אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן קלז · ה

ד

וראיתי ברעק"א בתשובה סי' ס"ח שהקשה על הנו"ב הנ"ל מדברי הב"י סי' שע"ו שכתב שאם צותה אמו לומר קדיש ואביו מקפיד. כבוד אביו קודם. הרי דאף לאח"מ אי לאו דאביו קודם היה שוה כבוד אמו לכבודו. דאלת"ה הו"ל לאשמועינן רבותא שאף אם צוה אביו ומת ישמע לאמו. אך הקשה על הב"י דמאי שנא מיתה מגירושין. ולענ"ד לק"מ דכיון שבשעה שצותה אמו היתה מחויבת גם היא בכבוד אביו. ממילא בטל ציוויה וצריך לשמוע לאביו. ואף אם האב שמע בצוואתה ושתק אז. י"ל שלא רצה לצערה וכדקיי"ל בסי' רל"ב סי"ז שאף אם נדר דבר לחולה יוכל לומר כן ע"ש. וע' ח"מ סי' פ"א ס"ב דגבי הודאה אין הדין כן ויש לחלק ואכ"מ. ומכ"ש אם מחה אח"כ דאמרינן הוכיח סופו על תחילתו. ודשתק בשעת מעשה י"ל דסבר למה ימחה כי אולי לא תמות וכדאמרינן כה"ג בב"ב דף קל"ח אכתי לא אתא לידי אמאי אצווח. והכא עדיפא מהתם. ואף רבנן דרשב"ג דהתם מודו בנ"ד. דשם האחר זוכה בשבילו. אבל כאן הוי ספק גמור שמא לא תמות. ועוד נראה דמשמעות הפוסקים הוא דאמירת קדיש בחיי האב הוא צער לאביו וכעין בזיון. ובכה"ג ודאי שאף לאחר גירושין אין אמו יכולה לצוות עליו שיצער את אביו. ומה שהקשה הרעק"א על הנו"ב מהב"י. יש לדחות דנראה עיקר דרק כשהאב קיים יש מקום שיקפיד האב באמירת קדיש. אבל כשמת האב אין שייך שתקפיד האם כי זה עיקר מנהג הקדיש באשר ברא כרעא דאבוה וברא מזכה אבא. ועיקר שם יתום מונח על יתום מן האב כדכתיב יתומים היינו ואין אב. ואין באמירת הקדיש צער ובזיון לאמו כלל. וזה מוכח מגוף דברי הב"י לפמ"ש שאמירת קדיש הוי צער לאביו. דתיקשי למה לא אשמועינן הב"י רבותא טפי שאם מת אביו ואמו מקפדת שלא ישמע לאביו. דודאי אין רשות ביד האב לצוות על בנו שיצער את אמו. אבל לפמ"ש א"ש דלאם לא הוי צער כלל:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה