אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן קג

סימן קב

מ"ש כת"ר על מ"ש בחיבורי רס"י ג' דבמג"א מבואר דקאי שנעשה ב"מ באותו יום. הרואה יראה שם שאינו מבואר. ונראה שכבודו דקדק דקאי שם על הקודם. אבל ז"א וכל כה"ג הו"ל לפרושי. ומ"ש כבודו דלהיש"ש אף בחינוך הבית אם דורשין מאותו ענין הוי סעו"מ אף שחינך הבית מכבר. יעיין כבודו בפנים ביש"ש ויראה שאינו כן. וביאר שם שהשמחה היא שמחנך ביתו עם דברי תורה ולא בקלות ראש ע"ש. ולדברי מכ"ת אין זה שייך לחינוך כלל וכל סעודת רשות שידרשו בה תיהוי סעו"מ. ומ"ש כבודו על מש"ש באות ג' למה ידחה יה"כ דהא אפשר לדחות עד אחר יה"כ ולקיים שניהם. וכתב כ"ת דהכא הוי היתר ול"ש אפשר לקיים כמ"ש התו' במנחות מ'. כוונתי דלכתחילה אין להביא עצמו לידי כך וכמ"ש התו' במנחות שם דמ"מ גזרו רבנן ע"ז. וכן בפקו"נ לדעת רוב הפוסקים הותרה שבת ובכ"ז אסור להביא א"ע לידי כך וכמ"ש הראשונים לענין הפלגה בספינה ג' ימים קודם שבת. וביומא ו' ע"ב לל"ק ג"כ טהורים עבדי. ולל"ב ס"ל שעיקר אזהרת טומאה נאמרה רק ביחיד ולא בציבור. וזהו כוונת רש"י שם ז' ע"א ד"ה כל טומאת שהביא קרא דאיש איש אף שכבר הביא בדף ו' ע"ב אהא דטומאה הותרה. רק שהוסיף כאן לבאר שעיקר אזהרה שלא יביאו טמאים הפסח נאמרה רק על יחידים ואכמ"ל בזה. ובגוף דברי התו' דמנחות הנ"ל באמת הכוונה משום דבציצית איכא קרא מיותר להתיר אף דאפשר לקיים שניהם ע' כתובות מ' בתו' ונזיר נ"ח וע' בחיבורי ח"א סי' ו' אות ט"ו בזה ואכמ"ל:

ומ"ש בהא דפריך במ"ק ט' נשייר פורתא שי"ל משום דמיחזי כמשוי. אין רצוני לפלפל בסברות אחרי שאין זה בתורת השגה לדברי. יהי לו אשר לו. אך באמת אינו שייך כאן דהא טעם דאין מערבין שמב"ש הוא מפני מצות חבילות כמ"ש התו' במ"ק ח' ע"ב והיינו דבעינן למילף מינה. ורק דמשני שלהמתין היכא שהמצוה מוכנת לפנינו אין ממתינים. אבל היכא שאין המצוה מוכנת שצריך גמר כגון הכנסת כלים וודאי היינו הך דנשייר פורתא. וגם דהכא יש טעם משום שלא יאכלו ביה"כ:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה