שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פ · טז
עוד הביא כת"ר דברי המרדכי בהלכות תפילין ס"פ הקומץ שכתב לענין הא דמותר לתקן באותיות השם וז"ל ודווקא דיו שנטפה על השם כההיא דמ"ס ודלא כפיר"י שמתיר כמו כן להפריד האותיות של שם ואין הנידון דומה לראיה דהא כבר נתקדש השם כשנטפה עליו הדיו ומצוה היה לתקנו אבל הכא הפסול נעשה מתחילתו ולא מן השם הוא זה עכ"ל. ורוצה מעכ"ת לפרש דבריו דס"ל כהסמ"ק לחלק בין קודם כתיבה לאח"כ בחק תוכות. והנה מעכ"ת ראה דברי המרדכי בב"י י"ד סי' רע"ו שהעתיק בקוצר. אבל המעיין במרדכי שם מקודם וכן במרדכי ה' ס"ת סי' תתקנ"ב ור"ס תתקנ"ג יראה דקאי שם אהא דמייתי שם דיעות שמוקף גויל רק באותיות השם וכן מייתי שם שר"י התיר להפריד אותיות השם שהדביקן משום דהוי כדי לתקן השם. ומייתי ראיה ממ"ס שמותר למחוק שם בנפלה טיפת דיו משום דהוי תיקון. ומייתי שם ג"כ שהר"צ כתב שאין לתקן אם נעשה שלשה דיבוקים דהוי כחק תוכות. והיינו דמדמי לה שם לנמצא שלש טעיות בדף שצריך גניזה דכיון שאין מועיל הפרדה דהוי חק תוכות וצריך למחוק כל האות. ממילא הוי כשלש טעיות דהוי כמנומר אם ימחוק בג' מקומות ע"ש במרדכי שזהו כוונת הר"צ וטעמו. ולזה כתב המרדכי הכא דאף דאיתא במ"ס שמותר למחוק את השם. ומשמע אף שנפל על שלש אותיות של שם. היינו רק כשכבר נתקדש השם. ונהי שצריך למחקו מ"מ הרי יכתוב אח"כ במקום ההוא אותיות של שם ויוכשרו ממילא גם אותיות שנשארו שלימים וגם מקום השם ישאר מקודש. לזה מיקרי מוחק ע"מ לתקן. אבל היכא שנדבקו בעת כתיבה ונעשה בפסול א"כ לא חלה עליו קדושת השם כלל כיון דבאותיות השם פסול כשאינו מוקף גויל. ולזה אסור לתקנו דלא מיקרי מוחק ע"מ לתקן. וכ"כ שם במרדכי מקודם שאם עירב אותיות השם מסלק היריעה שא"א לתקן וכ"כ אח"כ שבשם אם נגעו האותיות פסול בדיעבד יעו"ש שכן כוונתו. אבל סברת הסמ"ק לא ס"ל. ויותר נראה דהמרדכי מפרש במ"ס שע"י הדיו שנפל לא נתבטל צורת האות. ולזה כתב שמצוה לתקן. משא"כ היכא שנעשה בפסול מתחילה. וכן פירש הג' ר"מ בנעט זצ"ל בביאורו למרדכי שם. אבל סברת הסמ"ק ודאי לא ס"ל. וכבר פלפלו כמה אחרונים בפירוש דברי מרדכי הללו ואקצר. וע' ח"ס סי' רס"ז. באופן שנתבאר בע"ה שכל הפוסקים לא ס"ל כהסמ"ק וגם הסמ"ק בעצמו נראה דלא ברירא ליה האי מלתא וכמש"ל. וכ"נ ממ"ש הסמ"ק הובא בב"י סי' קכ"ה שאם כתב הא במקום דלית הוי חק תוכות. וקשה דהא מקודם נכתב הדלית בהכשר ואח"כ עשה רגל השמאל וכשר בכה"ג להסמ"ק. וכבר נתקשה בזה הג"פ סי' קכ"ה ס"ק ל"א והרעק"א בסי' ל"ב סי"ז ונדחקו בזה. ולפמ"ש י"ל שבאמת הסמ"ק ס"ל להלכה כהסה"ת שמביא בסוף דבריו. ובאשר אין ספר סמ"ק ת"י אקצר. ועכ"פ אין לצרף סברתו לס"ס. ואף שהרלב"ח סי' א' נראה שתפס זה לספק וכן הרדב"ז סי' תקצ"ו שהזכרנו. וכן ראיתי בספר סת"מ למהרש"ק זצ"ל שעשה מזה ספק באיזה תשובות. אבל העיקר לענ"ד כנ"ל. ורק במקום שיש מקום בלא"ה להקל ראוי לצרף סברא זו כיון שכל האחרונים הנ"ל נתנו לזה מקום. ומ"ש כת"ר עוד לצדד עפמ"ש הבית מאיר דחק תוכות בכה"ג הוא רק מדרבנן. הוא קשה לומר כן ולחדש גזירות מדעתינו וכבר כתבו כמה אחרונים כן. ובאשר דבנ"ד ליכא ספק השקול בזה כמש"ל לזאת אקצר בזה: