אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן צט · ד

ג

ולכאורה יש להוכיח שדעת רב נטרונאי גאון אינו כן שהרי הובא דעתו בתוה"א להרמב"ן ובטור ס"ס שע"ה שאם נכנס ביום שני לתוך מקום קרוב ושהה שם ג' או ד' ימים ולאחר מכאן בא למקומו כיון שנכנס במקום קרוב כמקום קרוב עבדינן ליה ומונה עמהם דהלכה כר"ש דמיקל באבל ותמה עליו הרמב"ן שם וז"ל ואני תמה לדבריו בא ממקום רחוק בתוך ג' לרבנן היכי משכחת לה. הרי ודאי נכנס למקום קרוב בשני או בשלישי. ועוד לר"ש דלא קפיד ביומי מה לי נכנס למקום קרוב מה לי בשני מה לי בשביעי וא"כ ממקום רחוק לא משכחת לה לעולם עכ"ל. ונלענ"ד בדעת ר"נ גאון דס"ל בטעם שיעור קרוב כמ"ש הראב"ד כדי שיוכל לבוא ביום ג'. וס"ל דבעינן שיוכל לבוא ממש. ולא מצד דכיון שהוא קרוב ה"ז כאלו בא אצלם ולזה ס"ל דכיון שבא ביום ב' לתוך מקום קרוב. הרי הוא יכול לבוא לשם ביום ג'. ולזה בטל אצלם ומונה עמהם. אכן הרי כבר חלקו עליו הרמב"ן והרא"ש והטור וכל הפוסקים לא פסקו כמותו. ולזה העיקר כמש"ל שתלוי רק בקרבות מקום שנמצא בעת קבורת המת. כי אז הוא בטל אצלם. ונראה שאף אם נמצא בעת המיתה במקום קרוב. אם יצא קודם הקבורה למקום רחוק ואח"כ בא אצלם מונה לעצמו. כי מה שבטל אצלם בשעת מיתה אין תועלת כיון שאז לא התחילה כלל האבילות. וכעין זה איתא בירושלמי פ"ט דפסחים ה"ב שאם היה קודם שש מן המודיעים ולפנים ויצא לחוץ קודם שש מיקרי אז שהיה בדרך רחוקה. ואף שהיה יכול לבוא לירושלים בשעת שחיטה או אכילה וכדפליגי שם בהכי. מ"מ כיון שבשעה שהתחיל חיוב שחיטת הפסח היה בדרך רחוקה הרי הוא פטור ע"ש דיליף לה מקרא וחדל לעשות החדל בשעת עשייה חייב שלא בשעת עשייה פטור. וא"כ ה"ה הכא. אך יש לחלק ועדיין צ"ע בזה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה