שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קיח
מ"ש כבודו להקשות על מה שבארתי בחיבורי סי' מ' דחובה לחוד ונדרים ונדבות לחוד והקשה דהא נדר מיקרי ג"כ דבר שבחובה כדאיתא במנחות פ"א לענין דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין. ידידי. הלא יסודי מדברי הש"ס יומא ל"ד ע"ב וע' ע"ב ושם מייתי קרא דמבחר נדריכם וקרי לה נדבה ולא חובה אף דאיירי בנדר. והכוונה פשוט שעיקר החילוק בין חוב שקבעה תורה ובין חוב שמחייב האדם א"ע בנדר או נדבה. וקרי לה נדבה משום שבשעה שהוא נודר הוא נדיב לבו באין מכריח. וע' ריש זבחים דמקשה הש"ס האי נדבה נדר הוא ובתו' שם. ובמקום אחר הארכתי בס"ד בענין זה אי קרי לנדבה נדר ואכמ"ל כי בנ"ד הדבר ברור כמש"ל. וכן פירש"י שם הסברא בצריכותא ע"ש. וכן בביצה כ' לענין סמיכה קרי לנדר נדבה לגבי חובה ע"ש להדיא. וכן בכ"מ בש"ס. ולגבי לבוא מן החולין שפיר קרי לה חובה דכיון שכבר נתחייב. א"כ אין יכול לפטור א"ע במה שיביא דבר שמחויב להביאו בלא"ה. והרי הוא חייב א"ע להביא דבר שבלא זה לא היה מחויב. ותמה אני על חכם שכמותו שיעלה על דעתו להשוות זה לזה. וע' קינין פ"א מ"א בזה:
ומ"ש כבודו דלהכי תנן ריש פרה דנו"נ מקריבים בני ח' משום דאתיא כרבי דנדר קטן והביא גדול לא יצא ולזה לא ימתין עד שיגדל. דבריו נפלאו אצלי דלפי דבריו אם נדב עגל אינו רשאי להשהותו דהא הוי לי' קטן והביא גדול. ולדבריו היכי דמי בל תאחר דשלש רגלים. והכוונה הוא רק אם נדר בפירוש להביא קטן ולא הפרישו עדיין. בזה ס"ל לרבי דלא יביא גדול כי לא זה נדר. אבל אם הפריש קטן שפיר יוכל להביאו כשיגדל דשבח הקדש הוא. ואם כוונת כבודו להיכא שנדר בפירוש להביא בן ח' שלא יוכל להביא בן ל'. זה א"צ להשמיענו לרבי דס"ל קטן והביא גדול לא יצא. והכא אף גבי חובה רק לכתחילה בעי שלשים יום ובדיעבד כשר בבן ח' ג"כ. ועוד דבכה"ג וודאי אף לרבנן דהביא גדול יצא מ"מ לכתחילה צריך להביא קטן. וה"ה הכא לכתחילה יביא בן ח' כנדרו. והו"ל להרמב"ם להביא משנה דפרה אף דס"ל דהביא גדול יצא. ובאמת עיקר דקטן וגדול הוא לענין עגל ופר או כבש ואיל כמ"ש הרמב"ם רפט"ז מה' מעה"ק. וע' מנחות ק"ו ע"ב וק"ז ע"ב דלא משמע הכי ואקצר כי אין זה נוגע לדברי:
ומ"ש כבודו דלפמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' מעה"ק דיותר מג' שנים הוי זקן. היינו שאם נדר להביא גדול אינו מביא יותר מג' דלא הוי בכלל לשון גדול רק בכלל לשון זקן. ייטיב נא לראות בפנים לשון הרמב"ם ויראה שא"א לומר כן דשם מבאר ממה מביאים שלמים וגם כתב שם שזקן אין מקריבים אותו ולא מצד שאינו בכלל לשון גדול. ובפרט כי מקורו ממשנה דפ"א דפרה ושם מפורש דלא קאי על לשון נדר וכ"פ שם בפי' המשנה כרבנן. ולדברי כת"ר הו"ל להרמב"ם לחשוב שם שהשלמים באים גם מזקנים והיינו אם נדר בפירוש להביא זקן יביא יותר מג' שנים. מה ששייך לחיבורי סי' מ"א. מבואר למעלה סי' ד' קחנו משם: