שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן צט · ו
וכן יש להוכיח עיקר סברתינו מהא דפסחים. דהא איתא שם הטעם דבעינן שיוכל לבוא בשעת שחיטה. ופירש"י שם שיתחיל לילך אחר חצות שאז התחלת זמן חיוב שחיטת הפסח ויוכל לבוא בסוף זמן השחיטה. ומבואר שאף ששוחטין עליו הפסח בשעה שאינו יכול לבוא עוד עד הלילה לירושלים. מ"מ כיון שבשעת התחלת חיוב זמן שחיטה היה יכול לבוא. שפיר דמי וה"ז כאלו הוא בתוך ירושלים בשעת שחיטה. והרמב"ם ספ"ה מהק"פ מפרש שעם עלות השמש בע"פ צריך שיהיה תוך ט"ו מיל מירושלים והיינו מן המודיעים ולפנים שיוכל לבוא אחר חצות לירושלים שהוא התחלת זמן שחיטה. ומבואר כי אף ששוחטים עליו הפסח שתים או שלש שעות אחר חצות. מ"מ לא מהני מה שיכול לבוא מן עלות השמש עד שעת שחיטת הפסח. דעיקר הסברא הוא שאם הוא במרחק כזה שיוכל לבוא בתחילת זמן השחיטה. אזי דעתו בלי ספק לבוא לירושלים וה"ז כאלו הוא בירושלים. וע' בפירוש המשניות להרמב"ם בפ"ט דפסחים שם שפירש דהיינו פלוגתא דר"ע ור"א. דר"א ס"ל שאם אינו יכול לבוא לשחיטת הפסח מאיזה סיבה שתהיה וכגון שחלה או תעה בדרך. מיקרי דרך רחוקה. ור"ע ס"ל שתלוי רק במרחק המקום. ולפ"ז אפשר לומר דרב נטרונאי גאון שהזכרנו ס"ל דהלכה כר"א בפסחים שם משום דר' יוסי וריה"ג ס"ל שם כוותיה דר"א. ולזה גם גבי אבילות העיקר תלוי באפשרותו לבוא ביום ג' ולא במרחק המקום ואקצר בזה: