שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קלא · יב
ומה שנסתפק כת"ר בנולד מהול ויש לו כאב עינים אם מותר להטיף ממנו דם ברית. לענ"ד נראה פשוט שאסור כי עיקר הטעם נראה שמזיק לו עשיית חבורה [ובפרט לפמש"ל להביא ראיה מהא דע"ז כ"ט ע"א דהוצאת דם מזיק לכאב עינים. ממילא דה"ה בהטפת דם ברית] וגם הא הטפת דם רק מדרבנן היכא שאין שם ערלה כבושה. לזה בודאי אין להחמיר במקום חשש חולי וכאב. ובפרט דבלא"ה כתבו הראשונים דבהטפת דם ברית צריך ליזהר מאוד שלא להזיק להתינוק ושאין להשגיח בזה על יום שמיני דווקא. וכ"פ בסי' רס"ג ס"ד. ולכאורה יש להוכיח מלשון רש"י בחולין מ"ז ע"ב דשרי להטיף בכאב מועט. דהא פירש"י שם דלהכי אין מלין תינוק אדום לפי שאין דמו בלוע בו וחיותו מועטת לזה אפשר שימות אף במכה קלה. ומשמע מזה שאם חיותו כראוי רק יש לו כאב באיזה אבר אין מזיק לו מכה קלה. והטפת דם היא רק מכה קלה. אבל באמת ז"א דבלא"ה פירש"י צ"ע שקורא למילה מכה קלה והרי הש"ס תופס שהוא סכנה אם יש לו איזה כאב. ובגיטין דף נ"ז ע"ב איתא כי עליך הורגנו כל היום זה מילה שניתנה בשמיני. וצ"ל בכוונת רש"י דהא שאין למול חולה היינו מפני שמכת המילה תגדיל החולי ויבוא לידי סכנה. אבל באדום שאינו חולה רק שעדיין לא נבלע דמו. אין שייך לומר שהמכה תגדיל החולי ולגבי זה שפיר מיקרי רק מכה קלה. ולזה פירש"י דמ"מ כיון שחיותו מועט אפשר שימות עי"ז. ואפשר דבאמת כוונת רש"י לרמוז דאף להטיף ברית אסור באדום. וע' ח"ס ס"ס רמ"ה דמשמע דס"ל שמותר להטיף דם ברית באדום. ויש לדחות דכוונתו שם שלא הוצרך למילה מה"ת ע"ש: