שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פד · א
הנה לכאורה בטלה מכירה ראשונה שהרי המוכר גילה דעתו שמוכרה מפני שהיא מעוברת וחושש שתלד זכר וכנראה מתוך השאלה שהגיד להקונה שהיא מעוברת שהרי בא הקונה אח"כ לשאול אם ילדה. והא קיי"ל בכתובות צ"ז ובח"מ סי' ר"ז שאם גילה דעתו שמוכרה בשביל סיבה פרטית. אם נתבטלה הסיבה בטל המקח. ואף שכתב הרמ"א שם בסעיף ג' שבמטלטלין לא מהני גילוי דעת לבטל המקח. הנה מקורו מהג"א פי"א דכתובות ושם מפורש שהוא רק מצד ספק ואין מוציאין מלוקח. וא"כ הכא שהעז עמדה ברשות המוכר הרי בטל המקח. וכת"ר רצה לפרש דברי ההג"א שהספק הוא כיון שעיקר הטעם שמועיל גילוי דעת בקרקע כתבו התו' משום דהוי אומדנא דמוכח שלא מכר רק באופן זה. וא"צ דיני תנאי. ולזה במטלטלין יש ספק אם שייך בהם אומדנא זו או לא דאפשר דרך העולם למכור מטלטלין בכל גוונא. משא"כ קרקע אין מוכר אדם רק מחמת איזה אונס. וכיון שיש ספק בגוף האומדנא ממילא קנה קנין גמור דאין כאן אומדנא דמוכח. וז"א דלשון ההג"א מוכיח דהוי ספק בדין ואין מוציאין מהמוחזק. וכ"כ הח"ס חח"מ סי' ק"ב שכוונת ההג"א דהוי ספק גמור ולא מצד דלא הוי אומדנא דמוכח ע"ש. והנה ההג"א כתב שם זה בשם הר"ח פ' האומנין. ובשטמ"ק פ' האומנין דף ע"ז ע"ב הביא זה בשם הר"ח וכתב להדיא דהוי ספק והמוציא מחבירו עליו הראיה. ובאמת בטור משמע דר"ח ורש"י ס"ל דבמטלטלין ליכא כלל דין דגילוי דעת ע"ש. ויש להאריך בזה ובסתירת דברי הר"ח שהובאו בטור סי' ר"ל ואכמ"ל בזה: