשה בו וודאי מקודשת אף שדעתה ליהנות בכולו. מ"מ הוא נהנה רק מנתינה ש"פ. ויש לחלק דנ"ד עדיף טפי דשם לכתחילה יהא אסור לעשות כן דמ"מ נהנה ע"י שדעתה להתקדש בכולו. אבל בדיעבד וודאי מקודשת. ודקאמרינן בבכורות ט' ע"ב יודעת דפטר חמור אסור ופרקא ליה בשה ומיקדשא בהא דביני ביני ע"ש. נראה דשם לא אמר הכי רק להורות דאף דאסור עכשיו בהנאה מ"מ הואיל שיש אופן היתר ליהנות שפיר מיקדשא. ודקאמר אשה יודעת היינו לאפוקי שוגגת וכדאמר במעשר דמייתי התם במזיד קידש ולא בשוגג. ומזה מוכח ג"כ כפירושינו בתו' דהא בדף נ"ב גבי הקדש ומעשר מחלק בין שוגג למזיד ובאה"נ דתני בתר הכי סתם דאינה מקודשת והיינו כמש"ל בס"ד. ועפ"ז י"ל ג"כ מה שנתקשה השעה"מ שם למאי דפרכינן דמתניתין דלא כר"ש משמע דכר"י א"ש וקשה הא תיקדוש בהא דביני ביני אבל למ"ש י"ל דבלישנא קמא בבכורות שם משמע ליה דכיון שדעתה ליהנות בכולו ובזה אין לו קנין א"כ לא מקדשא כיון שאין בדעתה לפדותו. ולישנא בתרא ס"ל דמ"מ כיון שיש לו בזה קנין על ש"פ וכמ"ש השעה"מ שם שיכול למוכרו ג"כ שפיר מיקדשא וכמש"ל ולהכי בדף ט' נקיט הש"ס אשה יודעת וכו' כי היכי דתיתי שפיר לתרתי לישני דבדף י' ע"ב דאף לל"ק אם כוונת האשה להתקדש בהא דביני ביני שפיר מיקדשא. רק דמתניתין משמע ליה דאיירי שמקדשה באה"נ דהיינו שרוצה ליהנות מהם באיסור וכנ"ל:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה