שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קד
ע"ד שהקשה עמ"ש בחיבורי סי' ה' להקשות על מפרשי הירושלמי פ"ו דפסחים מעירובין ק"ג. וכתב כת"ר דדילמא הירושלמי פליג על ש"ס דילן וס"ל דאף דר"א קרי להו שבות מ"מ רבנן ס"ל שם דהוי דאורייתא. ידידי לבד שהוא דוחק כמבואר במשנה שמחלקותם הוא אם מבטלים מצות פסח משום שבות. הלא ר"ע קרי להו שם במשנה להדיא שבות כמו ר"א ע"ש. ואם לומר דקאי על חוץ לתחום דהוא דרבנן. ז"א דהא ר"ע ס"ל תחומין דאורייתא. וגם משום חדא לא שייך שיאמר לשון רבים ע"ש:
ומה שהקשה בעירובין ק"ג מה פריך מקורא בספר הא ע"כ צריך לאוקמא באסקופה כרמלית כדאיתא בדף צ"ז ע"ב. לא ידעתי מה קשה לו דהיינו דמשני הש"ס ולאו מי אוקימנא באסקופה כרמלית. וכה"ג איתא בש"ס בכמה דוכתי:
ומה שהקשה כבודו למאי דאמרינן דמעברין החודש משום מתיא וירקיא א"כ היכי משכחת לה יו"ט הסמוך לשבת. אני תמה על כבודו וכי הוא כלל שהיו מעברים שלא יהא יו"ט סמוך לשבת לעולם. והלא זה היה תלוי בכמה טעמים ולפעמים לא יכלו לעבר החודש מפני טעמים האחרים. וגם נראה שהיה תלוי לפי האויר שבאותו שנה. ובשנה מעוברת אז החום בחג הפסח יותר גדול וע' סנהדרין י"ח ע"ב. ובשנה פשוטה החום בחה"ס יותר גדול. וגם לפעמים ההכרח לעבר החודש מפני התקופה כדאיתא בסנהדרין י"ג ע"ב. ויקרה שאז יהי י"ט סמוך לשבת. וגם דכשמעברין השנה ואדר לעולם חסר שוב אין בידם לעשות שלא יהי יו"ט סמוך לשבת. וכן מוכח מדברי התו' בר"ה כ' ד"ה מאי שכתבו דמוטב שלא יעברו שלא יהיו שני ימים מספק. וקשה דהא אם יחול יו"ט סמוך לשבת יעברו החודש. אע"כ צ"ל כמ"ש שלא היתה תקנה קבועה רק הוא לפי ראות עיני ב"ד בצירוף טעמים אחרים: