שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קלח · יא
ולזה נראה שעיקר דיוק הש"ס ביומא הוא מביתך בתרא מדשני קרא דוקשרתם כתיב בלשון רבים וכתבתם בלשון יחיד. ולזה מוכיח דבא למעט או אשה או שותפין. דכיון דשינה הכתוב הו"ל למיכתב וכתבתם על מזוזת בית. ואף דבעי בית דירה ובית שלו. זה נדע מביתך קמא כמ"ש התו' במנחות מ"ד ע"א. ונראה שזהו כוונת התו' ישינים שהזכרנו. דאי הוי כתיב בית סתם אין נ"מ בין זכר לנקיבה אבל ביתך יש נ"מ דבלשון נקיבה קרינן התיו בצירה כידוע. ולזה ממעיטא מזה אשה. ויותר נראה דס"ד דהש"ס למעט שותפים מביתך קמא ואשה מביתך בתרא מדשני קרא כמש"ל. ונראה שזה תלוי בשני סברות התו' במנחות מ"ד אי בעינן ביתך ממש לענין מזוזה ועשו"ת רעק"א סי' ס"ו ואכמ"ל בזה. וע"ז משני הש"ס דהא כתיב למען ירבו ימיכם לשון רבים ומבואר דשותפים נמי חייבים. וכעין זה משני הש"ס בחולין קל"ה ע"ב על כמה דברים. ודמסיק הני בעי חיי וכו' היינו רק לרבות אשה. ומ"מ לא נקיט לשון גברי בעו חיי כדאיתא בקדושין ל"ד ע"א משום דאיירי גם בשותפין. ואף שעיקר הוכחה זו היא רק לענין נשים וכמש"ל. ולזה בחולין קל"ה ע"ב דמייתי לה רק לענין שותפים לא מסיק הא דהני בעו חיי משום דלענין שותפים א"צ זה וגם לא שייך זה כמ"ש הרעק"א. וכ"נ בתו' שם קל"ו ע"א שהקשו דלוקמא למעט שותפות עכו"ם. וקשה דזה ג"כ יש לרבות מלמען ירבו דהני בעו חיי וכו'. ואף שהט"ז בי"ד סי' רפ"ו הביא בשם הלבוש להוכיח דשותפות עכו"ם פטור מלמען ירבו ע"ש. אבל הוא תמוה וכמש"ש הש"ך. ובמרדכי הוא רק סלקא דעתיה של השואל שם אבל בתשובה שם לא הזכיר טעם זה ע"ש. ויש להאריך בענין זה ואכ"מ. ועכ"פ דברי התו' קשים. אבל לפמ"ש א"ש דהש"ס מייתי מימיכם דהוי לשון רבים ולא מצד סברא דבעו חיי דמזה אין לרבות שותפים וכמ"ש הרעק"א בקושייתו. ובילקוט פ' ואתחנן מבואר דגם ביומא לא גריס מסקנא דהני בעו חיי וכו' ע"ש. והיינו כמש"ל משום דלענין שותפים מייתי רק מדכתיב ימיכם לשון רבים. ולענין נשים מצד טעם דבעו חיי. לזה לא מסיק לה כלל וכמו בחולין שם וסמך על המבין. כ"נ ברור: