אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן קלז · ג

ב

ובאמת עדיין צ"ע דהא ר"א היה כהן כדאיתא בגיטין נ"ט ובכמה דוכתי וקיי"ל. בע"ז דף י"ג שכהן אסור לצאת לחו"ל אף ע"מ לחזור רק ללמוד תורה ולישא אשה או לדון ולערער על עכו"ם. או לנחם אבל כדאיתא בברכות דף י"ט. וכן קיי"ל ביו"ד סי' שע"ב ס"א. ולזה נסתפק ר"א אם מותר לו לצאת בשביל מצוה זו דהא קיי"ל בטוש"ע סי' ר"מ סי"ב דאף מצוה דרבנן אסור לעבור בשביל כיבוד אב. וצ"ל דס"ל לרש"י דזה לא הוי מיבעיא ליה דכיון דשרו רבנן לכבוד האבל מכ"ש דשרי לכבוד אמו. וע"כ צ"ל שהספק היה אצלו לענין עקירת דירה מא"י לבבל. [וכן החמיר ר"י בזה בכתובות קי"א ע"א אף משום מצות יבום ע"ש. אך שם י"ל משום שהיא מחויבת לילך אחריו כדקיי"ל בפ' מצות חליצה. וכן מוכרח דהא לצורך מצוה שרי לצאת לחו"ל וע' ירושלמי מוע"ק פ"ג ה"א דמבואר דאיירי בכהן ואקצר] אכן בירושלמי פ"ק דברכות ה"א מפורש שספיקו של ר"א היה מצד כהונתו. וכ"פ שם החרדים שיצא רק לקבל פניה. וכתב דצ"ל דלא שמיעא להו הברייתא שמותר לצאת לדין ולקידוש החודש. והוא דוחק גדול. אבל לענ"ד פשוט כמש"ל דהכא עדיפא לפי שכיבוד אב אינו דוחה שום מצוה והו"א שיהא אסור לצאת לכבוד אמו. ושם הגירסא שא"ל ר"י תבוא בשלום. וזה משמע יותר כפירש"י שבירכו על ביאתו לבבל ומשמע שירד להשתקע שם וכנ"ל. ויש להאריך בזה ואכ"מ. ומה שנתחרט ר"א על שיצא נראה ג"כ דהיינו על מה שיצא לחו"ל דאף דודאי כבוד המת הוא שיצאו לקראת ארונו אם שלדו קיימת כדאיתא במ"ק דף כ"ה דר"א גופיה עשה כן ע"ש. מ"מ י"ל דלטמא עצמו בחו"ל אסור. וצ"ל דגרע זה מהא דללכת עם האבל דשרי כמש"ל. ואפשר עוד לומר שלא היתה שלדה קיימת שא"צ לצאת לקראתו כדאיתא התם. אך דא"כ הו"ל להש"ס לפרושי זה בהדיא:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה